לאורך ארבע שנים טיפל תושב ראשון לציון במסירות רבה באשתו, שעברה מספר אירועים מוחיים, ובעקבותיהם סבלה מירידה קוגניטיבית ותפקודית.
מצבה של האישה הלך והתדרדר עד שהפסיקה לזהות את בני משפחתה, לא התמצאה בזמן ובמקום, התקשתה לנהל שיחה, ונזקקה לעזרה ולהשגחה צמודה.
הבעל, שהיה טרוד כל-כולו בטיפול באשתו הסיעודית, לא מצא פנאי בכל אותן השנים לבדוק את זכויותיה מול חברות הביטוח ומול המוסד לביטוח לאומי.
רק כשנה וחצי לאחר מותה, בעקבות שיחה אקראית, החליט הבעל לבדוק האם מגיעות לאשתו זכויות כלשהן ופנה לעו”ד לירון ביבר-הררי ממשרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי, על מנת שתברר האם הוא זכאי לתגמולים כלשהם.
בבדיקה שערכה עו”ד ביבר-הררי התברר, כי המנוחה בוטחה בביטוח סיעודי. לדבריה, ביטוח סיעודי מופעל על פי רוב כאשר המבוטח הסיעודי עדיין בחיים. חרף כך, במקרים שכאלה, בן הזוג בהחלט זכאי לקבל את התגמולים להם הייתה זכאית אשתו בחייה, בכפוף למגבלת תקופת ההתיישנות.
לדברי עו”ד ביבר-הררי, בעקבות תיקון לחוק חוזה הביטוח, הוארכה תקופת ההתיישנות בתביעות סיעוד לחמש שנים, אולם תיקון זה חל רק על פוליסות שנרכשו או חודשו לאחר 25 בנובמבר 2020. הפוליסה בה החזיקה המנוחה לא עמדה בתנאים החדשים, וסבלה מתקופת התיישנות קצרה.
בשל כך מיהרה עו”ד ביבר-הררי להגיש בשם הבעל תביעה לבית המשפט, בטרם תחול עליה התיישנות.
בתביעה נטען, כי מצבה הסיעודי הקשה של האישה עמד בתנאי הפוליסה. עוד נטען, כי בשל תשישות הנפש ממנה סבלה, יש להאריך את תקופת ההתיישנות בגין התקופה שבה לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה ולא מונה לה אפוטרופוס.
בהסכם פשרה, שהושג לאחרונה בין עו”ד ביבר-הררי לחברת הביטוח, נקבע, כי חברת הביטוח תשלם לבעלה של המנוחה פיצויים בסך 120 אלף שקלים, כשבסכום זה נלקחה בחשבון גם הארכת תקופת ההתיישנות.
הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, בביהמ”ש השלום בתל אביב.