1.
יומיים חלפו מאז נפתחה שנת הלימודים בסמינר בני ברקי יוקרתי, שלא נחשוף כאן את שמו, ואלישבע (שם בדוי, למניעת נזק), ילדה ממוצא ספרדי, בת לאברך ירא-שמים, עדיין יושבת בבית.
את כיתות בית הספר היסודי למדה, יחד עם חברותיה האשכנזיות, בבית הספר ‘זכרון מאיר’ – אף הוא בית-ספר יוקרתי בבני-ברק. אולם, כאשר הגיעה זמנה לעלות, בשעה טובה, לסמינר – התבקשה להירשם ל…סמינר אלקיים.
“למה במשך שמונה שנים היא יכלה ללמוד יחד עם כל החברות, וכעת מנסים להפרידן?” – זועק אביה.
את האב פגשתי לראשונה בכנסת, לפני כשלושה חודשים. כתבתי על כך בטור הפוליטי שפורסם באותו שבוע. כבר אז הבין שבתו נקלעה לצרה-צרורה, אבל מאז ועד היום לא הפסיק לכתת רגליים ולהפעיל את מכשיר הטלפון, הנייח והנייד, כדי לנסות לעשות הכול שבתו תשולב בסמינר יחד עם חברותיה.
“במשך שמונה שנים המורות אמרו לתלמידות שהסמינרים ‘וולף’, ‘מאיר’ ו’כהנא’ הם ה’טובים’, שרק בנות פחות חרוצות הולכות ל’אלקיים’. אז למה שולחים לשם את בתי, ילדה בעלת תעודות מצטיינות בכל שמונה כיתות הלימוד שלה?”
לשמוע את האב – ולהצטמרר. וזה עוד מבלי לשמוע את קולה של הילדה, שאינה מסוגלת לדבר. היא פשוט יושבת בבית, בודדה ומושפלת, ושופכת דמעות כמים.
כל חברותיה התחילו את שנת הלימודים בימים שני-שלישי. היא עדיין חופשת.
אז אם חשבתי, ברגע של אשליה, שתופעת האפליה בסמינרים נעלמה עם כניסתו לתפקיד של שר החינוך ד”ר הרב שי פירון (עם כל חילוקי הדעות שלי עמו ועם האידאולוגיה אותה הוא מייצג – בנושא הזה, ורק זה, אני מצדיעה לו), מתברר שחייבים גם שיתוף פעולה עם העירייה.
ובבני-ברק זה לא ממש קורה.
כאן המקום להתנצל בפני צביקה כהן, מנהל מחלקת חינוך בירושלים: כאשר סיפרו לי אנשיו על הצלחתו בחיסול האפליה בבתי הספר בירושלים, צקצקתי בלשוני. אמרתי: זה פירון. מתברר שזה לא רק פירון – חייבים שיתוף פעולה מצד העירייה, כדי להצליח במאת האחוזים.
2.
קבלו את השתלשלות הסאגה, על כל פרקיה:
• הרישום לסמינרים בבני-ברק החל כבר בחודש שבט. אז גם נערכו בחינות הכניסה. את התשובות חובה על הסמינרים להעביר להורים לא יאוחר מיום ה’ בניסן. אביה של אלישבע קיבל את התשובה ב… י”א סיוון. קחו בחשבון שמדובר בשנה מעוברת.
• רק אז החל להבין שמשהו אינו כשורה, ופנה אל משרד החינוך לברר מה קורה עם הבת שלו. במשרד הבטיחו לזמן אותו לוועדה שתחליט בעניינו. חודש חלף, החופש הגדול כבר החל, וועדה – אין.
קיבל האיש ממי שקיבל את הטלפון הישיר של יועץ השר אשר גולד (לאב יש רק מילים טובות לומר עליו – לא הייתה שיחה שלא נענתה, וזה ממש לא מתפקידו של האיש לטפל בצורה פרטנית בכל בת ובת). גולד העלה על הקו את אחת מהאחראיות, ורק כך נקבע דיון בוועדה – ועוד באותו שבוע.
• אל הוועדה הוזמנו, כמקובל, נציגי עיריית בני-ברק. איש מהם לא הופיע.
• למחרת שוגר אל בית ההורים מכתב, עליו חתום מנהל מחלקת חינוך בבני-ברק, יונתן ספרא: “שיבצתי את בתך לסמינר הספרדי…”. האב מיהר להפנות שאלות: גם לא הגעת לוועדה וגם אתה מחליט מבלי לברר מה היא החליטה?! ובכלל, לפי מה אתה משבץ? אשכנזיות לסמינרים אשכנזים וספרדיות לספרדי? ואם אפשר לדעת, כמה בנות אשכנזיות קיבלו תשובה שלילית, וכמה ספרדיות?
לכשתתקבלנה תשובות (חלף למעלה מחודש), נודיעכם.
• “בפני הוועדה הופיעו מנהלי סמינרים, חלקם הציגו נתונים שקריים – שהוכחתי לוועדה שהם שקריים”, מספר האב, ומוסיף כי שאל את אחד מהמפקחים של משרד החינוך: מדוע נותרו האחוזים של 30-70 בקבלת בנות לסמינרים קבועים מימי קדם? המפקח השיב לו: הספרדיות לא מגיעות להירשם בסמינרים האשכנזים, יש להן סמינר ספרדי…
האב מיהר לשאול, אם ככה, מדוע לא מקבלים את כל הספרדיות שמגיעות להירשם? למפקח לא הייתה תשובה…
“גם מפקחות של משרד החינוך מגבות את מנהלי הסמינרים. לא חשבתי שהם לצידי”, הוא מספר. במשרד החינוך, אגב, נראה שמודעים לכך, ואף מנסים לעשות הכול כדי לגמד את אפשרות השפעתן של המפקחות, אך לא מוכנים להתייחס לנושא ו/או להגיב עליו.
• “פניתי למפקח, אמרתי לו: תגיד, אתה לא מתפלא שלוועדה לא הגיעו בכלל בנות אשכנזיות שלא עברו את המבחנים? בתחילה שאל: מי אמר לך… בהמשך הודה: אתה צודק”.
• לדעת האב, מבחני הכניסה הם בעצם מבחני הכשלה. קרי, את מי שרוצים לקבל – מקבלים, את מי שלא – אומרים, לא עברה את המבחן. “מדובר מראש במבחנים קשים מאוד. למשל, איך תענה בת ספרדית לשאלה מיהו בעל ‘שונה הלכות’? או מיהו מחבר הש”ך? ובכלל, המבחנים הללו הם סוד כמוס, כאילו היו סוד שב”כ.
הטענה היא שאם יראו את הבחינות, לא יוכלו להשתמש בהן בשנה הבאה. וכך, למרות חוק חופש המידע, לא הצלחתי (ואיש אינו מצליח) לראות את תוכנם של המבחנים, מה ענתה ביתי ולמה נכשלה. במשרד החינוך אומרים: ‘יש לנו רשימת ציונים’. נו, באמת… ואיך זה שתוצאות המבחנים קולעות ‘בול’ למכסת ה-30 אחוזים?…”
• “זה נכון שהתעודות של בתך מצוינות, אבל מדובר בתעודות של כיתות ז’ ח’, אז המורות ‘מעגלות’ פינות כדי שלא להרוס את קבלת הבנות לסמינרים”, אמרו לאב, שמיהר לשלוף את התעודות “מכיתה א'”!
• ב-31 לאוגוסט, יום ראשון האחרון, בשעה 18:00, התקשרה אחת המפקחות אל בית המשפחה כדי לבשר להם כי הוחלט על ידי הוועדה שאלישבע תתקבל לסמינר המבוקש.
• האב המאושר מיהר להתקשר אל מזכירות הסמינר, כדי להסדיר טכנית את ענייני ההרשמה. אלא שהמזכירה השיבה לו באדישות: “ההודעה לא הגיעה אלי”. טלפון למפקחת. “אדבר עם הסמינר”. עד כה כלום לא נעשה. “מה גם שצלצולי הטלפון שלי מאז כמעט ולא נענו. שעות חייגתי, השיבו לי שהמנהל לא נמצא, המפקחת לא השיבה…רק כאשר התקשרתי מטלפונים אחרים או חסויים – נעניתי, וגם אז בתשובות מתחמקות”.
• האם יש תיאום בין שלושת הסמינרים ‘וולף’, ‘מאיר’ ו’כהנא’? לדברי אחת המפקחות, כפי שאמרה בוועדה, “שלושתם סניפים של בית ספר אחד”.
מפקח אחר הודה בפני האב שמדובר בשלושה מקומות שונים, תחת הנהלות שונות. לטענת האב, “יש תיאום מלא בין הסמינרים, ועובדה היא שמכתבים משוגרים בו-זמנית על ידי שלושתם ותוך כדי תיאום”. למשל, אחת מהבדיקות שערך האב העלתה שאין בת אשכנזיה שקיבלה לביתה מכתב ובו הנוסח של “לא התקבלת”.
“יש נוסח מיוחד לאשכנזיות – ולפיו בשל רישום מוגבר השנה לא נוכל לקבל את בתכם, אבל נעזור לה להשתבץ בסמינר אחר. הנוסח של ‘לא התקבלת’ שמור לספרדיות בלבד”.
• אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים הצליח האב לשוחח עם המפקחת. “הסמינר אמר שכעת זה עורך דין שלנו מול שלכם…”, הודיעה לו.
במשרד החינוך מבטיחים לזמן את המנהל לשימוע, ואם יהיה צורך בכך אף לעצור תקציבים – אך הדבר ייקח זמן.
הילדה, אפוא, תמשיך להוזיל דמעות עוד ימים רבים.
3.
סיכום זמני:
נכון להיום אלישבע יושבת בבית. “החברות שלה בהלם, לא מבינות למה לא התקבלה”, אומר האב. “גם מנהלת היסודי לא מבינה. ‘מדובר בבת מצוינת’, היא שבה ואומרת לכל מי ששואל.
“אין להם ילדים, לכל העוסקים בקבלת תלמידות?” – תוהה האב, ומתקשה להבין, איך “אין להם לב”.
פניתי לכל מי שיכול לעזור, כולל לינקי דרעי מהלשכה לפניות הציבור של ש”ס.
אנחנו נמשיך לעקוב.
בעירית בני ברק הגיבו ואמרו כי “העירייה עשתה כל מאמץ, כדי להסדיר את שיבוצה של התלמידה באחד מהסמינרים המעולים בעיר, והיא, אכן, שובצה בה, אך ההורים לא הסכימו לשיבוץ, ומשום כך , הם פנו לערער במשרד החינוך”.
לשאלתי, האם מדובר בשיבוץ בסמינר הספרדי אלקיים, הודו כי אכן כן. מדוע צריכה הילדה ללמוד דווקא שם, בעוד אחיותיה למדו בסמינר אשכנזי, וגם היא, במשך שמונה השנים הקודמות למדה בבית ספר ‘זכרון מאיר’ יחד עם הבנות האשכנזיות, תוך שהיא לומדת בהצטינות, השיבו בדוברות העירייה כי “סמינר אלקיים, שהינו שלוחה של סמינר וולף, הוא בי”ס איכותי וברמה גבוהה ואין כל קשר לספרדיות או לאשכנזיות לגבי איכות בית-הספר”.
כך יכול היה להיות, אילו סמינרים אשכנזים לא היו מקבלים בנות ספרדיות כלל, אך משהם ‘מנפים’ את 30 האחוזים היותר איכותיים, נוצרת בעיה. לדברי הדובר, “אשר לשיבוץ בעקבות ועדת הערר של משרד החינוך, הוראה זו מחייבת את הנהלת ביה”ס לבצע את ההוראה, ולמשרד החינוך יש יכולת לפעול בעניין זה”.