מותה של אם חד הורית צעירה, יכול היה להימנע אלמלא האבחון המאוחר של מחלתה בשל רשלנות רופאיה – כך נטען בתביעה אותה הגישו עורכי הדין דוד פייל וגל מרקוביץ, נגד ‘שירותי בריאות כללית’, בשם בנה הקטין של המנוחה ועיזבונה.
על פי התביעה, בשנת 2010 פנתה האישה לרופא נשים בקופת חולים כללית, כשהיא מתלוננת על הפרשה מוגברת, עברה בדיקת פאפ והופנתה למרפאה, אך בניגוד להוראות משרד הבריאות, שהיו נהוגות באותה שנה, לא נגבתה ממנה אנמנזה לגבי גורמי סיכון לסרטן צוואר הרחם, היא לא הופנתה לביצוע בדיקות פאפ תקופתיות ולא הוסברה לה החשיבות בביצוען.
על פי התביעה, גם כשהגיעה האישה, כעבור מספר חודשים, לבדיקת נשים שגרתית אצל רופא המשפחה, נמנע הרופא מלגבות ממנה אנמנזה אודות גורמי הסיכון לסרטן צוואר הרחם, לא הפנה אותה לביצוע בדיקות פאפ תקופתיות ולא נתן לה מידע על החשיבות בביצוען, כנדרש בהתאם להנחיות משרד הבריאות.
הנחיות משרד הבריאות התעדכנו מעת לעת וקבעו שיש לבצע בדיקות פאפ לנשים בגילאים 25-65 שנים אחת לשנתיים-שלוש ואולם, במהלך השנים קופת החולים לא פעלה ליידע את האישה על הנחיות אלה או להפנותה לביצוע בדיקות פאפ תקופתיות כנדרש.
רק בחלוף חמש שנים, כך נטען, כאשר האישה פנתה לרופאת נשים ב’כללית’ בעקבות דימום – אובחן כי היא לוקה בסרטן צוואר הרחם בשלב מתקדם, והיא נאלצה לעבור טיפולים אגרסיביים עם תופעות לוואי קשות.
אחרי מאבק עיקש במחלה, האישה, שהייתה אם חד הורית נפטרה, כשהיא בת 42, משאירה אחריה בן יתום כבן 12. בנה הקטין הועבר למשמורת דודיו.
לתביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד”ר דוד אדלמן, מומחה לאונקולוגיה מ’פורום רופאים’, שקבע באופן חד משמעי, כי הטיפול שניתן למנוחה היה רשלני וכי הוא הגורם הבלעדי לפטירתה.
המומחה ציין בחוות דעתו, כי בדיקת פאפ היא בדיקה המתבצעת לשם גילוי מוקדם של תהליכים ממאירים או טרום ממאירים. לדבריו, במועד ביצוע בדיקת הפאפ אצל המנוחה, בשנת 2010, היה בתוקף חוזר מנכ”ל משרד הבריאות, שקבע, כי עבור נשים המצויות בסיכון גבוה לחלות בסרטן צוואר הרחם, יש לבצע בדיקת פאפ אחת לשלוש שנים.
לדברי ד”ר אדלמן, מהמנוחה לא נגבתה כל אנמנזה אודות סיכוניה ללקות בסרטן צוואר הרחם – אנמנזה שנדרשת בכל אישה, ומשכך היא גם לא הופנתה לבדיקת פאפ כעבור שלוש שנים.
המומחה הוסיף בחוות דעתו, כי מ-2010 ועד מותה של המנוחה כעבור חמש שנים, חוזר מנכ”ל משרד הבריאות עודכן מספר פעמים, תוך שהוא מחדד את ההמלצות לביצוע בדיקות פאפ, ומחמיר אותן.
חרף זאת, לקביעת המומחה, רופאי הקופה לא פעלו כדי להפנות את המנוחה לביצוע הבדיקה, או לכל הפחות ליידע אותה על קיומן של המלצות אלה.
“ניתן היה לאבחן את מחלתה של המנוחה בשלב מוקדם, עוד בשנים 2013-2012, אך בפועל, בשל רשלנות הצוות הרפואי, המחלה אובחנה רק ב-2015 כשהיא כבר בשלב מתקדם”, קבע המומחה.
ד”ר אדלמן קובע עוד, כי אילו המנוחה הייתה מאובחנת שנתיים-שלוש קודם לכן, כאשר המחלה הייתה בשלב מוקדם או אפילו טרום סרטנית, היו לה סיכויי החלמה מלאים לאחר טיפול ניתוחי בלבד.
לדבריו, סיכויי השרידות אצל נשים המאובחנות עם סרטן צוואר הרחם בשלב מוקדם מגיעים ל-97.5 אחוז (ואף ל-100 אחוז בשלב טרום סרטני). לעומת זאת, אצל נשים שהגידול מאובחן בשלב מאוחר, סיכויי השרידות הם של 41.5 אחוז לחמש שנים. “בפועל, במועד אבחון המחלה, סיכויי השרידות של המנוחה לחמש שנים עמדו על אפס אחוז”, קבע ד”ר אדלמן.
בתביעה טוענים עוה”ד פייל ומרקוביץ, כי בנה של המנוחה, שליווה אותה במאבקה במחלה ועד לפטירתה, נותר המום וכואב, לא הצליח להשתקם מהאירוע הטראומתי, ועד היום מצוי במצב נפשי קשה.
בתביעה, אותה הגישו עוה”ד פייל ומרקוביץ, בשמו של הבן הקטין ובשם עיזבון המנוחה, הם מבקשים מבית המשפט לפסוק את הפיצויים המקסימליים הנתונים לסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים).
התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.