פעם לא כינו זאת פמיניזם. קראו לזה “בזכות נשים צדקניות”

 טורי שהתפרסם כאן בשבוע שעבר התבסס ברובו על שיחותיו ומכתביו של הרבי מליובאוויטש, שהיה למעשה הראשון שהוביל את הפמיניזם החרדי. אמנם קדם לו חמיו – הריי”צ, האדמו”ר הקודם של חב”ד,  אלא שבתקופתו רווית המלחמות והמהפכות, הדבר לא בא לידי ביטוי, כפי שבא לידי ביטוי בשישים השנים האחרונות.

בטור הקודם תקפתי את הפמיניזם הגויי, שאת דגלו נשאו נשים יהודיות שאינן שומרות תורה ומצוות. כאבתי את העובדה שהפמיניזם השגוי הזה חדר למחננו בשנים האחרונות, וישנן קבוצות של נשים חרדיות ההולכות לאורו בטעות, ומבלי להבין את ההבדל שבינו ובין פמיניזם יהודי-חרדי.

תחת הכסות של העצמת נשים, דבר מבורך ונדרש כשלעצמו, ישנה קבוצה מצומצמת אך קולנית ומיליטנטית, שגוררת את נשות הציבור החרדי למאבק מיותר, מטופש והרסני, שכבר מזמן איבד את האחיזה גם בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות – ונותר נחלת השוליים הקיצוניים והסהרוריים.

יש דבר כזה פמיניזם אורתודוקסי והוא גם אקטיבי. אך בינו ובין הפמיניזם שמנוגד לדעת התורה, אין ולא כלום. וכפי שסיכמתי בשבוע שעבר: המאבק להפוך את הנשים לגברים לא יצלח לעולם. הוא גם לא טבעי, לא ישים ולא הגיוני.

כל אחד מהמינים הגיע לעולם על מנת למלא את שליחותו ומה יותר מתאים מחג הפסח על מנת להמחיש זאת.

הנקיונות – כמו קולות תקיעת השופר

 חג הפסח, חג הגאולה, חג החרות, שייך לנו הנשים יותר מאשר הגברים. הנשים הן אלו שטורחות בעבודתן, לקראת פסח, עד כלות הנפש ולעיתים אף יותר מכך.

להבדיל מחגים האחרים בהם הגברים הם אלה שטורחים – כמו סוכות, ראש השנה ושבועות – פסח הוא חג שכולו על טהרת הנשים.

בנקודה הזו חשוב לכל אישה לדעת ולזכור שהעבודות לקראת פסח הן זכות גדולה. כל אישה מכניסה את עצמה בקדושה וטהרה לחג הפסח, בזכות אותה טרחה ועבודה קשה שגורמות לה להזיע. הזיעה הזאת היא כמו טבילה במקווה טהרה.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב אמר שמכל פעולה כמו שפשוף, גירוד, ניקוי, ריסוס וכדומה, נבראים אותם מלאכים שיוצאים מקולות תקיעת השופר בראש השנה.

סנגורן של ישראל ביקש מריבונו של עולם להגן על היהודים באמצעות קשר”ק של ניקיונות הפסח. אותם קולות שיוצאים תחת ידיהם של הנשים היהודיות העמלות בהכנות לחג.

תגידו אתן, מי הייתה מוותרת על הזכות להיות זו שמגנה בסקוטש-ברייט וכפפות על העם היהודי כולו.

מי הגיבורה האמיתית

 היו אלו אסתר, דבורה, יעל, יהודית, דונה גרציה ואחרות שנאבקו לטובת העם היהודי. הן לא ביקשו להידמות לגברים. הן עשו את השליחות שהטיל עליהן הבורא יתברך לפי כוחן.

פעם לא כינו את זה פמיניזם. קראו לזה “בזכות נשים צדקניות”.

זה כוחו של הפמיניזם היהודי האורתודוקסי. הוא נאמן למדיניות התורה מאז ומתמיד. מדיניות שהעניקה לנשים מקום של כבוד והטילה עליהם שליחות שתואמת את אופיין.

אישה שנלחמת עם תערובת חמץ ומבריקה את הבית שלה בהתאם להוראת התורה שאסרה חמץ בבל ייראה ובל יימצא, היא הגיבורה האמיתית. היא זו שרעש קרצופיה וזיעת שפשופיה עולים לרצון לפני אבינו שבשמיים ומלמדים זכות על העם היהודי כולו.

היא לא צריכה להיות גבר בשביל להרגיש שווה. היא שווה דווקא בשל היותה אישה.

מאחלת לכולכן פסח כשר ובמילא שמח. פסח נקי ובמילא אלוקי. כי ניקיון זה עשירות. עשירות הנפש. חג שמח!

 • הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]