לפיד: “התקציב יכלול הכנסת גברים חרדים ונשים ערביות למעגל עבודה”

שר האוצר יאיר לפיד השתתף היום בוועידה הכלכלית לאומית 2014 של כלכליסט. בנאומו התייחס לקיצוצים הצפויים ולחוק מע”מ אפס.

תחילה התייחס לפיד למבצע צוק איתן: “המבצע הבהיר לכל אזרח ישראלי שאת הבטחון צריך לחזק. התקציב הבא לא יכול להתעלם משאלת המנהרות, או מן העובדה שבעודנו יושבים כאן נשמעים רעשי ירי ופיצוצים בישובי רמת הגולן.

מצד שני, הוא לא יכול להתעלם גם מכך שהמושגים שלנו על חזית ועורף השתנו מן היסוד. גם את האזרחים צריך לחזק, את החינוך שלהם, הבריאות, הרווחה, הבטחון האישי. לעשות את שני הדברים גם יחד היא משימה קשה, אבל היא אינה בלתי אפשרית.

בשמונה השנים האחרונות, מאז קיץ 2006, נכפו על ישראל ארבע מערכות צבאיות שונות. מלחמת לבנון השניה, עופרת יצוקה, עמוד ענן ועכשיו צוק איתן. רק העלות הישירה שלהן – בכסף מזומן – עומדת על 16 מיליארד שקלים לפחות. העלות העקיפה גבוהה כמובן הרבה יותר ועומדת על עשרות רבות של מיליארדים. תוסיפו לזה את עלות החרם האירופי ההולך וסוגר עלינו, את מחיר ההתנחלויות המבודדות וההגנה עליהן, ותבינו מדוע כל סבב צבאי כזה מחזיר אותנו אחורה בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתעשיה.

אם אנחנו לא רוצים לחזור אחורה, מבצע צוק איתן לא יכול להסתיים בהפסקת אש. אנחנו צריכים לצאת ממנו לועידה איזורית, שתכלול את מדינות ערב המתונות – שחוששות לא פחות מאתנו מן האיסלם הרדיקלי – ותוביל למשוואה האומרת שאין שיקום בלי פירוז. אם עזה רוצה להיבנות מחדש, היא תצטרך להתפרק מנשקה.

בנוסף לכך, אנחנו זקוקים להתנהלות מדינית שקולה יותר, ולא לייצר מריבות מיותרות עם ארצות הברית ועם העולם. תמכתי ואתמוך גם בעתיד בחיזוק גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, אבל חלק מהתנהגות שקולה היא השאלה מתי ואיך עושים דברים”.

לפיד תקף את החלטת הממשלה שפורסמה אתמול, על הלאמה של 4,000 דונם מאדמות גוש עציון לטובת בניה: ” ההחלטה מעלה את השאלה: בשביל מה זה היה טוב דווקא עכשיו? מדובר במחטף שלא הובא לקבינט ובעת הזו פשוט גורם נזק למדינת ישראל. אנחנו אחרי מבצע צבאי, עומדת בפנינו חזית בינלאומית רגישה, גם ככה היה לנו קשה לשמור על תמיכת העולם, מה היה דחוף כל כך דווקא עכשיו לייצר עוד משבר עם האמריקאים ועם העולם?”

באשר לתקציב אמר לפיד: “תקציב 2015, שעלי להגיש לממשלה בעוד תשעה ימים בדיוק, נושא בחובו את דילמת חיינו: איפה לשים את הכסף? אם לא נשים אותו בחינוך, לא נגדל את הדור הבא של 8200, אם לא יהיה לנו 8200, הקסאמים ימשיכו לפגוע בבתי הספר של נחל עוז ושדרות ולא יהיה לנו חינוך.

אני רוצה להדגיש, כחבר הקבינט הבטחוני אני מבין לגמרי את הצורך לתת תשובות כלכליות לשורה של איומים בטחוניים חדשים. אנחנו חייבים לרכוש עוד מעילי רוח לטנקים ועוד כיפות ברזל שיגנו על תושבי ישראל. כל הדברים האלה עולים כסף. יש במערכת הבטחון מקומות שבהם יש בהחלט שומנים שבהם אפשר לייעל ולחסוך, אבל אנחנו לא נחסוך אגורה על חיי אזרחים או על חיי החיילים שלנו.

בנסיבות האלה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. שתיהן לגיטימיות, שתיהן מגובות בלא מעט כלכלנים העומדים מאחוריהן.

האפשרות הראשונה היא לשמור על המסגרת התקציבית בכל מחיר. אם צריך לתת עוד כסף לבטחון או לשירותים האזרחיים, הפתרון הוא להעלות מיסים ולשמור על גירעון נמוך.

בעיני, זו אינה האפשרות הנכונה. כבר לפני המבצע הורגשה האטה בצמיחה במשק, והמערכה החריפה את המצב. הדבר האחרון שהכלכלה הישראלית זקוקה לו עכשיו הוא עוד מיסים ועוד קיצוצים. הנסיון הבינלאומי מהשנים האחרונות מוכיח שתקציבי צנע אינם מועילים. איך אמר אולי ריין, הנציב הכלכלי של האיחוד האירופי, ‘נמאס לי מהצנע’. תקציבי צנע חונקים את הצמיחה, עוצרים יזמות, ויוצרים אווירה של חוסר סיכוי. אחרי מלחמה ממושכת, תקציב כזה עלול להיות הרסני ממש לאווירה הציבורית.

מה שמוביל אותי לאפשרות השניה, והמועדפת עלי: לא להעלות מיסים, מפני שעברו הימים שבהם בכל פעם שיש בעיה באופן אוטומטי מטילים אותה על האזרחים. במקום זאת עלינו להרחיב את הגירעון, לתת מענה לצרכים הבטחוניים ההכרחיים ודווקא בעת הזו לשפר את השירותים החברתיים וליצור מנועי צמיחה חזקים למשק.

כי עלינו להכיר בזה שגירעון נמוך הוא לא מטרה בפני עצמה. גירעון נמוך נועד לאפשר לכלכלה מרווח ביטחון למקרה שיקרה משהו יוצא דופן. משהו כמו סופת הוריקן, או משבר גלובלי, או מערכה צבאית. הרי בדיוק בשביל זה עשינו את כל הצעדים הקשים בתקציב הקודם. כדי שאפשר יהיה להרחיב את הגירעון באירועים אקסוגניים – חיצוניים – שאין עליהם שליטה. אירועים בדיוק כמו מערכת “צוק איתן”, שנמשכה 50 יום, ושבמהלכה נורו אלפי טילים על מדינת ישראל וגרמו לנזק כלכלי ולשיתוק וכמובן, והקשה מכל, מערכה שבמהלכה נהרגו 67 חיילים וחמישה אזרחים, ונפצעו 1,620 חיילים ו-837 אזרחים.

מה שעשינו בתקציב 2013-14 מאפשר לנו לספוג את רוב עלות המבצע כבר השנה, למרות שזוהי שנה שבה הרחבנו באופן משמעותי את תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה.

השאלה שעליה נועד תקציב 2015 לענות היא, איך אנחנו רוצים לצאת ממבצע צוק איתן ומתוצאותיו? והתשובה היא שאנחנו רוצים לצאת ממנו לא עם ייאוש מתגבר, אלא עם תקווה. תקציב הוא לא כלי לניהול מאזן טכני של הוצאות והכנסות. הוא הדרך של המדינה לבטא את סדר העדיפויות הלאומי שלה. הוא הדרך שלנו לתאר את העולם שבו אנחנו רוצים לחיות. היעדים שלנו הם רמת חיים גבוהה, שיפור השיוויון, עזרה לאוכלוסיות המוחלשות כולל תוספת של מיליארד שקל לניצולי השואה, מאפשר מיצוי הפוטנציאל האישי של כל אחד ואחת מאתנו, וכמובן מחזק את הבטחון אישי.

תקציב 2015 לא צריך לשמר את הקיים, אלא לקחת אותנו למקומות חדשים. הוא צריך לסייע ביצירתה של כלכלה חזקה וצומחת, שיוצרת מקומות עבודה בפיריון גבוה, שבונה את העתיד הישראלי דרך מערכת החינוך, שמעודדת עסקים קטנים ובינוניים, שמחזקת את התעשיה והייצוא דרך סדרה של תוכניות שבנינו לעידוד החדשנות והתחרותיות של המשק ומכניסה אוכלוסיות חדשות – בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות – למעגל העבודה.

זה גם תקציב שיעסוק באופן אינטנסיבי בהורדת יוקר המחיה דרך קייטנות החופש הגדול, שיפור תקציבי הבריאות, בניית 600 מעונות יום, הורדת מחירי המזון, והמשך העבודה שהתחלנו בה להורדת מחירי הדיור – דרך שורה של תוכניות להגדלת ההיצע וכן, גם דרך תוכנית מע”מ אפס לדירות חדשות, שתביא להורדת מחירי הדירות וגם תסייע בדיוק לאותם צעירים שלחמו עד לפני כמה ימים בעזה כדי להגן על חיינו.

ואחרי שנעשה את כל זה – ואנחנו נעשה את כל זה – אנחנו נצטרך לחזור בתקציב הבא, של 2016, למתווה יורד של הגירעון. וגם את זה אנחנו נשים על השולחן מראש כדי שיהיה ברור שלא מדובר בכלל, אלא ביוצא מן הכלל.

אני לא כופר בזה שיש מחיר מסויים להעלאת הגירעון, וצריך פה בהחלט ניהול אחראי ומקצועי, אבל באנו לשנות סדרי עדיפויות, ולהעמיד במרכז הכלכלה והחברה שלנו את האדם העובד, את מעמד הביניים ואלה שרוצים להפוך להיות חלק ממעמד הביניים ועד היום לא יכולים היו לעשות זאת”.