הוא התגורר בדירה קטנה, בשכונת מטרסדוף בירושלים, קצת יותר מ-20 מטר גודלה.
לפני מספר חודשים, נכנסתי לבקר אותו בביתו, רציתי ריאיון. נכנסתי לקיטון הצר וראיתי אותו יושב על משהו שהוא חצי מיטה-חצי ספה, עליה ישב ולמד, אכל וגם ישן.
שאלתי אותו – הרב אורי זוהר, למה לחיות בתנאים כל כך ספרטניים? למה צניעות כל כך קיצונית?
והוא רק חייך את החיוך השובב והמוכר שלו ואמר: “זה הבית הכי נוח שיש… בבית רגיל אתה צריך מצפן ומפה. פה הסלון, המטבח וחדר השינה חד הם, תנאים נוחים חמישה כוכבים.
אחר כך הוא אמר לי: אני מתכונן ליום שבו אגיע לקבר.
היום, אורי זוהר, היוצר, הבמאי, השחקן, האיש שהצחיק אותנו וריגש אותנו וביותר מארבעים השנים האחרונות חיזק אותנו ונתן לנו פרופורציה על בין קודש לחול, בין החולף לנצחי, בין הזמני לאינסופי – נפרד מארץ החיים ועלה לישיבה של מעלה.
הוא סיים מסע ארוך. מסע שנמשך 86 שנים.
ועכשיו, איך אמר אריק איינשטיין המחותן האהוב והאוהב שלו בשיר הידוע? הלכת חבר, הלכת, אורי זוהר החבר של כולנו.
בשנות השבעים נעלמת לחברה הישראלית. עכשיו נעלמת גם לחברה החרדית.
מי שזוכר את המופעים שלו בשנותיו ככוכב הגדול של החברה הישראלית – זוכר את השאלה שפתחה כל הופעה: “האם אני יפה?”
עכשיו, החברה הישראלית כולה אומרת לו: כולך יפה, הרב אורי זוהר, כולך יפה ומום אין בך.