היום , ז’ באלול, חל יום הזיכרון ה-48 של גדול החזנים – משה קוסוביצקי ז”ל.
יצאנו למסע בין תחנות חייו – מעיר הולדתו סמורגון ועד משרתו בבית הכנסת ‘בית אל’ בניו-יורק, דרך מלחמת העולם ושירותו בצבא האדום.
החזן משה קוסוביצקי נולד ביום א’ תמוז תרנ”ט (9.6.1899) בעיר סמורגון – עיר ואם בישראל, לאביו אביגדור ולאמו דבורה לאה למשפחת קוסוביצקי המפורסמת. בכור לאחיו החזנים: דוד, יעקב ושמחה. מקור השם ‘קוסביצקי’ הינו בעיירה הליטאית kuchevichi.
קוסוביצקי החל את דרכו החזנית והמוזיקאלית כבר בימי לימודו בבית הספר, שם נתגלה כ’ילד פלא’ וצורף למקהלתו של חזן העיר אפרים שלעפאק.
כשהחלה מלחמת העולם הראשונה, עזבה משפחת קוסביצקי את סמורגון ועברה להתגורר ברוסטוב.
שם הכיר קוסוביצקי את החזן אליהו זלודקובסקי, אשר צרפו למקהלת ‘הזמיר’ בעיר. שם גם פגש לראשונה את המנצח דוד אייזנשטט, שהשפיע עליו רבות בהמשך דרכו.
תחילת דרכו בוילנא
לאחר המלחמה, חזרו בני משפחתו לוילנא, שם התגוררו בביתה של בת דודתו.
בעלה של בת דודתו, ר’ שמואל זורער, הבין כי קוסביצקי הוא בעל קול טנור נדיר, ועליו לשקוד ולפתח את קולו. משכך, הציגו לפני המנצח אברהם סלעפ, שביקשו להשמיע באזניו קטע חזנות כלשהו. קוסוביצקי שר את “יהללו” של קוארטין. כשסיים את שירתו פרצו הנוכחים במחיאות כפים סוערות, והמנצח אפרים סלעפ קרא בקול רם: “משה, אתה נשאר אצלנו כחזן – זכור את דברי”.
בוילנא קבע קוסביצקי את לימודיו התורניים בישיבת וילנא והמשיך להשתלם בחזנות אצל החזן אליהו זלודקובסקי, שהיה חזן בבית הכנסת ‘טהרת הקודש’ בעיר.
באותה תקופה, התקבל קוסוביצקי כזמר מקהלה בבית הכנסת ‘טהרת הקודש’ כשהחזן באותה עת היה אברהם משה ברנשטיין. במבחן שנערך לו, נקבע שישמש כטנור ראשי, בעוד אחיו הצעיר דוד, ישמש במקהלה כראש המשוררים בין ילדי המקהלה.
בשבת פרשת בהר תרפ”ה, החל קוסוביצקי לשמש לראשונה במשרת החזן, כשהוא עובר לפני התיבה בבית כנסת קטן ‘זאוולס קלויז’, ברחוב זבאלנה שבוילנא.
כאשר עזב החזן מרדכי הרשמן את משרת החזן בבית הכנסת הגדול ‘די שטאט שול’ בוילנא, עמד קוסוביצקי למבחן לקבלת המשרה.
בתחילה, סירבו שקוסוביצקי ישמש שם כחזן, וזאת לאחר שנודע לראש הקהל של וילנה על עיסוקה של משפחת קוסביצקי בתפירה וחייטות. אך לאחר עמל רב, עלה בידי קוסביצקי הצעיר לשכנעו שיאשר את המינוי.
ואכן הייתה זו הפתעה גדולה, שצעיר בן 26, ללא ניסיון, התקבל לשמש כחזן בבית הכנסת החשוב.
קוסוביצקי היה החזן ה-12 בבית כנסת זה, שנוסד בשנת של”ג (1573). לפניו כיהנו במשרה בין היתר החזנים יואל דוד סטרשונסקי הידוע בכינויו ‘דער ווילנער בעל-ביתל’, חיים וסרצוג, דוד משה שטיינברג, דוד רויטמן, גרשון סירוטה ומרדכי הרשמן. כמנצח מקהלת בית הכנסת באותה תקופה, כיהן עקיבא דורמאשקין, ובמשך שנתיים, עד שנת תרפ”ח (1928), שימש שם קוסביצקי כחזן יחד עם מקהלתו.
זכייתו בוורשא מול 150 חזנים
בשנת תרפ”ח (1928) עזב החזן גרשון סירוטה את משרת החזן בבית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה בוורשא. בשל כך, התמודדו לקבלת המשרה כ-150 חזנים, כשהצעיר שבחבורה, היה משה קוסביצקי, שהפתיע את הבוחנים וזכה במשרה החשובה.
מנצח המקהלה היה דוד אייזנשטט, אותו הכיר קוסביצקי מעת שהות משפחתו ברוסטוב, כשבתפקיד החזן השני שימש פנחס שרמן.
באותה תקופה החל קוסוביצקי ללמוד פיתוח קול ומוזיקה, במקביל ללימודי קודש עליהן שקד כל חייו.
במהרה צבר קוסביצקי פרסום בכל רחבי אירופה, והוא נסע להופעות קונצרטים בבריסל, אנטוורפן, וינה, בודפשט ולונדון, כשעיקר הופעותיו הוקדשו למען התנועה הציונית ולמען הקרן הקיימת לישראל.
אז גם החל בהפקת תקליטיו.
הביקור בישראל
בשנת 1934 ביקר בוורשא הזמר יוסף שמידט. בקידוש שערך קוסביצקי לכבודו, גילה לו שמידט כי הוא נוסע לישראל לסדרת הופעות. מיד ביקש קוסביצקי שיארגנו עבורו הופעות בארץ ישראל, ואכן תוך שבועיים נסע אף הוא לארץ ישראל.
בשבועיים בהם שהה בארץ, זכו הופעותיו לביקורות נלהבות. על פי המסופר, היו ביקוריו באווירה של ימי חג בלתי נשכחים. שנה מאוחר יותר שב לביקור בישראל והשתתף באזכרה לחזן יוסף רוזנבלט.
בעת שהותו בישראל, פנה קוסוביצקי לדוד צבי פנקס, שהיה יו”ר בית הכנסת הגדול בתל אביב בהצעה לשמש כחזן, לאחר עזיבתו של החזן שלמה רביץ.
דרישותיו הכספיות המועטות של קוסביצקי היו משכורת של 15 לירות לחודש, מקהלה טובה וחופש של חודשיים בשנה.
לתדהמתו של קוסביצקי, ענה לו פנקס בקרירות בתשובה שלילית.
קוסביצקי נפגע מאד מיחסו של פנקס, ועד יומו האחרון נטר איבה לבית הכנסת הגדול בתל אביב.
ביקורו ראשון בארה”ב – ומלחמה
ב-1938 – לאחר שמלאו 10 שנים לכהונתו של קוסוביצקי כחזן בבית הכנסת ברחוב טלומצקה, נסע קוסוביצקי לארצות הברית, שם קיבלו את פניו מאות חזנים בהגיעו לנמל ניו יורק.
הופעתו הראשונה בארה”ב היתה באולם ‘קרנגי הול’ בניו יורק. הוא זכה לביקורות נלהבות, ולמרות הצעות קוסמות מבתי כנסת אמריקניים, הבהיר קוסביצקי כי הוא חוזר לפולין.
חודש לפני שפרצה המלחמה לא ידעו יהודי פולין את הצפוי להם, וקוסוביצקי המשיך בחזרותיו עם מקהלתו של דוד אייזנשטט לקראת הימים הנוראים.
בספר ‘ברדת המסך’ כותבת לילי גולדברג, שהייתה בתו של מזכיר בית הכנסת ברחוב טלומצקה, דוד פולמן, כך: “לפתע פרצה המלחמה, וורשה הופצצה ובית הכנסת נפגע בהפצצה. תפילות הימים הנוראים של שנת ת”ש נערכו במרתף הספרייה. משה קוסביצקי לא לבש את גלימתו הלבנה כפי שנהוג ללבוש בימים הנוראים אלא את גלימתו השחורה, התפילות נערכו בלחש מדכא, ומדי פעם נשמעו ההפצצות של התקפות האוויר”.
לארץ ישראל הגיעו בשורות איוב שבאחת מהן נמסר כי קוסביצקי נהרג בהפצצות על בית הכנסת ברחוב טלומצקה. כמו כן פורסמו מאמרי הספד בחלק מהעיתונים ואחת השמועות הייתה שקוסביצקי ברח לביאליסטוק.
ביום י”ט בכסלו ת”ש פורסמה ידיעה כי קוסביצקי חי, ומברק הגיע אל אמו שגרה בלונדון, בו נמסר שקוסביצקי ברח לבוקרשט.
מאוחר יותר סיפר קוסביצקי את נס הצלתו: לאחר שהצליח לשכנע את אשתו וילדיו, קיבל מדים מקצין גרמני שהעריץ את שירתו, וכך הצליח להימלט. בהגיעו לביאליסטוק, ניצל מהומה שנוצרה והצליח להיכנס לתחומי ברית המועצות, שם שינה את שמו למיכאיל קוסביצקי וגויס לצבא האדום כשתפקידו היה להרים את מורל החיילים.
בעת שירותו בצבא האדום, הופיע קוסוביצקי לפני החיילים הרוסיים בהשמיעו שירי עם פולניים ורוסיים וקטעי אופרה ובשל כך ניצלו חייו. כשגברה המלחמה, נדד עד קווקז כשהוא משתמש בדרכון מזויף, תוך שהוא משמש שם כסולן בבית האופרה המרכזי.
כמובן שבחזנות לא העז לעסוק, אך מדי פעם שר שיר יהודי כדוגמת “דאס יידישע ליד” של שלום סקונדה, הכולל בתוכו קטעי חזנות.
כשהסתיימה המלחמה, נסע קוסוביצקי למוסקבה. שם נערכה תפילת אזכרה בבית הכנסת הגדול לזכר קדושי השואה, ולמרות שקוסוביצקי ישב בתוך הקהל בבגדים קרועים ומרופטים, הכירוהו היהודים ובקשוהו לערוך את האזכרה.
כך נודע כי משה קוסביצקי שרד מן השואה.
משרתו האחרונה
ב-1947 הגיע קוסוביצקי לארצות הברית, ולאחר סדרת הופעות מעוררות התפעלות, הוחתם על חוזה עם חברת תקליטי RCA. משם המשיך קוסביצקי לערוך סיבובי הופעות ברחבי העולם. באותה תקופה חבר לשלושת אחיו יעקב, דוד ושמחה בשלושה קונצרטים מפורסמים של חזנות.
ב-1952, לאחר פרישתו של החזן ברל’ה חגי, התמנה קוסוביצקי לחזן הראשי של בית הכנסת ‘בית-אל’ שבבורו פארק, ניו יורק, שם גם התגורר.
הוא החזיק במשרה זו עד למותו ממחלת הסרטן ב-23 באוגוסט 1966.
בתקופת שהותו בארה”ב היה קוסוביצקי בשיא הקרירה המקצועית שלו. בתקופה זו גם הקליט את מרבית תקליטיו שזכו לתפוצה רחבה מאד ברחבי תבל.
בכינוס החזנים שהתקיים בשנת תשי”א, שר משה קוסביצקי בקונצרט, בו הופיעו גם אחיו דוד, משה אוישר, לייב ולדמן, יוסף אידלסון ובן ציון קפוב כגן לפני מאות חזנים, מנצחים ומלחינים, שהתרשמו עמוקות משליטתו הבלתי מוגבלת בקולו, והכתירו אותו בתואר “מלך החזנים”.
החזן משה קוסביצקי נפטר בארצות הברית ביום ז’ באלול תשכ”ו. בית הכנסת ‘בית אל’ בבורו פארק, מקום בו שימש כחזן התמלא עד אפס מקום. החזן שמואל פוסטולוב אמר ‘אל מלא רחמים’, בין המספידים היה הרב ישראל שור, רב בית הכנסת – ומשם הועבר הארון לקבורה בהר המנוחות בירושלים.
שירתו של מלך החזנים
על שירתו של קוסביצקי נאמר, כי קולו היה בעל עוצמה של עוגב, עדינות של כינור, ומעל לכל היה בו יכולת לגרום לאנשים להזיל דמעה.
הופעתו על דוכן החזן ונוכחותו הבימתית, כמו אישיותו הכריזמטית, ריתקה את השומעים. הוא ניחן ב”קולורטורה” (סלסולי קול) עשירה ומגוונת, במנעד רחב (ומיוחדת בקרב חזנים שהם גם זמרי אופרה) ובהבעה מלאת רגש. בכל יצירה ששר, הטביע את חותמו במגוון טכניקות:
על ידי העשרת הקולורטורה ו”משחקי הקול” השונים הכלולים בה.
על ידי ביצוע היצירה בסולם גבוה מזה שבו נכתבה מלכתחילה (ודוגמה לכך היא היצירה “עד הנה”, המבוצעת על-ידו בסולם הגבוה בחצי טון מזה של יוצרה ומבצעה המקורי, החזן יוסלה רוזנבלט).
על ידי הוספת ניואנסים חדשים ליצירה, והולכתה ל”מחוזות אחרים” וחדשניים יותר, שלא היו כלולים בה מלכתחילה (כדוגמת “עקביא בן מהללאל” של ישראל אלתר).
הרפרטואר של קוסוביצקי כלל יצירות מסוימות שאותן שר, והקליט כל אחת מהן מספר פעמים, והמיוחד בכך הוא, שכל הקלטה הייתה שונה מקודמתה. יכולת זו של “משחק” וגיוון בביצוע יצירה מסוימת הייתה מומחיותו.
הוא שר כמה פרקי חזנות שחוברו על ידי דוד אייזנשטט, אך גם פרקי חזנות אחרים שהולחנו על ידי מלחינים כדוגמת ליאו ליאוו, שלום סקונדה, החזנים ישראל שור, יוסלה רוזנבלט, ישראל אלתר ואחרים.
קוסביצקי כשליח ציבור היה שונה באופן ניכר מקוסביצקי הווירטואוז על בימות הקונצרטים. בהיותו מתפלל לפני ה”עמוד”, היה “נותן את כל נשמתו” לפני בוראו, ומתפלל ברגש ובכוונה. על בימות הקונצרטים לעומת זאת, הדגיש יותר את הפן הווירטואוזי ואת יכולתו הקולית.
זכרו של קוסביצקי נותר בקרב רבים משוחרי החזנות האשכנזית בארץ ובעולם, הרואים בו מופת אשר שולבו בו כשרון גדול יחד עם אישיות צנועה וכריזמטית.
יש אף כאלה האומרים: “עולם החזנות שלאחר משה קוסביצקי שונה לבלי הכר מעולם החזנות שלפניו”.
יצירותיו המפורסמות, מבוצעות עד היום פעם אחר פעם על ידי טובי החזנים בארץ ובעולם. רבים מהחזנים בתקופתנו משלבים בשירתם את “הגוון הקוסביצקאי” בביצוע יצירה חזנית מסוימת (בעיקר יצירה הדורשת שליטה קולית מרשימה).