הסופר א.ב. יהושע, חתן פרס ישראל, נפטר אתמול.
כדאי לאכול בריא: מתכונים בריאים לנשנושים ולארוחות משפחתיות
מיכאל עלוש, מהנדס בכיר לשעבר בתעשייה האווירית, חסיד חב”ד, שלח אליי את הסיפור הבא, על מפגש אחד שלהם. לי זה נשמע קצת כמו מעשייה חסידית-מודרנית:
“לפני כמה שנים טסתי בשעה מוקדמת. כל כך מוקדמת, שהייתי צריך להתפלל שחרית במטוס. אחרי ההמראה הציעו לי לעבור למחלקת העסקים. קמתי כשאני עדיין עטוף בטלית ותפילין, וגיליתי שאני יושב ליד… א.ב. יהושע.
ללא היסוס הוא פנה אליי ואמר: ‘מילא בבית הכנסת, אבל כאן במטוס אתה מסתובב בטלית ותפילין?’. עניתי לו: ‘למה לא? הקדוש ברוך הוא נמצא במטוס לא פחות מאשר בבית הכנסת’.
זו הייתה התחלה של שיחה נפלאה. סיפרתי לו שחוץ מעבודה בתחום המל”טים (מטוס ללא טייס), אני מתרגם לצרפתית את ספרי הרב עדין שטיינלזץ. סיפרתי גם שאני בן דוד של ז’אן-לוק עלוש, המתורגמן של הספרים של א.ב. יהושע לצרפתית, והתברר לי שהוא בדיוק בדרך לצרפת כדי לקבל פרס על ספר שבן דודי תרגם.
כשהצעתי לו להניח תפילין, הוא ענה: ‘אני אתאיסט’.
בהמשך קראנו יחד פסקה מתוך הספר ‘נשמה’ שתרגמתי אז לצרפתית: ‘אתאיזם לפחות מעביר את האדם מתחום האדישות, לתחום המעורבות הרגשית. אפילו המעבר מ’מה אכפת לי’ ל’זה מרגיז אותי’ – זו עליית מדרגה!’.
אני זוכר שהוא חייך.
בנחיתה נפרדנו, אבל זה לא היה הסוף. כעבור כמה ימים הוזמנתי להרצות בבית הספר הגבוה להנדסה בטולוז. יום לפני ההרצאה המארגנים ביקשו שאבוא ללא סממנים דתיים חיצוניים, כלומר ללא כיפה. השבתי להם שאני לא מסכים.
כתבתי על כך מייד לבן הדוד שלי, ז’אן-לוק עלוש, והוא ענה לי במייל חוזר שהוא עדיין נמצא בפריז עם א.ב. יהושע, שעוד מדבר איתו על שיחתנו במטוס. הוא הוסיף שא.ב. יהושע – דווקא הוא, שהתלונן על הסממנים הדתיים שלי במטוס – ביקש למסור לי שבשום אופן לא אקשיב להם, ושאני חייב להרצות שם עם כיפה ולא לוותר.
כך היה, ובסוף הם אפילו התנצלו על הבקשה.
מאז שמרנו על קשר, והוא תמיד היה חם ולבבי. יהיו הדברים לזכרו של אברהם גבריאל בן יעקב יהושע”.