הכירו: ד”ר נמרוד ניר. אחד המוחות הגדולים שמאחורי עולם הקמפיינים והאסטרטגיה הפוליטית בישראל.
לראשו של נמרוד כובעים רבים: הוא ד”ר לפסיכולוגיה חברתית בעל ארבעה תארים, בעלים של משרד הפרסום ‘דה בריף’, מרצה באקדמיה, חוקר באוניברסיטה העברית, ויועץ אסטרטגי עבור מפלגות וחברות.
בצעירותו עזב את החיים התל-אביביים והחל ללמוד בישיבה חרדית, שעם רבניה הוא בקשר עד היום, למרות שלבסוף חזר להווי התל-אביבי. הוא חצוי בין בית הקפה בשינקין, לבית המדרש החרדי ממנו ינק – ומוטרד מנקודת השבר אליה הגיע הקרע ביחסי חילונים-חרדים.
במסגרת תפקידו הוא חוקר את העימות החרדי-חילוני ומחפש דרכים לפתור אותו ולאחות את הקרע.
יצאנו עמו למסע מרתק, במהלכו הציג בפנינו נתונים מדאיגים ממחקריו העוסקים ביחסי חרדים-חילונים, הביא נקודת מבט אחרת על הסבך הפוליטי אליו נקלעו המפלגות החרדיות, וחשף את מאחורי הקלעים של הקמפיינים הפוליטיים בישראל.
כשהוא מצויד ומגובה במחקריו, מצהיר נמרוד כי הקרע החרדי-חילוני בעם הגיע לנקודת רתיחה של כל הזמנים. “כיום אחוז גדול מהציבור החילוני חי בחרדה, כביכול החרדים בשת”פ עם נתניהו רוצים להביא כאן שלטון דתי חשוך ופאשיסטי”, הוא אומר.
“הנה כמה ממצאים שלנו מהעת האחרונה: רוב המצביעים לגוש המרכז-שמאל סבורים שהחרדים מהווים איום על עתיד המדינה, יותר מאשר הפלסטינים ויותר מאשר הפעילות האירנית נגדנו. לכן המפלגות הללו יצהירו שהן מוכנות לשבת בממשלה עם ליברמן הימני, ובלבד שתלחם בחרדים (גדולה שנאת המן מאהבת ליברמן, בפראפרזה). כמו כן הן יעדיפו מדינה ללא סממן דתי מאשר ‘מדינת הלכה'”.
צריך להבין, אומר ניר, כי יש כאן שינוי עמדות קיצוני ביותר. הרי מאז קום המדינה, במשך עשרות שנים, המפלגות החרדיות פעלו בשת”פ מלא עם מפלגות השמאל, שידעו להסתדר היטב עם צורכי הדת והסטטוס-קוו של החרדים.
שכן, גם מבחינת האידיאלים הסוציאליסטים של השמאל, צריכה להיות מבחינתם תמיכה מלאה בתקציבים ובהענקת סיוע למיעוט הכי מוחלש בישראל. מה שמעורר שאלה: כיצד נהפכה הקערה על פיה?
לפי הניתוח של נמרוד, הסיבה לכך מגיעה מלמעלה, מהפוליטיקאים.
מאז הקדנציה השניה בה נבחר נתניהו שוב לראשות הממשלה, הוא זיהה את הפוטנציאל הגלום במנדטים החרדים להכריע את הכף לטובתו, ומאז החל חיבוק דוב הדדי ממנו אל המפלגות החרדיות ומהמפלגות החרדיות אליו, כשהם מצהירים בריש גלי כי הוא המועמד היחיד המתאים לעמוד בראשות הממשלה – דבר שמעולם לא היה חרות על דגלו של המחנה החרדי.
כך, במשך שנים, החלו לחלחל לציבור החרדי מלמעלה ערכים של ימין שמרני וציונות שלא היה להם דבר עם האידיאלים של שמירה על חומות הדת אותם באות המפלגות החרדיות לייצג. למעשה, קרה כאן תהליך במהלכו ברית פוליטית הפכה לבסוף לברית אידיאולוגית.
“רק לאחרונה אנו מזהים מעבר של 4000 מצביעים ממפלגות החרדיות לטובת הציונות הדתית של סמוטריץ’, ובכלל, זה כבר לא דבר מפתיע להיתקל בתמונות בהם נצפה חרדי מנופף בדגל ישראל, דבר שעד לפני כמה שנים היה מופרך”.
והנה נתון נוסף, שמציג ניר: אנו מוצאים עליה מ-12 ל-50 באחוז החרדים שמגדירים עצמם אוטומטית כימנים.
“אנשי המרכז-שמאל מזהים את התהליך הזה ועיניהם כלות. הם יכולים לחיות עם ימין-ליברלי, הם יכולים גם להסתדר עם שמירה על הסטטוס-קוו בענייני דת, אבל לפתע הפכו בעיניהם החרדים לשחקן הבעייתי ביותר במגרש הפוליטי, זה שמחזיק בעקשנות במשולש של שלושה קודקודים: דתי, ימני, וביביסטי, וזה כבר יותר מידי עבורם”, הוא אומר.
לפי הנתונים שבידיו, 80 אחוז ממצביעי המרכז-שמאל סבורים שהממשלה הנוכחית שהפילה את ביבי, “הצילה אותנו מקץ הדמוקרטיה”, מה שאומר ש”הנאמנות המוחלטת של הפוליטיקאים החרדים לנתניהו, מציבה אותם כתומכי הפשיזם ואויבי הנאורות הקשים ביותר”, בעיניהם.
איך יוצאים מהפלונטר?
“אמנם ברור שאין כאן סימטריה, אין ספק שהאחריות בראש ובראשונה מוטלת על גוש השמאל, שהוא הגוש החזק והמבוסס המחזיק בעמדות הכוח ולכן הוא זה שצריך לעשות את הצעד הראשון לכיוון החרדים ולהושיט להם יד תומכת, אבל בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, קשה לראות את זה קורה, אלא אם כן הפוליטיקאים החרדים יחליטו לשבור את המונופול של נתניהו”.
במסגרת עבודתו, נמרוד נסע בעבר לקוריאה הצפונית, על מנת לחקור את הסכסוך בין הדרום והצפון.
“במסגרת המחקר ראינו שלמרות העוינות העזה הקיימת שם בין הצדדים, כשמזכירים להם שלבסוף הם בני אותו עם מבחינה אתנית, הלהבות יורדות. את אותו מודל העתקנו לארץ וראינו שהוא עובד גם כאן וביתר שאת.
“ביקשנו מאנשי שמאל ולאידך מחרדים לכתוב על דף כמה נקודות מההיסטוריה היהודית המשותפת, והצלחנו להראות שלאחר מכן הגישה שלהם משתנית לטובה.
“צריך להבין, מבחינה פסיכולוגית כל אדם מורכב מזהויות רבות: הוא הורה, בעל, אדם עובד, יהודי וכן הלאה. אנו חווים כל סיטואציה דרך זהות אחרת, ויש אפשרות להטרים מתוכנו זהות ספציפית. אנו רואים שגם אצל אנשי השמאל, הזהות היהודית היא משהו חזק ואף חזק עוד יותר מהזהות שלהם כישראלים. צריך לנצל את זה כדי להזכיר לשני הצדדים את הזהות הבסיסית העמוקה והמשותפת.
“נקודה מעניינת נוספת: ראינו שעל חרדים, בגלל סגנון החיים הקהילתי, יותר משפיע כשהם מקבלים מסר שמצביע על הנורמות בקרב החברה שלהם: ‘רוב החרדים מעוניינים לחיות בשלום ואחווה עם החילונים’ לדוגמא. לעומתם חילונים שבטוחים שהציבור החרדי רק רוצה להשתלט להם על החיים, מושפעים יותר מממסר על החברה החרדית שהיא פתוחה ומוכנה לחיות איתם באחווה”.
אל מאחורי הקלעים
כשבאים להשיק קמפיין פוליטי, יש הבדל מהותי בין החברה החרדית והחברה הכללית.
“רוב תעמולת הבחירות עבור המגזר החרדי מתבצעת דרך התקשורת. הרי עבור המגזר החרדי לא מדובר על פוליטיקה, אלא על עתיד החיים היהודים, אידיאל שגם התקשורת החרדית מעוניינת להגשים. לעומת זאת במגזר הכללי, אין בעיקרון לתקשורת צד פוליטי מובהק שהיא משרתת. לכן נדרש קמפיין פרסומי אמיתי, שינסה לשכנע את הצופה לבחור דווקא מפלגה כזאת ולא אחרת”.
כדי לשכנע אדם חילוני, מסביר ניר, חייבים לערוך מניפולציה עקיפה, שקשורה לרגש ודימויים צבעוניים חזותיים, שמחברים את הבחירה במפלגה מסוימת לחוויה נעימה. הסיבה לכך היא כמות המדיה האדירה שאדם חילוני צורך. לכן, אין לו את הפנאי לקלוט עוד מסר בתוך ים המידע שהוא אוסף.
לעומת זאת אדם חרדי, לרוב הוא הרבה יותר פנוי והרבה יותר קשוב גם לטקסטים כתובים ומסוגל להתמודד עם טיעונים אינטלקטואלים ישירים, שככל הנראה ישפיעו עליו יותר ממניפולציות עקיפות.
“בשורה התחתונה, צריך לקחת בחשבון שכל העולם של הקמפיינים הוא מתעתע שלא לומר שקרי. קחו כלל: 90% מהקמפיינים הפוליטיים הם בכלל סמויים והציבור לא מודע לקיומם.
“כך, למשל, אני יכול לספר על אחד המאבקים הקשים שהיו לאחרונה בין שתי מפלגות יריבות, שכלפי חוץ היה נראה רע מאוד, למרות שהריב היה מתואם מראש על השולחן בין הצדדים, כשכל אחד מהם מרוויח את קולות הבייס שלו.
“דוגמא נוספת לכך: אני יודע על מפלגה אנטי-חרדית מובהקת שמימנה עבור אחת המפלגות החרדיות קמפיין שלם, בתנאי שהוא יפורסם גם במחוזות השמאל וידליק את הבייס שם לבוא ולהצביע, כדי למנוע מהחרדים את השלטון”.
ככה זה עובד, הוא אומר. הפוליטיקאים מרוויחים והעם מתפלג.
“כקמפיינר אני יכול לומר, שמבחינה אתית לי אישית חשוב לשמור על שלושה לאווים שהם קו אדום:
- לעולם לא לשקר. 2. לא לפגוע באנשים אישית. 3. להשתדל לציין מטעם מי הקמפיין.
“באחת ממערכות הבחירות המוניציפליות בעיר עם אורנטציית שמאל התבקשתי, כחלק מקמפיין, לפגוע בסיכוייו של אחד המועמדים. במקום לחפש עליו רפש עשיתי דבר הפוך, מצאתי שבעברו הוא היה חבר ליכוד, ובקשתי מכמה חברי ליכוד להוציא הודעה שתומכת בו. אוטומטית הוא ירד מהמועמדות, כמובן. המסר: גם קמפיין שלילי יכול להיעשות בעבודה נקייה”.
לבסוף, הנה כמה טיפים לצרכן: תמיד לצאת מנקודת הנחה שכל כתבה באה למכור לך משהו (חוץ מהכתבה הזאת, כמובן). נוסף על זה כיום האדם הממוצע נחשף ביום לכ-4000 פרסומת שמתוכן רק עשירית באות באופן גלוי.
אז תהיו זהירים, ותבחרו חכם!