כישלון ‘מתווה מירון’ לא היה בגלל אלימות. רק בגלל אגו של המשטרה

יאמר ברורות, אין כל מקום לאלימות, אין שום הצדקה לאלימות – וזה ברור.

אבל הכישלון והקריסה במירון לא הייתה בגלל אלימות. זה קרה כי התעללו באנשים ישרים, שומרי חוק קפדניים.

אי אפשר לקחת אירוע המוני של 500 אלף איש ולומר: אני אתן אישור רק ל-12 אלף ולא יותר; אני אחבק את באיאן ואהדוף את האחרים. זה אירוע של עם ישראל, ופגעו בעם ישראל!

רוב הציבור אמר השנה: היה אסון? הרשויות אומרות שהשנה לא כולם יוכלו לעלות – אז לא. ויתרו לכתחילה.

אנשים אחרים קנו כרטיסים ונרשמו על זמנים מתאימים. הם יצאו רגועים מהבית, אבל עיכבו אותם בדרכים שעות בחום, בשמש הקופחת. גם כאשר כבר הגיעו להר, הציבו להם מחסומים, ולא נתנו להם לעלות לסביבת המערה.

למה? למה?!

לא הייתה צפיפות, לא הייתה אלימות, לא הייתה שום סכנה! ככה, החליטה המשטרה!

•

הפריצה היום הייתה על ידי ציבור חרדי מיינסטרים – חסידים, ליטאים, ספרדים ודתיים – שייבשו אותם שעות על שעות על לא כלום. חום השמש הוביל אותם לפרוץ את הגדרות ולעלות להר.

הציבור הירושלמי, אותם מאשימים כקיצוניים, הגיע רק לקראת הערב. אבל תמיד את הכישלון יתלו בשוליים האלים והקיצוני…

רבותי! הכישלון הוא בראש ובתודעה! זה אירוע של אנשי מירון, יש את אלו שמרגישים קרבה למירון, במיוחד ב ל”ג בעומר, ויש רבים וטובים שלא מרגישים שום קרבה לאירוע הזה.

ארגון המקום חייב להיות בתיאום מלא עם אלו שחיים את זה וקשורים לזה.

שנים רבות ישנם אנשים שעסוקים בעניין. מה שיש במקום זה תודות להם, ולא לרשויות ולא למדינה. הם רק הפריעו והציקו כל הזמן.

יש תכניות לסדר את המקום, להכשיר אותו עם גישות נוחות ומרחבים גדולים, בצורה ובהבנה לצביון המקום והאירוע, עם כל הדברים הנדרשים.

התכניות נכתבו ושורטטו על ידי מומחים לתחום, כבר הגישו אותן לרשויות לפני שנים, ומתחננים בפניהם: תנו לנו לקדם אותן. אבל יש מי ש’תוקע’ את זה.

הרשויות, אם היו רוצים לעזור להילולא, היו יכולים לעזור בהסרת הבירוקרטיה והמחסומים השונים, לסידור המקום, כדי  שיוכל להכיל מאות אלפי חוגגים. זה אפשרי, רק אל תפריעו.

הכישלון הוא בגלל ההתערבות של אנשים שאין להם רגש ונשמה לאירוע, ובגלל אגו של המשטרה ועוד כמה אנשי שררה.