ראש הישיבה מגור נשאל: כיצד לכוון בתפילה? האם מותר ווקאלי?

מראה בלתי שגרתי נראה בבית מדרשו של ראש הישיבה מגור, הגר”ש אלתר, כאשר קבוצת תלמידים מישיבת ‘תורת עציון’ שבדרום הגיעה על מנת לשמוע דברי חיזוק לפתיחת הזמן.

סיגריות וצלחת צ’ולנט מפנקת הם שילוב מנצח? חכה שתשמע על זה

ראש הישיבה בחר למסור בפני התלמידים שיחה מיוחדת בהגותו של זקנו בעל ה’שפת אמת’, ולאחר השיחה השיב באריכות לשאלות התלמידים וראשי הישיבה בעניינים שונים בעבודת ה’.

ראש ישיבת ‘תורת עציון’, הרב ברוך הרניק, שאל את ראש הישיבה: “אנחנו נוסעים מכאן לכותל, ומבקשים עצה לתפילה בכוונה”.

הגר”ש אלתר: “אם נרגיש שהחיים שלנו הם מתנה, שכל רגע ורגע הוא נותן לנו. לא צריך להכניס אנשים ללחץ ולמחשבות דיכאוניות, אבל המצב הבריא של יהודי לדעת שבלילה הוא אומר ‘בידך אפקיד רוחי’, זה ככה! אנשים הולכים לישון, ורובם המכריע קמים, וככה מדי לילה, אבל זו מתנה. זה לא טבעי.

“תפילה היא חיבור. היא הקשר שלנו עם ה’. יש ראשונים שאומרים שהחיוב תפילה מדאורייתא הוא כאשר לוחץ משהו על הלב. כמו ילד שהולך לאבא שלו. אלו דברים שצריכים להכניס לתודעה. את זה צריך להפנים.

“לפעמים כשאדם נמצא בכותל, קדושת המקום מעוררת אותו, אבל זה חיצוני. אתם מדברים על תפילה פנימית מהלב, צריכים לעבוד על זה. ככל שמבינים שהחיים לא מובנים מאליהם, נבין שאנחנו צריכים את הקב”ה. אנחנו רחוקים מזה. כי התרגלנו למלמל ולהגיד מילים. להתפלל זה לא פשוט. צריכים לעבוד על זה”.

לאחר מכן שאל הרב הרניק את ראש הישיבה לדעתו אודות מוזיקה ווקאלית בימי הספירה.

ראש הישיבה מגור השיב: “אני חושב שצריכים קצת להרגיש צביטה בלב בימי הספירה. השאלה אם מסתכלים על הספירה כבעיה שצריכים להתמודד איתה, או כמשהו שעוזר לנו להתעורר בכבוד אדם לחבירו וכדומה. יכול להיות שאם חז”ל היו יודעים שזה מציק לנו, הם היו מוותרים לנו. חז”ל לא באו להציק, הם באו לעזור”.

ראש הישיבה הוסיף ותהה: “תרי”ג מצוות זה ‘מרוץ מכשולים’ של 613 מכשולים או 613 עצות לחיים? זו השאלה. בימי הספירה צריכים לעצור ממרוץ החיים ולחשוב. בפועל האם מותר או אסור ווקאלי? אני לא יודע. יש אומרים כך ויש אומרים כך. אם מישהו צריך את זה, אולי מותר. לכל אחד יש את הרב שלו”.