יהדות התורה ונתניהו: ‘האדמו”ר מהליכוד’ או שלחרדים נמאס ממנו?

המגישה, נטעלי שם טוב: כל מי שחשש שנתניהו לא בא לחתונה, הנה הוא בא…

שרי רוט: הנה הוא בא, ל’שבע ברכות’, כצפוי. היה ידוע שהוא יבוא. וראית את קבלת הפנים שהוא זכה לה…

את יודעת מה זה מזכיר לי, להבדיל. את התמונות מליל מותו של הרב קניבסקי, שגם שם הוא כמעט מחולץ מרוב אהדה.

שרי: נכון, כמעט מחצו אותו. תראי, יש יחס מאד מפוצל כלפי ביבי בחברה החרדית. יש – ואני לא יודעת לומר אם זה 50-50 או 40-60 –  יש, כמו שאת רואה בסרטונים ברקע, את הקבוצה שאוהדת את נתניהו ובאמת, אוי לגפני אם יעז להגיד איזושהי מילת ביקורת עליו. ויש גם קבוצה, שאסור לשכוח אותה, של אנשים יותר מפוכחים, שאומרים: אנחנו סיימנו עם ההרפתקאות, לא מוכנים לשבת עוד באופוזיציה, הלכנו עם ביבי באש ובמים לארבעה סיבובי רולטה, לא עוד. זהו!

את יודעת לחלק את זה באחוזים?

שרי: זה מה שאמרתי. קשה מאד. אני בדיוק אחרי שיחת טלפון עם אחד שקצת מתמצא במספרים כדי לנסות ולפלח את האחוזים, לא יודעת להגיד את המספרים המדויקים, אבל ברור לי שבש”ס האחוזים הרבה יותר גבוהים. וזו הסיבה שאריה דרעי ממש ממולכד באהבתו לנתניהו. כשאני כל פעם שואלת את עצמי, הוא כל כך אוהב אותו, או שהוא כל כך אוהב את הבוחרים שלו… ויותר מזה את אלו שעדיין לא בחרו בו. הוא אוהב את מסעודה משדרות ולכן הוא חייב לחבק את ביבי. ואת רואה את זה בשלטי החוצות בערב הבחירות, איך דרעי מחבק את ביבי. לעומתו, גפני מרשה לעצמו לפעמים לפזול שמאלה, כמו הריקוד שלו עם, כלומר הריקוד שלה, של מרב מיכאלי.

גפני במובן הזה רוקד על כל החתונות כי אחרי נתניהו מגיע לשם בני גנץ, ממש אפשר לומר לפי סדר העדיפויות של גפני. נתניהו ראשון, ואם לא יסתדר יבוא גנץ…

עמית סגל: יש מה שנקרא ‘פנים חדשות’… תמיד בשבע ברכות מזמינים אנשים שלא היו בחתונה, אז יכול להיות שהוא שמר אותם. אני חושב שכל האירוע הזה גלש ויצא משליטה. כאילו, באמת, לאיזה מקום התדרדרה מערכת הבחירות הזו במלאת לה 3-4 ימים, שאנחנו עסוקים בשבע ברכות של הנכדה של הרב גפני…

שרי רוט: אני חושבת שגם אצל גפני עצמו הגולם קם על יוצרו. הוא לא התכוון לזה…

השאלה הרצינית בכל זאת היא, האם גפני ישלם בסוף מחיר על הדבר הזה…

סגל: הוא לא יבחר בפריימריז לדעתי…  הוא גמור שם עכשיו.

לא, הוא אומר פה משהו שהוא לא אמר בעבר. שאם לא נתניהו תהיה פה אופציה אחרת, ‘לא’ לאופוזיציה.

עמית סגל: מה שהיה נהוג בשנים האחרונות זה שבמפלגות החרדיות לא בוחרים אלא מצביעים. אתה לא בא באמת לבחור, יש הרבה פתקים בקלפי ואתה שם ג’. זה השתנה, אבל השתנה באופן די מינורי. ראינו זליגה מסוימת ל’ציונות הדתית’, בעבר היה ל’ליכוד’, אולי הפעם זה יגבר. אבל המקום של גפני לא נתון בספק. הוא עדיין יהיה במקום הראשון, בוודאי ברשימת ‘דגל התורה’ שהיא חלק מרשימת ‘יהדות התורה’. זה אחד.

שתים, ביום שאחרי, אין לזה כל כך משקל. הרי מה למדנו בשנה האחרונה? נפתלי בנט הקים רשימה שהייתה מנותקת לחלוטין מדרישות של רבנים, ממוסדות וממתפקדים…

 ומהדרישות של עצמה…

סגל: בדיוק. לקח עשרה חודשים והחללית התפרקה. לכן, אני אומר, אז גפני יגיד. הוא מחובר לרבנים, לקהל, וראינו את התמונות פה עם נתניהו, כמה זמן הוא ישרוד בממשלה עם ליברמן, לפיד, קריב, מרצ ואולי גם רעמ והמשותפת? וליברמן לפני שיצטרך לחזור אחורה בבושת פנים… אז זה חוזר לנקודה היסודית. או שהחרדים ילכו כולם ביחד, או שמי שילך לבד יגמור את הקריירה.

 אגב, גפני לא נראה מאד מרוצה בתמונות.

אביב בושינסקי: אני יכול לומר שמזל שיש רק שבעה ימי משתה. ואני לא רואה שהאמירות של גפני הן כל כך דטרמניסטיות, כאילו הוא פוזל לכיוונים אחרים. בסופו של דבר ראינו בחוץ מי הקהלים שלו, מי תומך בו, ולכן האוריינטציה היא מאד ברורה. ברור שלבני גנץ יש יותר עניין להיות שם, כמי שחושב שאולי הוא יוכל להקים בעתיד קואליציה עם החרדים, היחסים שלו איתם מצוינים וזו הזדמנות טובה למנף אותם.

ובינתיים, עוד מהדי החתונה הזו, במחנה הנגדי, שר האוצר ליברמן תוקף את שרת התחבורה. “אם שרת התחבורה מיכאלי כשהיא דוגלת בפמיניזם האקטיבי הולכת לחתונה ורוקדת כשיש הפרדה בין נשים לגברים,  נראה לי באמת קצת מוזר”. אבל מיכאלי לא נשארת חייבת: “מבין שנינו, מי שהיה שותף לממשלות עם חרדים, שאפשרו מדיניות שכופה סטנדרטים חרדיים גם על הקהילה החרדית וגם על הציבור הכללי זה אביגדור ליברמן לא אני”. אז ליברמן באותו טריק ישן של  לגייס את שונאי החרדים ערב בחירות?

אביב בושינסקי: אני חושב, שזה מה שנשאר לו. פעם היה לו חילופי שטחים, ו’בלי נאמנות אין אזרחות’, זה הטיקט היחיד והוא בהחלט מתמודד עם מרב מיכאלי על אותם קולות של דת ומדינה. אז אך טבעי שיאמר זאת.

עמית סגל: אגב, אולי שוכחים אבל אך לפני שלושה שבועות ויום השתתף אחד בשם אביגדור ליברמן בחתונה של בן או בת של מקורבו החרדי איציק קויפמן. להבנתי לא רקדו שם סטפס ביחד, זו הייתה חתונה נפרדת, כמו שקורה בכל המגזר, אז לא כל כך הבנתי מה הזעם של ליברמן. שהיא הייתה בעזרת נשים? שהיא רקדה והוא לא רקד? זה הכל שטויות והבלים. הרי ליברמן המליך על ירושלים ראש עיר, וניסה עוד פעם אחת, עם החרדים, למרות שאמרו לו שזה יחרד את ירושלים. לא משנה שזה לא קרה בסוף. אז הבעיה שלו עם מרב מיכאלי זה החתונה? נו, בחיאת.

 שרי, למישהו יש מה להרוויח מהוויכוח הזה בין השנים?

שרי: קודם כל צריך לזכור, שאם אנחנו מדברים על ‘דגל התורה’ ועל גפני כיושב ראש, זה לא בדיוק נכון להגיד שהכסא שלו יציב. כי יש כל הזמן לחשושים על כך שאולי יהיה מישהו שירצה לקחת לו את המקום. אין מה לעשות, הוא לא בדיוק בשר מבשרה של החצר השלטת היום – ‘חצר ראב”ד’.  כלומר הרב אדלשטיין. גפני לא בא משם, ולא ממש חלק משם. יעקב אשר יותר מקורב, אפילו מקלב הצליח להתקרב יותר ממנו.

אז נכון שעכשיו הדיבורים האלו ירדו מהפרק, אבל בסביבתו של גפני יש מי שרואים בכל המתקפות עכשיו, ובפרט מהצד האשכנזי, ניסיונות אולי ללטוש עיניים לכיוון המקום הראשון. אני גם חושבת שכל ניסיונות הריקוד התימני של גפני לאחרונה, צעד קדימה ושניים אחורה, כלומר, אומר איזה שהוא רמז נגד נתניהו על כך שנצטרך לחשוב אולי על מישהו שיחליף אותו, ואז, אחרי יומיים הוא מיד חוזר בו – זה סוג של חוסר יציבות שקשה לדעת לאן הוא יוליך.

 לפחות הבנו איזה ריקוד זה היה…