העתירה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית הוגשה בשם שתי מורות הטוענות כי ‘החינוך העצמאי’ מנכה משכר המורות והמורים מדי חודש ‘תרומה’ לעמותת ‘קרן החינוך לתורה’ הנמצאת בשליטתו – בשיעור של 2% משכרם, וזאת לטענתן בניגוד לחוק וללא הסכמתן של המורות, באופן חד צדדי, לתקופה של לפחות חמש שנים מתחילת העסקתם.
החינוך העצמאי השיב לבקשה באמצעות עו”ד חיה שפיגל ועו”ד טליה סביר, משרד עו”ד אפריים אברמזון, כי מדובר “בתרומה מותרת, אותנטית, וולונטרית”.
בתאריך 2.6.22 התקיים דיון ההוכחות בפני השופט דורי ספיבק בבית הדין האזורי לעבודה. בדיון נחקרו שתי התובעות הייצוגיות וכן נציג ‘החינוך העצמאי’, הרב איזיק גולדשטיין, האחראי על ‘קרן החינוך’.
במהלך הדיון נחשף כי ‘החינוך העצמאי’ הגיש, לכאורה, דיווח כוזב לרשם העמותות, זאת לאחר שבתאריך 28.10.18 פנה רשם העמותות ל’חינוך העצמאי’ והתריע על נוהל בלתי תקין בגביית התרומות.
בתאריך 15.1.19 הגיב ‘החינוך העצמאי’ לפניית הרשם, וכחודש אחר כך – בתאריך 11.2.19 השיב רשם העמותות ל’חינוך העצמאי’, כי הוא עדיין סבור שמדובר בהתנהלות שאיננה תקינה.
מספר חודשים אחר כך, בתאריך 27.5.19, הגיש ‘החינוך העצמאי’ את הדוח השנתי שלו לשנת 2017. ‘החינוך העצמאי’ טען כי בשנת 2017 הופסקה העברת התרומות מעובדי חינוך העצמאי לקרן החינוך.
אלא ש’החינוך העצמאי’ המשיך את גביית התרומות כרגיל, כפי שהדבר מופיע בתלושי השכר של עובדים. ‘החינוך העצמאי’ אף לא הכחיש בהליך המשפטי כי המשיך לגבות את התרומה.
לעומת זאת בדוח של קרן החינוך ל-2017 מופיע בסעיף “התרומות מהארץ” כשלושה מיליון ש”ח.
במהלך הדיון בבית המשפט הודה אייזיק גולדשטיין, כי עיקר התרומות מהארץ הם אותם העברות ממשכורות עובדי החינוך העצמאי.
כשעומת גולדשטיין מול הדוחות הסותרים, החל להתפתל בהסברים.
במהלך הדיון הוא נשאל: לאן הלך הכסף?
ת. אני עכשיו רואה, אני רואה עכשיו את הנקודה הזאת ואני לא יודע לומר את זה ואני לא רוצה לדבר על דברים שאני לא בטוח בהם. אני כן יודע, אני כן יודע שהייתה שאלה משפטית האם העניין הזה נקרא שהעמותה מנכה תרומות והיא מעבירה אותן, או שזה עובר ישירות מהעובדים לקרן. זה היה הויכוח. ויכול להיות שזה השינוי בניסוח”.
בדיון הודה נציג ‘החינוך העצמאי’ כי הוא בעצמו אינו תורם ורק המורים והמורות תורמים.
לאורך הדיון הביע השופט את פליאתו: אם גדולי הדור אמרו לתרום – וזו מצווה גדולה, מדוע אתם מזכים במצווה רק את המורות ולא את עובדי המנהלה ועובדי המטה ובכירי החינוך העצמאי? וכי הם לא רוצים לשמוע לקול גדולי הדור ולזכות במצוות הצדקה?
השופט הביע פליאה נוספת: איך זה הגיוני שהתרומה היא וולנטרית, אבל כולם בחרו לתרום בדיוק 2 אחוז?
הנה הפרוטוקול:
כב’ הש’ ספיבק: לא הבנתי את ההיגיון של למה דווקא מעובדי ההוראה אתם [מנכים]
העד, מר גולדשטיין: עובדי הוראה יש לנו 17,000 עובדי מטה יש 116.השכר, אני אסביר, אני אסביר. השכר של עובדי ההוראה הוא לפי דרגה ודירוג, ולפי כללי השכר של עובדי הוראה. ולעובדי המטה זה לפי דרגה ודירוג מנהלי. איזו שהיא ציפור לחשה לי פעם באוזן שלפי כללי… (לא ברור) אסור לגבות. רק מעובדי הוראה.
כב’ הש’ ספיבק: מה זאת אומרת אסור לגבות רק, קודם כל, עזוב את הכללים. קודם כל מבחינת הקריאה..
העד, מר גולדשטיין: המציאות.
כב’ הש’ ספיבק: של גדולי תורה. היא חלה גם על, גם על, הקריאה, סליחה. הקריאה של גדולי התורה חלה, על מי היא חלה? למי הם קראו? לכלל הציבור, נכון?
העד, מר גולדשטיין: לכלל הציבור.
כב’ הש’ ספיבק: אז זה לכלל הציבור.
העד, מר גולדשטיין: לא רק,
כב’ הש’ ספיבק: רגע. לכלל, אם לכלל הציבור, השאלה הראשונה שלי אליך, כמה מהתרומות לקרן מגיעות מכלל הציבור וכמה מעובדי המרכז עצמו?
העד, מר גולדשטיין: שאלה מצוינת. בתחילת הדרך, בשנים הקודמות מרבית התרומות היו מהציבור הכללי. לאו דווקא מהעובדים. במשך הזמן, במשך הזמן הפנו את התרומות לנושאים אחרים בחינוך החרדי. גם עכשיו, גם היום, נכון להיום הוקמה עמותה נפרדת, אני חושב לכל זה, לנושא של הסעת התלמידים.
כב’ הש’ ספיבק: טוב.
העד, מר גולדשטיין: הקריאות הרלוונטיות היום שמפורסמות ומתופעלות של גדולי ישראל, הן לתרום לשם. לקרן ההסעות. אני לדוגמא רוצה לתרום מתוך כספי המעשרות שלי, לתרום
כב’ הש’ ספיבק: רק לקרן ההסעות.
העד, מר גולדשטיין: אז אני תורם לקרן ההסעות שהיא גם, זה אותו שם. במקום המילה החינוך, כתוב הסעות.
כב’ הש’ ספיבק: הבנתי.
העד, מר גולדשטיין: קרן ההסעות לתלמידי מוסדות מרכז החינוך העצמאי. אותו שם.
כב’ הש’ ספיבק: ולכן..
העד, מר גולדשטיין: אותה עמותה.
כב’ הש’ ספיבק: רוב התורמים עכשיו לקרן..
העד, מר גולדשטיין: עכשיו אני נשאלתי ולכן אני אסביר. לכן היום רוב התורמים לקרן הם עובדי ההוראה.
כב’ הש’ ספיבק: רגע, אבל יש פה משהו.. אני אשאל אותך, משהו פה מפתיע אותי. עובדי, אתה אומר לי שגדולי התורה תורמים להסעות, ובכל זאת המורים ממשיכים לתרום לכאן. למה?
העד, מר גולדשטיין: גם וגם.
כב’ הש’ ספיבק: הרי, הרי עכשיו, עכשיו זה בכלל..
העד, מר גולדשטיין: גם וגם.
כב’ הש’ ספיבק: התבלבלתי כי עכשיו
העד, מר גולדשטיין: אז אני אסביר
כב’ הש’ ספיבק: אתה אומר לי, שבכלל הקריאה של גדולי תורה היא לתרום למקום אחר
העד, מר גולדשטיין: לא, לא.
כב’ הש’ ספיבק: ובכל זאת הם תורמים אליכם.
העד, מר גולדשטיין: אז אני
כב’ הש’ ספיבק: זה ממש מבלבל.
העד, מר גולדשטיין: אני אסביר את זה, אסביר את זה, אסביר את זה. עובדי ההוראה תורמים היום גם להרבה דברים אחרים. כמו ששאלו אותי גם אותי, אני טוען.
ההפניה היום, אם יש פרסום של גדולי ישראל מהיום, כן, נרתמו ועשו, זה החלק של ההסעות שהם רואים בו…
כב’ הש’ ספיבק: הבנתי. נניח אני מורה חדש שנכנס. נכנסתי לשנת הלימודים האחרונה. לתרום להסעות או לקרן.
העד, מר גולדשטיין: מה שהוא יבחר.
כב’ הש’ ספיבק: אבל,
העד, מר גולדשטיין: אז הוא יבחר
כב’ הש’ ספיבק: ההיגיון אומר, הרי כל תזה שלכם של התשובה אומרת שפועלים לפי גדולי תורה. ואתה אומר, הרגע העדת שאמרת שגדולי תורה רוצים לעשות. אז לא (לא ברור) לקרן.
העד, מר גולדשטיין: אני אענה. חוזר ואומר, ההתמקדות הייתה בתחילת הדרך. זה אפילו היה כשהמדינה עוד לא מימנה את מלוא השכר לפני 60 ו-70 שנים. זה היה בשביל להשלים את השכר של העובדים. זה היה גיוס תרומות. אחרי זה היה גיוס תרומות למבנים שלא קיבלנו מהמדינה. אחרי זה, כל פעם עם התקופה של הצרכים שראו בהם את הקיום של החינוך החרדי, שהוא לא יוכל להתקיים בלי החלק הזה והזה והזה. ולכן נתתי את הדוגמא של הנושא של ההסעות.
שגם פעם היה בתוך, הנה, קרן החינוך עצמה, עד שפתחו את העמותה הנפרדת ואני הייתי שותף לזה, לפי החלטה של בג”צ זה היה. להפריד את, שקרן החינוך תפסיק מלסייע לבתי הספר עם נושא ההסעות. בזה אל תתעסקו. תקימו עמותה נפרדת.
כב’ הש’ ספיבק: טוב, בסדר. עכשיו, אבל בוא נחזור לשאלה, שממנה התחלתי את הסבב שלי.
העד, מר גולדשטיין: בבקשה.
כב’ הש’ ספיבק: הקריאה של גדולי תורה, לא חשוב לאיזו, לאיזו קרן לתמוך, היא קריאה כללית. למה דווקא המורים תורמים ועובדי ההוראה לא, והסגל המנהלי
לא?
העד, מר גולדשטיין: כי מהסגל המנהלי אסור היה, או אסור גם היום לפי התקשי”ר לגבות תרומות.
ב”כ התובעות: אבל אתם טענתם..
כב’ הש’ ספיבק: אבל זאת אומרת
ב”כ התובעות: שהתקשי”ר…
כב’ הש’ ספיבק: זאת אומרת, זאת אומרת יש פה איזה..
העד, מר גולדשטיין: לעובדי הוראה.
כב’ הש’ ספיבק: עכשיו, עכשיו אם אני אבוא ואגיד לך שאסור גם עם מורים, אז לא תיקחו ממורים, נכון? זאת אומרת, זה, הרי השאלה היא,
העד, מר גולדשטיין: מה שאסור לא נעשה.
כב’ הש’ ספיבק: הבנתי. לא. בסדר. אז יש לכם איזה שהוא ייעוץ משפטי שקיבלתם שמורים מותר, ומסגל מנהלי אסור?
העד, מר גולדשטיין: זה דברים מאוד ברורים.
כב’ הש’ ספיבק: כן.
העד, מר גולדשטיין: אני הייתי גם פעם בישיבה במשרד האוצר כשהעלו את הטענה. יש את התקשי”ר, שמופיע אסור לעשות זה וזה וזה. כחריג. יש חריג לעובדי הוראה.
כב’ הש’ ספיבק: ושאלה אחרונה. למה, למה דווקא 2 אחוזים? למה לא איש כאשר ידבנו ליבו? הרי כל הרעיון, אם עסקינן בתרומה, אז למה שלא תגיד כל אחד, אגב,
איש איש אשר, לפי יכולתו
העד, מר גולדשטיין: ידבנו ליבו.
כב’ הש’ ספיבק: יכול להיות משפחה אחת יש לה צרכים יותר, תרצה לתרום אחוז אחד, ומשפחה שנייה אולי דווקא 2 וחצי אחוזים?
העד, מר גולדשטיין: הקביעה הזו נקבעה לפני שנות דור.
כב’ הש’ ספיבק: מי קבע? גדולי הדור לא אמרו תרום 2 אחוזים.
העד, מר גולדשטיין: אני לא יודע מי מהם
כב’ הש’ ספיבק: לא. הם אמרו לתרום. הם לא אמרו, אני לא ראיתי
העד, מר גולדשטיין: אתה
כב’ הש’ ספיבק: שכתוב 2 אחוזים.
העד, מר גולדשטיין: אז אני כן מתוך, גם אני לא ראיתי שכתוב 2 אחוזים. מה שאני כן ראיתי, זה (לא ברור) קצת עקף אותי אחרי ההיסטוריה של הדברים, גם לצורך התביעה כרגע. הוחל במסע גיוס של 2 אחוזים. וזה רץ ככה. המציאות היא שכיום
כב’ הש’ ספיבק: מה, זה, פשוט עברה שמועה כזאת?
העד, מר גולדשטיין: (לא ברור). לא, לא.
כב’ הש’ ספיבק: זאת אומרת הסתובבו,
העד, מר גולדשטיין: אני, אני
כב’ הש’ ספיבק: רגע. שנייה. אני אומר, הסתובבת בחדר מורים ואמרו שהשמועה היא שההמלצה היא על 2 אחוזים?
העד, מר גולדשטיין: לא, לא.
כב’ הש’ ספיבק: לא כי..
העד, מר גולדשטיין: זה, זה,
כב’ הש’ ספיבק: היו פה תלונות על..
העד, מר גולדשטיין: לא. אני מדבר על, אני מדבר עכשיו על דברים מלפני 50 ו-60 ו-70 שנים. אני קצת למדתי גם את ההיסטוריה של הדברים האלה. בהתחלה המורים היו תורמים לא מהשכר שלהם, אלא תרומה, אסור אפילו להגיד את זה היום. התרומה הייתה בהיקף שכר שלהם, מי שעבד יומיים, עבד עוד יום בחינם. העיקר שיהיה. זה עוד היה לפני שהיו מתוקצבים ולפני שהיה הכל.
ב”כ התובעות: גם עכשיו זה ככה.
העד, מר גולדשטיין: בין היתר, טוב, נו. בין היתר היה אז את הנושא, היה אז קמפיין ענק של הנושא של הרמת תרומה בגובה 2 אחוזים.
כב’ הש’ ספיבק: טוב. אפשר לחזור.
העד, מר גולדשטיין: וככה זה רץ.
כב’ הש’ ספיבק: כן.
העד, מר גולדשטיין: אבל היום כל אחד כמה שהוא, גם כעת בפנייה שעשינו לכל העובדים
ב”כ התובעות: מר גולדשטיין.
העד, מר גולדשטיין: ציינו, הדגשנו ברובריקה מיוחדת מה אתה רוצה לתרום.
ב”כ התובעות: כן?
העד, מר גולדשטיין: כמה אתה רוצה לתרום. האם אתה רוצה לתרום.
כב’ הש’ ספיבק: לא. זה עדיין..
ב”כ התובעות: אגב,
כב’ הש’ ספיבק: אתה יכול לומר לי שלפחות זה שכולם, אדוני יסכים איתי שזה שכולם תורמים בדיוק אותו אחוז מעורר, לא שמעתי ממכם שום דבר בתשובה שיש כאלה שתורמים אחוז יותר קטן ואחוז יותר גדול. מעורר איזו שהיא תחושה ראשונית שזה לא עניין של, כל אחד בחר בעצמו כי אם כל אחד היה בוחר בעצמו, אני מכיר בעולם התרומות שכל אחד,
העד, מר גולדשטיין: נכון.
כב’ הש’ ספיבק: תורם כאשר, כפי יכולתו. כאשר ידבנו ליבו וכולי.
העד, מר גולדשטיין: גם, גם לנו, כן? אני (לא ברור) שזה נובע מעבר, שמישהו קבע את ה-2 אחוזים האלה. ולכן גם כעת, באופציות, כשפנינו כעת לכל אחד ואחד מהמורים ואמרנו לו אתה רוצה להמשיך, אתה מסכים, אתה חוזר בך מהעבר, אתה רוצה, מה אתה רוצה שיהיה בעתיד, אתה רוצה ככה, אתה רוצה ככה. כתוב
לך משהו, רובריקה שאומרת. יותר מרובריקה שאומרת כמה (לא ברור) צרמה גם לנו מאוד הקביעה הזאת של ה-2 אחוזים כשהאופציה הראשונה היא סכום. (לא ברור) הסכום.