בעקבות מותו של אהרן סופר ז”ל

א. אסון קשה נפל על משפחת סופר. לא קל לשלוח ילד לארץ זרה כדי ללמוד, מה היא התחושה כאשר צריך לבוא אחריו עבור לוויה? קשה עד בלתי אפשרי לתאר את מה שעובר על משפחה כזו.

ב. אנחנו חיים במדינה שבכל פעם שאדם מוכרז כנעדר מתעורר חשש לאירוע לאומני. יחד עם זה, זה לא תמיד המקרה. בסיטואציה הנוכחית עמדנו, עד כמה שניתן לומר בפני משהו “נורמלי” יותר.

ג. בכל שנה במדינת ישראל נעדרים בין 20-30 אנשים מכל מיני סיבות. משום מה לא עושים מכך כל עניין ואין זה משנה אם מדובר בנעדר חרדי או חילוני.

ד. אז מה היה שונה כאן בכל זאת? כנראה בעקבות התקופה (שלושת הבנים שנחטפו, המלחמה והמקרה האחרון של דוד גורדון ז”ל) יש ציפייה שכל מקרה כזה יזכה להד ארצי אם לא בינלאומי. יחד עם זאת חרף העובדה שבאו מתנדבים רבים לעזור בחיפוש, ונערכו תפילות למען אהרון סופר, המקרה לא זכה להד לאומי.

ה. יש מי שיגיד שהגורם לכך הוא עובדת היות אהרון תלמיד ישיבה חרדי, אחרים יתלו זאת במוצאו האמריקאי. לי יש תחושה אחרת. למרות השמועה שהוא נחטף, העובדה שלמעשה מדובר היה ‘רק’ בתאונה בעקבות איבוד הדרך היא שהשפיעה על התחושה בציבור.

ו. ייתכן גם שבסוף הקיץ הכל כך טעון, עם חטיפות ומלחמות, אולי כולם קצת עייפים. למרות זאת אי אפשר להתעלם מן העובדה שהבחור אכן חרדי, וייתכן שההשתייכות הזו גם השפיעה. לעולם לא נדע.

ז. המסקנא הראשונה מן הסיפור הזה היא כי אף אחד לא חסין. חייבים להתנהג בזהירות כשיוצאים לטיול – ונשמרתם לנפשותיכם. למוסדות אחריות לבדוק שהתלמידים יבינו מה זה אמצעי זהירות – בטיולים וכמובן בדרכים וכו.

ח. במהלך הימים הללו נשמעו קריאות כי יש להתנהג במקרה העצוב של אהרון סופר כפי שמתנהגים לנעדרים שהם חיילים. לא הבנתי את הקריאה ולא נראה לי שזה מתאים. בעיני יש אפילו משהו אירוני באמירה זו.

ט. מדוע תמיד יש מי שימצא לנגח! רב בליקווד אמר בעצרת תפילה כי יש להרבות תפילה למען החבר שיצא לטייל עם אהרון. מדוע? הוא טען/שמע שמשטרת ישראל חוקר אותו ומעביר אותו עינויים. במילים האלה. חבל, יותר ממה שמעידה האמירה הזו על משטרת ישראל היא אומרת משהו על נושאה.