ממחקר שמפרסמים ד”ר איתן רגב, איציק קרומבי ושני זוסמן-אפרתי מהמכון החרדי למחקרי מדיניות, עולה, כי הפער בהכנסות בין בעלי עסקים לא חרדים וחרדים עומד על כ-54%.
אלה השינויים במסלולי התח”צ הבין עירונית בירושלים • כל הפרטים
לפי המחקר, יש שתי סיבות מרכזיות לפער הזה: העדר כישורים עסקיים ודיגיטליים וחוסר מוטיבציה לשיפור, שמונע פנייה לסיוע.
לקידום עסקים חרדים יש חשיבות כלכלית רבה משום שהם מהווים אפשרות תעסוקה שאינה מחייבת לימודי ליבה והכשרה אקדמאית, וגם מייצרים מקומות עבודה ידידותיים לחרדים.
במכון החרדי למחקרי מדיניות מסבירים, כי מטרת המחקר היא להציג תמונת מצב מעמיקה, עד כמה שניתן, של מצב העסקים החרדים בישראל, ולזהות ולמפות את האתגרים והזדמנויות הייחודיים שלהם; זאת תוך התייחסות לפעולות הסיוע הקיימות כיום ובחינת השתלבותם בשדה העסקים והעצמאים החרדים, ומתוך כך – להצביע על הפערים והחסמים הקיימים כיום עבור בעל העסק החרדי.
כל זאת, כדי לאפשר לקובעי המדיניות ולארגונים הפועלים בשדה לקבל החלטות מבוססות נתונים, שיובילו לשיפור מצבם של עסקים קטנים חרדים, ובכך לסייע לחברה החרדית בפרט ולכלכלת ישראל בכלל.
בעוד גברים מהווים 57% מבעלי העסקים בקרב יהודים הלא חרדים, כלומר רוב משמעותי, אצל החרדים הם מהווים רק 48% מבעלי העסקים.
הדבר נובע כמובן מנורמת הלימודים בישיבה. שיעור בעלי העסקים בחברה החרדית עומד על 11%, כמו בקרב היהודים הלא חרדים.
אך ההבדלים דרמטיים: בעל עסק חרדי משתכר בממוצע 7,300 שקל ואילו לא חרדי – 11,200 שקלים, שהם 54% יותר. אצל הגברים הפער הוא 57% ואצל הנשים 34%.
הבדל נוסף: שיעור העסקים החרדים המעסיקים עובדים עומד על 25% לעומת 30% במגזר הכללי.
מנתוני המכון החרדי למחקרי מדיניות ששימשו את עריכת המחקר המיוחד עולה, כי החברה החרדית מונה כיום כ-2.1 מיליון נפש, המהווים כ-13% מהאוכלוסייה בישראל, והיא גדלה בקצב מהיר של כ-3.4% בשנה, לעומת קצב הגידול בחברה היהודית שאינה חרדית שעומד על 3.1% בשנה. בשנת 2035 החברה החרדית צפויה למנות כ-18% מהאוכלוסייה בישראל, ובשנת 2065 כ-32% ממנה.
למרות משקלה ההולך וגדל בחברה הישראלית, שיעור ההשתתפות של החברה החרדית בשוק העבודה נמוך יחסית. בשל כך, ממשלת ישראל השקיעה בשנים האחרונות מאמצים רבים לשילוב האוכלוסייה החרדית בעולם התעסוקה.
כיום, שיעור התעסוקה של נשים חרדיות בנות 25–64 הגיע לכ-78% מאוכלוסייתן ב-2020 ,לעומת כ-83% בקרב נשים יהודיות לא חרדיות. אולם שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד על כ-52% ,לעומת 87% בקרב גברים יהודים לא חרדים.
עוד עולה במחקר, כי מכיוון שיעדי הממשלה מתמקדים בהעלאת שיעורי התעסוקה, ריכוז המאמצים של קובעי המדיניות מתמקד בעיקר בעולמות של הכשרת עובדים ובשילובם כשכירים בשוק העבודה, ופחות מאמצים מושקעים בפריון ובאיכות התעסוקה של אלה שכבר נמצאים בשוק התעסוקה.
לכן, שיח על האתגרים והצרכים של בעלי העסקים בחברה החרדית אינו נוכח כמעט. לצד מיעוט התוכניות שנועדו לסייע לבעלי עסקים חרדים, קיים גם מחסור משמעותי בידע ובנתונים בתחום זה. זאת למרות שהשקעה וטיפוח של עסקים קטנים ובינוניים בכלל, ועסקים חרדים כאלה בפרט, יכולים לתרום משמעותית לכלכלה הישראלית ולצמיחה ככלל.
עורכי המחקר מסבירים, כי מניתוח מאפייני העסקים החרדיים עולה האבחנה הידועה כי החברה החרדית היא חברה מסורתית שמעלה על נס את ערך לימוד התורה. היא מתאפיינת בנישואין בגיל צעיר יותר מאשר בחברה הכללית, ובפריון ילודה גבוה מהממוצע. עקב כך, הצורך לפרנס מספר רב יותר של נפשות עולה בגיל צעיר יותר – גיל שבו רבים מהמעוניינים להיכנס למעגל התעסוקה הם ללא תעודה אקדמית או הכשרה מתאימה, ולכן השכר הממוצע בגילים אלה הוא נמוך.
גם בגילים מאוחרים יותר רבים מהגברים הם ללא הכשרה מתאימה לשוק התעסוקה, ובגלל מצבם המשפחתי וכן גם בגלל בחירות ערכיות – הם מתקשים להשלים השכלה זו. בהיבט החברתי-ערכי, החברה החרדית מתאפיינת בקשרי קהילה חזקים ובחינוך לערכים של הסתפקות במועט – והשיח הכלכלי אינו במרכז החיים.
בפילוח לפי זרמים חרדיים המחקר מעלה, כי בקרב הנשים קיימת התפלגות כמעט אחידה בין המשתייכות לחסידים, לליטאים ולחרדים.
לעומת זאת, אצל הגברים החרדים – יותר ממחצית מבעלי העסקים הם ספרדים, רבע הם ליטאים, ורבע הם חסידים. ככל הנראה הדבר נובע משיעורי התעסוקה הגבוהים יותר של הגברים הספרדים, והן משיעור גבוה יותר מקרבם הבוחרים להקים עסק.
החוקרים מונים שורת סיבות להכנסות הנמוכות יותר הגברים החרדים. אחת מהן היא כישורים עסקיים ודיגיטליים נמוכים.
למרות זאת, 60% מבעלי העסקים החרדים לא קיבלו כל סיוע מגוף כלשהו אם כי לא הכירו את האפשרות ואם כי לא חשוב שם צריכים. כמו בחברה הכללית בעלי עסקים חרדים אקדמאים משתכרים יותר מבעלי עסקים לא אקדמאים, אך רק חמישית מהחרדים הם אקדמאים. העניין הוא שאת המיומנויות העסקיות והדיגיטליות הנדרשות לניהול עסק ניתן לרכוש בקורסים קצרים. אבל לשם כך יש לידע את בעלי העסקים על האפשרות ולשכנע אותם שהיא כדאית.
מעניינת במיוחד העובדה ש-50% מבעלי העסקים החרדים שהכנסתם נמוכה מהממוצע שבעי רצון מהעסק. החוקרים מציעים שני הסברים לתופעה המפציעה: ערך ההסתפקות במועט בחברה החרדית וכן החשש שהגדלת העסק תביא להרבה יותר בירוקרטיה והתעסקות עם הרשויות.
בסקר שביצע המכון החרדי למחקרי מדיניות עולה עוד, כי בקרב בעלי העסקים החרדים קיים חוסר מודעות לצורך ברכישת כלים ומיומנויות הנדרשים לניהול עסק והצמחתו, חוסר המודעות הזה, הינו סיבה מרכזית לאי פנייתם לתכניות סיוע. בנוסף, כ-40% מהם העידו שלא הכירו כלל תוכניות אלה. חוסר הכרת תכניות הסיוע מהווה גם הוכחה לחוסר המודעות לצורך בעזרה בהקמת העסק, שכן ניתן לצפות ממי שמקים עסק לבדוק טרם ההקמה כיצד הוא יכול להיעזר בגורמים חיצוניים להקמת העסק ולפיתוחו.
החוקרים ממליצים לקבוע לראשונה יעדים ממשלתיים לפתיחה וקידום של עסקים חרדים וכן לקדם מודעות של בעלי עסקים חרדים לכלים שבאמצעותם הם יכולים לשדרג את העסק.
מ”מ מנכ”ל עיריית ביתר עילית לשעבר, מאיר הירשמן, היום חוקר במכון, אומר: “אדם חילוני שהקריירה שלו זה לעשות כסף יקבל משוב חיובי לחלוטין מהחברה. הוא לא יתקל במבט או בגישה שכל מה שמעניין אותו זה כסף”.
ד”ר איתן רגב אומר ש”שיש פה שאלה של ביצה ותרנגולת. אנחנו לא בטוחים אם הם מספרים לעצמם שהם מרוצים כדי לא להתבאס שהעסק מרוויח מעט”.
שני זוסמן אפרתי, חוקרת במכון החרדי למחקרי מדיניות, מעורכות המחקר: “עד היום רוב המאמצים הממשלתיים הושקעו בהגדלת שיעור התעסוקה, וכאן יש הזדמנות לשפר את איכות התעסוקה החרדית. מדובר בסוגיה מקרו-כלכלית חשובה שתוכל להשפיע על המגזר החרדי והכלכלה הישראלית כולה. המענה לפערים צריך לעבור דרך החסמים המרכזיים, השאלה היא לא איזה עוד תכניות לפתוח אלא איך מעלים מודעות לצורך ברכישת כלים בקרב בעלי העסקים- באופן כזה שכל פעולה תהיה בעלת אימפקט גדול יותר”.
אלי פלאי, נשיא המכון, הסביר ל’כלכליסט’: “המוטיבציה של אנשים זה לא למקסם את הרווח אלא להתפרנס בכבוד. קבוצת ההשוואה שלהם חיה באותה רמת חיים”.
פלאי אומר שחשיבות לזהות את המוטיבציה כדי לדעת איך להסביר לאנשים שהם יכולים וכדאי להם להגדיל את הפרנסה.