“הציוץ של בוסו זיעזע אותי”: יאיר לפיד: עם מי חוגגים יום הולדת?

השבוע חגג ח”כ משה גפני בכנסת יומולדת 70. הלכתי להגיד לו מזל טוב.

אתה יודע לשמור סוד? מפרק סוגיה? אותך אנו מחפשים לתפקיד יוקרתי

נכתבו על זה לא מעט פרשנויות, אבל החיים פשוטים בהרבה. שני אנשים עובדים באותו בניין, רבים לא מעט, אבל זוכרים שהאישי מתקיים במקביל לפוליטי. יש לי עם גפני ויכוחים פוליטיים רבים, אבל אני מעריך את חריפות שכלו והידע העצום שלו, וברור אני מאחל לו הרבה שנים של בריאות טובה ונחת מילדיו.

יש משהו נקי ותמים ביומולדת. אוכלים עוגה, מדליקים נרות, אפשר לרגע להפסיק לריב.

או שאולי לא?

מפני שמיד אחרי שבירכתי אותו, חבר הכנסת אוריאל בוסו מש”ס צייץ את המילים הבאות: ‘גפני היקר, לא יורים בנגמ”ש! אין לנו מחנה אחר ממחנה הימין, ימי הולדת חוגגים עם שותפים מהימין בלבד!”

ברצינות? לזה הגענו? אנחנו כבר לא חוגגים יחד ימי הולדת? הכנסנו את הפיצול והשסע גם לשם? אנחנו כבר לא מוכנים לנשוף ביחד על הנרות ולצעוק “מזל טוב”? אי אפשר להגיד למישהו “שתזכה לשנה הבאה”, מפני שאם הוא לא מהמחנה שלנו אנחנו לא באמת רוצים שיזכה?

ואיך זה עובד בדיוק? אם אני אגיע עם מתנה ליומולדתו ה-49 של אוריאל בוסו, שיחול בספטמבר הקרוב, המאבטח לא יכניס אותי מפני שאני איש מרכז?

שלא לדבר על הדברים הגדולים יותר. כי אם אנחנו לא יכולים אפילו לעשות יחד ימי הולדת, אז ברור שאנחנו לא יכולים להתחתן עם מי שאינו “שותפים מהימין”, ולא לעשות איתם בר מצווה לילדים, ולא להזמין אותם לביתנו חלילה. יבוטל אפילו המושג החבוט אבל החביב של “תבואו לעשות אצלנו שבת”, מפני שאם שתי דקות של ברכה מכעיסות כל כך את ח”כ בוסו, תארו לכם איזה אסונות עלולים להיגרם מארוחת שבת שלמה בה נשב סביב שולחן עם מפה לבנה ונעשה יחד קידוש.

•

רבות דובר על הפיצול והשסע בעם ישראל, אבל הציוץ של בוסו זיעזע אותי. אולי בגלל הקלות שבה הוא נכתב. מן קביעה של הברור מאליו.

מבחינתו הוא פשוט הזכיר לנו את מה שכולם יודעים – שאנחנו אפילו כבר לא יכולים לשיר ביחד לאנשים מבוגרים שירים ילדותיים כמו “יומולדת חגיגה נחמדת”. כי שם אנחנו נמצאים: שונאים, מופרדים, משני צדי הגדר, מוגדרים אך ורק בידי הפוליטיקה בגירסתה הגרועה והמשסעת ביותר.

אז לא. אני לא מוכן לקבל את זה. עוד אפשר לעצור את זה. עוד אפשר להחזיר את העם הזה למקום שבו ביום ההולדת של אדם חוגגים יחד אנשי ימין, שמאל ומרכז.

אם יש היום משימה אחת גדולה לפוליטיקה הישראלית, היא לגרום לאנשים לזכור שלא הכל פוליטיקה. אנחנו קודם כל חיים פה ביחד. בטוב וברע, במלחמות ובאסונות, בחגים ובימי הולדת.

מזל טוב לרב גפני. עד 120.