“אנחנו משת”פים?” • מאחורי הקלעים של מלחמות היהודים

מי נגד מי? זאת השאלה המעסיקה בימים אלו את האנשים בכיכר ספרא.

והתשובה? מסובכת. בבוקר תוקפים, בערב מחבקים (או להיפך).

אז למי שאיבד את הראש בימים האחרונים בעלילת המתח הבלתי נגמרת בין הנציגים החרדים בעירייה וניר ברקת, הנה קצת סדר.

1.

אין זה סוד שדגל התורה היא המפלגה התוקפנית ביותר נגד ראש עיריית ירושלים.

הסיבה פשוטה: באגודת ישראל יש את סיעות גור ובעלזא שתמכו בניר ברקת בבחירות; שלומי אמונים יודעים לצעוק, אבל הנציג יוסי דייטש הוא איש פרקטי שיודע גם לסגור דברים בשקט; ש”ס, למרות שהריצה לראשות העיר את משה ליאון, הפנימה אחרי הבחירות את התוצאות, ומיהרה לסגור עסקה – וקיבלה את הפסגה החרדית-ירושלמית, בדמות תיק חינוך חרדי. מאז ברקת ואריה דרעי שומרים על קשרים טובים.

נשארה דגל התורה. הם אלה ששילמו את המחיר על המאבק החרדי נגד ברקת בבחירות, ונותרו ללא תיק משמעותי, כאשר ה’יהלום שבכתר’ מבחינת הסיעה –  תיק חינוך חרדי – נלקח מהם (על זה עוד נרחיב בהמשך). הסיעה גם נותרה ללא השפעה משמעותית על ראש העיר, כאשר תביעותיהם – לא נענות.

ניקח לדוגמה את תוספת הנציגים, המגיעים להם על פי דין, בוועדות השונות: אלה נוספו רק בשבוע שעבר, למרות שמונה חודשי מאבק, שהגיע גם לתביעה משפטית.

2.

משכך, לא נותר לאנשי ‘דגל’, הידועים בלאו הכי באומנות תקיפת היריב הפוליטי, אלא לתקוף – ובעוצמה – את ברקת. בחודשים האחרונים הם משתדלים לעשות זאת, כפי שרק הם יודעים.

אנשי הסיעה אינם מחמיצים שום הזדמנות כדי להציג את ברקת כ’אנטיוכוס’ החדש, זה המבקש לקעקע את חומות ירושלים.

3.

עד כאן דגל המקומית. אבל גם חברי הכנסת של המפלגה מלומדי מלחמה. כאופוזיציונרים, יש להם זמן בשפע לצאת למתקפות תקשורתיות רחבות היקף. תחברו את כל זה, ותבינו את הרקע לחלק גדול ממה ששמעתם על ברקת וירושלים.

4.

חשוב להדגיש: גם בש”ס וגם באגודת ישראל לא מרוצים יתר על המידה מניר ברקת.

הנה סיפור, המופיע כאן בפרסום ראשון,  שימחיש זאת: לפני זמן לא רב סערו הרוחות בבירה סביב החלטתו של ראש העיר להעניק מבנה בשכונת רמות א’ לישיבה התיכונית-חרדית ‘חכמי לב’. דגל התורה, כמצופה, הפציצו בתקשורת על הרדיפה של ניר ברקת.

 שבוע לפי שברקת ביטל את ההחלטה, נכנס אליו סגנו צביקה כהן מש”ס, והעביר לו מסר חד-משמעי בהוראת הנהגת התנועה: אם המבנה ימסר ל’חכמי לב’ – ש”ס תפרוש מהקואליציה, ובזה תמו היחסים ביניהם.

“במשך כמה ימים הם לא החליפו מילה”, מספר גורם בספרא, “ובכדי שתבינו, במהלך החודשים האחרונים באמת נוצרו יחסים טובים בין השנים, והם מדברים הרבה”.

5.

וכעת למה שהתרחש ביום פתיחת שנת הלימודים.

לפני תשעה חודשים נכנס צביקה כהן לתפקידו כמחזיק תיק חינוך חרדי. התיק, שהיה אחוזתם הבלעדית של אנשי דגל התורה עוד מימי אורי מקלב ויצחק פינדרוס, נלקח מהם בקדנציה הנוכחית והועבר לסיעה הספרדית. המכה הייתה קשה.

אריה דרעי, שספג גם הוא תבוסה בבחירות המקומיות – בירושלים ובאלעד – נתלה בתיק החינוך החרדי כבקרש הצלה. התכנית הייתה לעשות סוף-סוף בית ספר למנהלים, ולדאוג ששום נערה מבית ספרדי לא תישאר בבית – ויהי מה.

כהן, שנכנס לתפקיד עם ירושה של 15 בנות שנותרו בביתן עד ימי חנוכה, החל לעבוד – ותחת לחץ. לחץ גדול.

ש”ס, מצידה השקיעה בו מיתוג תקשורתי רחב היקף.

6.

חלפו תשעה חודשים, שנת הלימודים תשע”ה התייצבה בפתח, וצביקה כהן יצא בהכרזה: “אין בנות בבית”. זאת הודות לשיטה חדשה שכפתה על מנהלי סמינרים לקבל תלמידות לפי דירוג שקבעה ועדה מקצועית.

עבור נציגי ‘דגל התורה’, שנושלו מכל הטוב הזה – ובעיקר מהשליטה על תקציבי ענק של החינוך החרדי – זה כבר היה יותר מדי.

7.

חברי הכנסת של דגל התורה וחברי המועצה, יצאו לסיור ברחבי העיר ביום פתיחת הלימודים במטרה לתקוף כל מי שהוא לא ‘דגל’. זה התחיל בניר ברקת, המשיך בחיים אפשטיין מסיעת ‘בני תורה’, ונגמר בצביקה כהן מש”ס. איש לא חמק מביקורת נוקבת. שהיה בה מן האמת, חובה לציין.

ח”כ משה גפני, בלשונו המושחזת, חבט בכולם, וטען כי הם “משת”פים” של ברקת. שאי-אפשר להאמין להם. שברקת החליט לעשות ‘טרנספר’ לחרדים מהשכונות המעורבות, שלא יעזור כלום, והאמירות של הש”סניקים הם בכלל אחיזת עיניים.

חיים אפשטיין לא נשאר חייב ושיגר לתקשורת תגובה זועמת: “השתלחותו הבוטה של ח״כ גפני בפני ילדי ישראל יקרים וטהורים שלא טעמו טעם חטא, מוכיחה את אובדן הרגישות, כהות החושים וחוסר האחריות של נציג ציבור מכובד, שאינו בוחל בשום דרך לבטא תסכול פוליטי וסגירת חשבון, ברמה הכי נמוכה.

“הציניות השקרית בה השתמש ח״כ גפני בדבריו המסיתים נגד ידידי סגר״ע ומחזיק תיק החינוך החרדי צביקה כהן, והתקפותיו נגד עוזרי הנאמן ישעיהו ויין, שבעבר ניהל רשת חינוך עירונית – אינן ראויות לתגובה.

“צביקה כהן עושה עבודת קודש וזוכה לגיבוי מיוחד מראש העיר, מכלל הנציגות החרדית של כל הסיעות בעירייה וגם מהפקידות העירונית. בזכות פעילותו המאומצת הצליח לפתוח שנת לימודים יעילה למעל 100 אלף ילדי החינוך החרדי בירושלים, בצורה מיטבית, לבטח מול השוואה לשנים קודמות.

“בנוסף, לאחר 10 שנות החזקת תיק מנח”ח על ידי דגל התורה עדיין ילדים חרדים לומדים במקלטים. אין חוצפה גדולה מזאת לבא ולהשתלח בנציג ציבור שמנהל את התיק בצורה מעוררת כבוד כמו הרב צביקה כהן, שרק 9 חודשים בתפקידו, וראו זה פלא כל הבנות הספרדיות משובצות בכבוד ובהדר תוך שוויון מוחלט.

“ואולי במחשבה שניה זה מה שכואב לגפני. כמו כן ברצוני להזכיר לגפני שהוא היה יו״ר ועדת הכספים באותן שנים ואולי הוא זוכר כמה כסף הוא השיג לחינוך החרדי?”

8.

האמת חייבת שתיאמר, יש מצוקת מוסדות חמורה בחינוך החרדי בירושלים. ישנם מוסדות בהם התלמידים לומדים בתת-תנאים, יש עוד הרבה מאוד עבודה קשה בדרך, עד שמערכת החינוך החרדית תגיע אל המקום שמגיע לה.

אבל, המצוקה לא נולדה אתמול. “בשנה שעברה פתחו ברמות שנת לימודים באהלים”, מזכיר בכיר בש”ס. “והשנה חנכנו שם תלמוד תורה חדש, ובעניין הזה מגיע קרדיט גדול גם לפינדרוס. ולא רק שם. חנכנו גני ילדים חדשים בכל העיר, גם בקריית יובל, הבאנו גן חדש ומפואר, ובשבועות הקרובים יוצבו עוד קראוונים מפוארים ברחבי העיר.

“איפה הם היו עד היום?” הוא מטיח. “האם בתשעת החודשים האחרונים נולדו כל ילדי הגן החדשים?” הוא שואל בחיוך. “אנחנו לא מפחדים מביקורת, אנחנו פתוחים לשמוע כל הצעה מכל אדם שהוא, ואני לא מזלזל בניסיון הרב של אנשי דגל. אבל הצורה שבה זה נעשה, לא נראתה כמו ביקורת לתועלת, אלא יותר כהטחת אשמות וניגוח פוליטי צר.

“אנחנו משתפי פעולה? הם מחזיקים לברקת את הקואליציה. אם באמת הכל גרוע – שיתפטרו”.

9.

נציגי ‘דגל התורה’, מצידם, טוענים כי ש”ס מתמסרת לברקת, מגלה נאמנות עיוורת. “הוא עמד בהבטחות שנתן להם? בהבטחות ומתק לשון הוא מעולה”, טוען גורם בסיעה הליטאית. “שיזכרו מה היה בקדנציה הקודמת. חמש שנים הוא מכר לנו הבטחות – וכלום. אנחנו למדנו את הלקח הכואב, נקווה שגם בש”ס יתפכחו בזמן”.

10.

היחסים בין ש”ס לדגל התורה בעיריית ירושלים עלו על שרטון – ולא מהיום. סיפורים יש למכביר.

האם הבליץ התקשורתי האחרון יגדע את היחסים לחלוטין? לא בטוח.

מה שבטוח הוא, שיחסי העבודה יהפכו לקרים ומרוחקים עוד יותר. שיתופי פעולה יזומים לא נראה. ומי שיפסיד מכל זה, כמו תמיד, הוא הבוחר ששלח שתי מפלגות לדאוג לצרכיו.

“כאילו שסיימנו את המלחמות מול ברקת, שיש לנו זמן וכח מיותר לריב בינינו לבין עצמנו”, אומר בכאב גורם חרדי בכיכר ספרא. “השבת נשמרת? התקציבים זורמים?”

ושאלתו נותרה תלויה באווירה הצלול של ירושלים, שהפך בימים האחרונים לדחוס ומעיק.