‏הציבור החרדי צמח לגודל עצום. אבל הייצוג בכנסת מצטמק. מדוע?

‏החברה החרדית צמחה בישראל למימדים עצומים, גודשת היכלות, אצטדיונים וכיכרות בהמון רב.

רק נוכחות אחת מצטמקת והולכת – הייצוג בכנסת.

שנת ההדרה בשיא הדרה הגיעה אל קיצה. למודי לקח כמו מרבית תומכי מפלגות הימין, מתגבשת נחישות שיא להצבעה מתקנת והגדלת הכח היהודי/אמוני/ימני בישראל.

‏אלא שניתוח פנים-מגזרי מקצועי מגלה שהמצביע החרדי, עליו נאמר בעבר כי ‘חי או מת’ הוא מצביע, כבר אינו כתמול שלשום. במקביל להערכת נציגיו היעילים עטורי התוצאות, מתנהלת מערכת נחלות ותורשות ששורשיהן בימי מתושלח.

קבוצות נחשבות ועתירות הון אנושי אינן מיוצגות ומקופחות בבוטות.

‏מסלול ההעפלה לתפקידי מפתח מוגבל ומיועד ל’מיוחסים’ בלבד, חלוקת ה’שלל’ שמורה ומיועדת לסובבי הקדירה, וגם המועצות למיניהם נדרשות ומתכנסות בעיקר לצרכי בחירות כי דרישת המפלגות קודמים לצרכי עמך בית ישראל.

‏רחש בחש ניכר מלווה בימים אלה את מינויו של נציג גור כמי ש’נחשד’ כעושק השכירים הגדול במגזר, צעד שמסלק ציבור גדול מתמיכה ביהדות התורה. הוסף לכך, את פורשי ה’פלג’, ה’חרדים החדשים’, מקופחי כל הקהילות, תלמידי הרב מאזוז שליט”א, פורשי חצר גור ורבים אחרים.

‏הכל חשופים לכתובת, רק ראשי יהדות התורה בוחרים להתעלם. היוהרה והאדנות הזו מסכנת לעת עתה את הרוב הנדרש לחילוץ מהיר ממשלת השינוי והשגת רוב קואליציוני.

האחריות החרדית העליונה מחייבת לעשות הכל, אבל הכל, למניעת אובדן חלק מכוחו האלקטורלי, יהיה אשר יהיה.

‏הערכה זעירה וזהירה משערת אבדן של למעלה מ-3 מנדטים למפלגות ימין, דתי/חילוני. האחריות החרדית מציבה אתגר של מניעת זליגה, במקום רם פי כמה מהמאמץ על יציבותם או מעמדם של המפלגות הקיימות.

בימים האחרונים חברו מספר עסקנים נטולי אספרציות פוליטיות למאבק על הצלת הקולות העלולים לרדת לטמיון.