שמרית מאיר חושפת: הסוד שבנט הסתיר – ויצר את הקרע בינינו

היועצת המדינית שמרית מאיר, האדם הקרוב ביותר לנפתלי בנט לאורך כהונתו הקצרצרה, מדברת בפעם הראשונה –   חודש וחצי אחרי שעזבה את הלשכה –  בריאיון בלעדי לנדב איל, שיפורסם מחר במוסף ‘7 ימים’ של ‘ידיעות אחרונות’, ומשרטטת  את עלייתה והתרסקותה של ממשלת בנט-לפיד-עבאס.

מאיר מספרת:  “הניהול הפוליטי אצלנו היה כושל מהיום הראשון. אם התחום שלי היה מנוהל כמו התחום הפוליטי, הסורים כבר היו על הגדרות”.

פרישת סילמן היא הרגע בו החל להתגלגל כדור השלג שנגמר בקריסת הממשלה. מאיר בישרה על כך לבנט בשיחת טלפון מארצות הברית. “הערתי אותו בשש בבוקר ואמרתי לו – סילמן פרשה”.

מה הוא אומר לך? שואל אייל. 

“לא כל כך הרבה. אין מה להגיד. זה השלב שבו הכל התחיל להידרדר, ללכת Downhill לגמרי…”

חברי מפלגתו של ראש הממשלה, היא אומרת, “נכנסו ללשכה ובחסות הנטישה הם שמו לו אקדח על השולחן”.

מי זה “הם”?

“‘הם’ זה החבורה מימינה. בסדר? שמו לו אקדח על השולחן”.

אני אגיד: הם זה אורבך, אביר קארה, איילת שקד.

“איילת. כן. כל אחד מהם היה יכול להיות הנוטש הבא. זה הסיפור. סחטנות”.

על שרת הפנים שקד ויחסיה עם בנט, טוענת מאיר, שיחסיהם התערערו מזמן: “אני חושבת שהם לא קרובים כבר כמה שנים טובות מאוד. הרבה לפניי. היא העדיפה להיות שרת הפנים מאשר להסתכן באחוז חסימה… אני חושבת שכולנו מכירים את הסקרים. אין לה (מנדטים), להפך, היא גורעת… בסופו של דבר שקד איימה על בנט משך חודשים באקדח ריק מכדורים”.

נגד מאיר נטען שהיא “גררה את בנט” שמאלה. ביקורת רבה במיוחד עורר הנאום בו עשה שימוש ביטוי “הגדה המערבית”.

מאיר: “זה שטויות. נתניהו אמר מיליון פעמים West Bank. אני לא זוכרת מי כתב את זה. אבל אני אישרתי, בהיסח הדעת. ומה שקרה זה שהם השתמשו בזה. האנשים הקרובים ביותר לבנט מתדרכים עליו שהוא נהיה שמאל. הדבר שהכי פוגע בו, בנקודה הכי חלשה שלו”.

מבקריה טענו שהרחיבה את שליטתה מעבר לתחום המדיני. “התחום המדיני לא הוזנח. אפשר לומר את זה. התחומים האחרים כן הוזנחו. זאת אומרת, לא היה ניהול תקשורתי טוב ולא היה ניהול פוליטי טוב ולא היה כלום”.

על התככים בלשכת בנט, היא מספרת: “זו ליבת האירוע. כי נאמנות היא דבר חשוב מאוד. ערכית, אבל לפוליטיקאי היא גם כלי עבודה. זו באמת תופעה שחורגת מהטבעי. הרי לא יכול להיות שסביב מישהו אחד יהיו כל כך הרבה מופעי בוגדנות ותקיעות סכין בגב”.

בעיצומו של גל הטרור החליטה רע”מ להשעות את החברות בקואליציה. “כולם ממתינים למוצא פיה של מועצת השורא באותו לילה”, מספרת מאיר, “יאיר לפיד שולח בהיסטריה את נעמה שולץ (-מנכ”לית משרד ראש הממשלה החליפי) לכפר־קאסם עם צ’ק פתוח. אמרתי לבנט, אתה חייב לחדול את זה. הממשלה הזאת תיצבע בצבעים של כניעה לערבים. סחטנות וכניעה – ואנחנו עדיין בתוך גל טרור”.

בריאיון חושפת מאיר לראשונה,  כי בנט תכנן להסתמך על שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת, על אחמד טיבי ואוסמה סעדי, כדי שממשלתו תשרוד. לדבריה, זו  ההחלטה שיצרה את הקרע בינה לבינו  ולבסוף הובילה להתפטרותה.

היא התנגדה לכך נחרצות והזהירה אותו כי תוצאת התוכנית תהיה החלפתו בידי לפיד – ואולי עליית נתניהו.

“בחול המועד פסח הבנתי שהתוכנית למושב היא להישען על שיתופי פעולה עם הרשימה המשותפת, אוסמה סעדי ואחמד טיבי. הרי אין רוב לממשלה”.

איך הבנת את זה?

“בנט אמר לי. התשובה שלי הייתה שזו הולכת להיות טעות קשה מאוד. אני אומרת לו, ‘רעיון רע מאוד’. חשבתי שהוא מכסח במכסחת דשא, מתוך הסחרור הזה של ההיאחזות (בשלטון), את הלגיטימיות של הממשלה הזאת”.

מי זה הוא?

“בנט. כל הקואליציה. בכך שהם נכנעים לכל סחטנות בהיאחזות הנואשת הזאת בכיסא, והיאחזות, שמרוב שהייתה חזקה, הכיסא נשבר”.

הישרדות בכל מחיר?

“נכון. נסמכים על המשותפת ומשחדים את רע”מ ואחר כך גם את זועבי. אני ידעתי שזה יתחיל להתפורר מהערבים… זאת הייתה תוכנית מטומטמת. דילים כדי להעביר חוקים. הם הזניחו את העובדה שיש ציבור, ושמרחב הלגיטימיות של הממשלה הזאת, שהייתה מהקיצון־עד־הקיצון, מהלאומן היהודי עד הלאומן הערבי, נשחק בשני הקצוות והתפורר”.