עם מי תלך ‘דגל’? זה מה שלמדנו ממאמרי המערכת של ‘יתד נאמן’

מאמרי המערכת של ‘יתד נאמן’, ביטאון ‘דגל התורה’, הפכו זה מכבר לזירה ממנה נוטלים עיתונאים פסקאות ומשתמשים בהן להאדרת מפלגות או מגמות.

כך קרה גם היום, כאשר כלי תקשורת הציגו את מאמר המערכת (“ארבע הערות על המצב”), פרי עטו של יצחק רוט, כדי להסיק ממנו שפניה של ‘דגל’ לממשלה בראשות בני גנץ, לצד מפלגות מהשמאל-מרכז.

אבל קריאה מדוקדקת של המאמר מובילה למסקנות אחרות לגמרי. כך גם עולה משיחות שלי עם ח”כ מ’דגל התורה’, שקרא אף הוא בעיון את המאמר – והפנה אליו את תשומת ליבי.

הנה ציטוטים, ותחילה ‘עקיצה’ המופנית לגדעון סער (איתו תשב כביכול ‘דגל’, בממשלה הבאה, מה שממש לא עושה רושם כזה מקריאת הפסקה): “מזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת שברו צלחת. אולי לא בדיוק צלחת, אבל שברו את המילה. במקומותינו, אם כל שבירת מילה הייתה סיבה לחגיגה, היינו עסוקים יום ולילה בחגיגות. אבל מה לעשות שאין לנו זמן לחגוג?

“גדעון סער, האיש שאין לו בעולמו אלא תאוות נקם בנתניהו, חתם על הסכם עם בני גנץ. איש מחנה הימין, הצטרף למפלגתו של מי שהוגדר על ידי אנשיו רק לא מכבר כאיש שמאל שימכור את המדינה לפלשתינים.

“אבל בעידן של ימינו, אין משמעות למילים. רק לפני שבועיים שמעו אותו אומר מעל כל במה ותחת כל עץ רענן, כי הוא מתכוון לרוץ לבחירות לבד. עיתונאי שניסה לעמת אותו עם ההדלפה ולפיה הוא מקיים מגעים עם בני גנץ, נדחה כמעט בבוז. לא יקום ולא יהיה!

“רבותינו אמרו באופן נחרץ – ואף השתמשו באמירה הזו להלכה, כי ‘מילתא דעבידא לאיגלויי – לא משקר איניש’, אדם לא מעז לשקר בדבר שהשקר עתיד להתגלות. יש לו מעט כבוד עצמי והוא לא מוכן להיתפס כשקרן לעין-כל. כך היה פעם, כאשר עסקנו בבני אדם, אבל היה פעם ששמעתי מרבנו הגדול מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל בנושא מעין זה שעמד על הפרק, שהוא התבטא בבדיחותא באומרו ‘ואדם אין’ – נישט דא קיין מענטש’, באידיש כמובן, כאשר התרגום המילולי הוא ‘אין בן אדם’.

“בתת-תרבות המקומית, אין למישהו כל בעיה להבטיח דבר-מה, להצהיר הצהרה חד-משמעית, ועוד לפני שהספיק מישהו להתעשת ממנה, כבר להפוך את דבריו במאה ושמונים מעלות. זה יהיה בלתי נכון בעליל להאשים בכך דווקא את נפתלי בנט, שהקפיד עד יומו האחרון בתפקיד להפר באדיקות כל הבטחה שהוא נתן לציבור בוחריו ערב הבחירות.

“קדמו לו בעבר בכירים במדינה שאמרו דבר אחד ועשו את היפוכו. אבל בדרך כלל זה לקח זמן. אמרו שהנסיבות השתנו. ניסו לנמק בק”ן טעמים את סיבת השינוי.

“היום לא צריך להגיע לזה. מצהירים, מבטיחים ועושים הפוך. למי באמת זה אכפת? תרבות השקר שולטת במחוזותינו, אין כל מחויבות למה שיוצא מהפה. מייחסים לאחד מבכירי המדינה את הביטוי – ‘הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים’. אז מה אם אמר סער שהוא ירוץ לבד עד הסוף? הנה, הגיע הסוף, והוא רץ יחד עם גנץ במפלגה תחת השם הכל-כך מקורי: ‘כחול לבן – תקווה חדשה'”.

גם מבני גנץ, שחגג ב’שבע ברכות’ לנכדתו של גפני, אין העיתון חוסך ביקורת: “השאלה ששואלים כולם על שר הבטחון גנץ – מה ראה לשטות זו. בדרך כלל גם מקדימים ואומרים בדומה לביטוי שאמרו חז”ל: ‘פלוני שפיקח היה…’, אבל במקרה הזה, קשה לייחס לגנץ איזו פיקחות מיוחדת.

“השגיאות שהוא עשה במהלך כהונתו הפוליטית יכלו למלא עמודים שלמים. וכבר אמר מי שאמר ‘אם בארזים נפלה שלכת מה יעשו אזובי הקיר’. וזה לא היה הביטוי המגוחך ביותר שלו, כך שהשאלה אינה על האיש עצמו, אלא על צוות יועציו. מה הם ראו לחבור למי שהסקרים כמעט בעקביות הציבו אותו בסמך לאחוז החסימה, ולא מצידו העליון. איזה ערך מוסף יביאו סער, אלקין וחבורתם למפלגתו של בני גנץ, למעט השנאה לנתניהו?”…

עד כאן הלעג והביקורת על גדעון סער, כמו גם על בני גנץ.

מכאן, לכוונת ‘דגל התורה’:

“שלוחי רבותינו פטורים מלהצהיר הצהרות ולהבטיח הבטחות. בפיהם יש אמירה אחת ברורה ולפיה: בכל מצב שיהיה – גדולי התורה הם שיכריעו, הרי בניגוד לכל המפלגות שם הבחירות הם אישיות, בדמות זו או באחרת, הציבור החרדי אינו בוחר באנשים, אלא באידיאולוגיה אותה מובילים גדולי ישראל מרנן חברי מועצת גדולי התורה המנחים את הפוליטיקאים.

“לכן גם אם אין אנו יודעים מה יהיה המצב לאחר הבחירות וכיצד יהיו יחסי הכוחות זאת אנחנו יודעים בבירור: השאלה הזאת, כמו כל שאלה, תונח לפתחם של גדולי התורה והם אשר יכריעו. כמה פשוט, כמה ברור. וכמה מייתר כל הצהרה או הבטחה”.

אם לפרש את הקטע, הרי שכל ריקוד של יו”ר דגל התורה מוישה גפני עם חבר כנסת כזה או אחר אינו אלא על אחריותו בלבד. אין פה שום הצהרת כוונות, כי לא הוא שיקבע את עתיד המפלגה. גדולי ישראל הם ורק הם יכריעו. הוא עצמו לא רלוונטי.

כלומר, קחו בערבון מוגבל את הריקודים של חברי כנסת מהשמאל בחתונת נכדתו של גפני. זה לא מעיד על כלום, כי גפני אינו קובע. נקודה.

במאמר מערכת נוסף, אף הוא ב’יתד’ היום. על החתום: י.נ.:

“בתקופה האחרונה, מתוך מגמות ‘ערבוב’ לשמו, מרבים העיתונאים בראיונותיהם לשאול את הפוליטיקאים החרדים את השאלה הכי לא נכונה: האם אתם חלק מממשלת ימין, או – האם תלכו רק עם גוש הימין?

כאמור, השאלה איננה נכונה ולא צריך לחכות עד הבחירות כדי להשיב עליה, כי היהדות החרדית איננה ימנית ואיננה שמאלנית – היא מונחית דעת תורה! נציגיה יעשו ככל אשר יורוך, בפרט כאשר עמדתם ברורה”.

כאן חוזר הכותב אל שנת תש”נ, אל נאום השפנים, אז “הבהיר רשכבה”ג מרן זצוק”ל במשא מכונן את העמדה החרדית. זה היה לאחר התרגיל הידוע של הניסיון להפלת ממשלת שמיר. הכל המתינו למוצא פיו שיורה ללכת עם שמעון פרס, שעמד אז בראש השמאל, אבל רשכבה”ג מרן זצוק”ל הפך את קערת דעת בעלי הבתים על פיה. ‘לא הולכים עם הקיבוצים אוכלי ה’דבר אחר’, שהעבירו את ילדי ישראל על דתם, לא משתפים פעולה עם עוקרי הדת’.

“הרבה מים עכורים זרמו בנהרות המעופשים של הפוליטיקה, אבל עמדתה של היהדות הנאמנה לא השתנתה. אנחנו לא שמאל ולא ימין! אנחנו כן הלכנו ועדיין הולכים, בגלל הוראת רבותינו זצוק”ל ויבדלחט”א ומנימוקיהם בזמן אמת, עם המחנה שבו נמצא הרוב המסורתי של המדינה ומתוך דאגה להם, ולא עם אלה שיש להם אידיאולוגיה של הרס מבנה המשפחה היהודית והרס טהרת היחוס, תח”צ בשבת והרס קדושתה, התבוללות וככל העמים בית ישראל, האשמת מדינת ישראל באוזני נשיא צרפת כמדינה היחידה שאין בה כביכול חופש דת כי לא נותנים לנשות הפרובוקציה לפלוש ולחלל את המקום הקדוש ביותר לעם ישראל וניסיונות לשינוי החינוך הטהור, ובעיקר, ניסיון לפגוע ולמעט לומדי תורה.

“אנחנו הלכנו עם הימין כי רובו אמוני ואין לו השקפת עולם של כאחד העמים בית ישראל”.

הנה הרמזים הברורים, למי שרק רוצה לראותם:

תחבורה ציבורית בשבת יכולה בהחלט להוות עקיצה לשרת התחבורה מרב מיכאלי שעמדתה בנושא ידועה ומפורסמת, אולי גם עקיצה לגפני, שהזמין אותה לחגוג בשמחתו… ורמז נוסף: “הלכנו עם הימין כי רובו אמוני”. רובו, ברור שלא כולו. אז אל תצביעו לכיוון אמיר אוחנה, הנה גם הוא פוגע בערכי המשפחה היהודית, אנחנו מביטים לעבר הרוב. רובו, ככולו.

אז נכון, בהמשך מתנער מאמר המערכת מהימין הקיצוני. “הציבור החרדי האמון על דעת תורה איננו ימין, בפרט כאשר חלקים במחנה הזה מונחים מאידיאולוגיה נוראה של ‘לקיחת גורלנו בידינו’, בהשלת תחושת הגלות והעדר חשש להתגרות באומות, וזה מקיף חוגים ידועים בימין הישראלי”.

החלקים הללו, אגב, גורמים המון חשש פוליטי ב’דגל’, שכן הם מנסים לנגוס במצביעי המפלגה, בעיקר בצעירים ובמודרנים. “העובדה שאנשים בעלי אידיאולוגיה מנסים להשמיע את דעותיהם הקלוקלות באוזני צעירי צורבינו, חייבים להפעיל צופרי אזעקה ולהשמיע צפירות עולות ויורדות. הקריאה ‘ימינם ימין שקר’, חייבת לרעום במחוזותינו, לא רק לא להעניק מיקרופון לאנשים כאלה שדעתם נוגדת בעליל את דעת רבותינו ועוד באוזניהם של בנית תורה, אלא אפילו הטיית אוזן, זו שבירת החומות והמוסכמות”.

אז “נכון שבהוראת רבותינו אנחנו הולכים עם המחנה המסורתי, האמוני, זה שאין לו אידיאולוגיה לבולל את העם היהודי בארצו ולהפוך את העם הישראלי אחר שהעם היהודי נפרד ממנו, לכאחד העמים בית ישראל. אנחנו לא הולכים עם אלו שרוצים לקלל, הרוצים שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא טמפלים של כתות זרות. אנחנו לא שם באופן מובהק, והולכים עם המחנה המסורתי בהוראת רבותינו שליט”א. עם זאת עלינו לדעת, שכשם ששמאלם מרמה, כזב ומעשיהם מזימה, כך ימינם ימין שקר ואסור להשאיר שום חריך מבעדו יוכלו לפלוש. אנחנו הולכים עם הימין בברור בהוראת רבותינו, אבל לא מעריצים חלילה את הימין ומנהיגיו (כולל ‘ביבי’ – ש.ר..) אנחנו מצביעים רק ל’דעת תורה’ ככל אשר יורונו, למען עם ישראל, למען תורת ישראל ולומדיה, והולכים עם הימין שבו נמצא הרוב המסורתי המסרב להתבולל, מכוח אותם מורי דרך”.

ובעין של פרשנות פוליטית: ‘דגל התורה’ תצטרף לממשלתו של נתניהו, ותהיה חלק מהגוש. אם יבוא נתניהו ויאמר ‘קשה לי להרכיב ממשלה עם סמוטריץ’ או עם בן גביר, הם קיצוניים מדי, אני מעדיף לצרף אלי  את בני גנץ, ‘דגל’ לא תתנגד, כל עוד השליטה היא בידיים של איש ימין שאין לו אג’נדה לחלן אותנו או לנעול את בתי המדרשות שלנו. יחליט נתניהו ללכת על ממשלת מיעוט של 61, לא ‘דגל’ היא שתמנע זאת.

והיה ולא יצליח, וגנץ, לפיד  וסער ינסו להרכיב ממשלה יחד עם ‘העבודה’, כולל גלעד קריב הרפורמי, עם ‘מרצ’ שהאג’נדות שלה ידועות ומפורסמות – ‘דגל’ לא תהיה שם ברגע האמת.

זו הפרשנות הנכונה של מאמרי המערכת דהיום, בעיתון הבית של המפלגה. ויכול גפני לתזז עם אנשי שמאל כאוות נפשו, ומרב מיכאלי יכולה לרקוד כמה שתרצה בעזרת הנשים של הנכדה.