איך אפשר לאחד מגזרים החושבים אחרת וכשהחומות גבהו כל-כך?

כבר שנים מדברים על השסעים שנפערו בתוך העם ועל היריבות הפנימית הגואה. המתחים בין חלקי העם מצטברים לרמות מדאיגות. אתה שואל את עצמך אם אפשר בכלל למצוא מכנה משותף בין הקבוצות המרכיבות בימינו את העם היהודי.

במציאות זו, המחשבה על אחדות בעם ישראל נשמעת קצת כמו חזון אחרית הימים של “וגר זאב עם כבש”. איך אפשר לאחד מגזרים החושבים אחרת ושהחומות ביניהם גבהו כל-כך?

אירוע יחיד מסוגו

בספרי החסידות מובא משל הממחיש כיצד אפשר להגיע לאחדות: חיילי המשמר של המלך, כאשר המלך אינו נמצא לידם, עלולים לריב ביניהם. מטבע הדברים יש ביניהם פערים והבדלים – זה חכם וזה טיפש, זה בעל דעות כאלה וזה בעל דעות מנוגדות, זה נמרץ וזה נע בעצלתיים. ואולם ברגע שהמלך מופיע לפניהם, נעלמים כל ההבדלים. כולם מתייצבים לפניו כאיש אחד בהתבטלות גמורה.

כל עוד אנחנו מרגישים את עצמנו, את רצונותינו, את דעותינו, את תכונותינו – ייתכנו הבדלים בין איש לרעהו. אך ברגע שמתגלה גילוי עליון, באותו רגע מתגמדים ונמוגים כל ההבדלים האישיים, והכול מתאחדים כאיש אחד בלב אחד.

זה ההסבר לאירוע המופלא שקרה בראש חודש סיוון, לפני 3334 שנים. עם ישראל, שיצא ממצרים, היה רחוק מלהיות מאוחד. חכמינו אומרים שכל החניות במדבר היו מלוּות תרעומות ומחלוקות. רק כאשר התייצבו לרגלי הר סיני, לקראת קבלת התורה, התאחדו באמת – “וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר”, “כאיש אחד, בלב אחד”.

בני ישראל לא נהפכו באותו רגע לבני-אדם אחרים. הם נשארו כפי שהיו – איש-איש ודעותיו, תכונותיו, הרגליו ונטיותיו. אלא שלקראת ההתגלות האלוקית הגדולה איבדו כל ההבדלים הללו את תוקפם. פתאום לא הייתה להם שום חשיבות. היה דבר אחד גדול ומרכזי שהאיר מעל הכול – קבלת התורה.

תגובה דומה יכולה להתרחש גם מול סכנה משותפת. כולנו זוכרים תקופות שפתאום נפלו כל המחיצות וכולנו התאחדנו נוכח האויב שקם עלינו. כי מול דבר שעומד מעל הכול נוצרת ההתאחדות.

הזדמנות עכשיו

הכוח הזה, להתאחד יחדיו, ניתן לנו מחדש בכל שנה ושנה לקראת ראש חודש סיוון. כשם שבני ישראל הצליחו אז להתאחד ולהזיז הצידה את כל המחלוקות וההבדלים שביניהם, גם אנחנו יכולים לעשות זאת.

לשם כך צריך להתעלות מהראייה השטחית, הנמוכה, הרואה רק את הפערים וחילוקי הדעות. צריך לנסות להשיג נקודת מבט גבוהה יותר. לקלוט את היותנו בנים לאב אחד, מחוברים לתורה אחת. לזכור שאנחנו מצפים לגאולה אחת, שבה לא יישאר שום יהודי מאחור.

השבת הקרובה היא ההזדמנות להתכונן לקראת ראש חודש סיוון, שיחול בשבוע הבא. לזכור שגם אנחנו עומדים עכשיו לקבל מחדש את התורה, ואבינו שבשמיים מצפה מאיתנו להתאחד, כדי שיתקיים בנו “ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך”.