ח”כ עידית סילמן העניקה הערב (שני) ראיון לעמית סגל בחדשות 12 – לראשונה מאז החליטה לפרוש מקואליציית בנט-לפיד.
הדרכה אינטרנטית ללא כל עלות: איך להיות מדריכת כלות מבוקשת?
מה גילית ב-6 באפריל, בשעה 6:45, שלא ידעת עד אז על הממשלה הזו? שאל סגל.
“האמת, נתתי צ’אנס – אבל טעיתי. טעיתי, וזו גם הזדמנות לבקש סליחה. סליחה מבוחרי ימינה המאוכזבים, וסליחה מאנשי המחנה הלאומי, שהרגישו שנעשה להם עוול. אני באמת חשבתי שאחרי 4 סבבי בחירות צריך לתת צ’אנס לממשלת אחדות, לממשלה של כולם. בסופו של דבר, טעיתי. מצאתי שמילים יפות כמו ‘אחדות’ ו’ריפוי’ לא קיימות כאן, הרי הממשלה הזו מתנהלת בלי המחנה הלאומי.
“אני טעיתי, כי האמת היא שהשפה שלנו השתנתה, עם ביטויים כמו ‘הגדה המערבית’, וקיפול כל הדגלים של ערכי הימין. לתומי אני חשבתי שנושאים של זהות יהודית, שהיו גם הבטחת הבחירות שלנו, באמת לא יינזקו. הרי אמרנו לא פעם ולא פעמיים, שיש סטטוס קוו בתחום דת ומדינה, שלימינה יש וטו בתחומים האלה. בסוף אתה רואה כרסום זוחל מתחילת ימיה הראשונים של הקואליציה”.
סגל הקשה: אז זו לא רק פסיקת החמץ? הרי יגידו לך שהייתה פסיקת בג”ץ בנושא, וזה לא הורוביץ…
“בסוף אתה רואה שזה כרסום זוחל, שמוביל למחיקת הזהות היהודית של מדינת ישראל. לא יכולתי לתת לזה יד. בסופו של דבר, נושאים שהיו דגלים שלנו, הבטחת בחירות לבוחרים שלנו, מתקפלים אחד אחרי השני. יש דברים שלא נגעו בהם 70 שנה, באף ממשלת שמאל קיצונית שהייתה כאן – ועכשיו פתאום מגיעים ונוגעים בדברים שהם סטטוס קוו של כל עם ישראל, ולא רק שלי או של החרדים – של כל מי שחשובות לו השבת והזהות היהודית, ליבת העם היהודי במשך שנים.
“עכשיו הדברים הללו על המוקד ואין מי שיעצור, שיעמוד בפרץ ויגיד: ‘בזה אנחנו לא נוגעים’. אני יודעת שאף אחד לא היה מתכוון לעמוד מול ישראל ביתנו ולוותר. אין מי שיעמוד ויגיד שכאן עוצרים. זה בכשרות, בגיור, בכותל הרפורמי, בהר הבית, בלומדי התורה ובמעונות האברכים. הכרסום המזדחל הזה הביא לכרסומה של המדינה היהודית שבנינו כאן במשך שנים”.
יגידו לך, אמר סגל, אוקיי, אלה נימוקים חשובים, אבל מה שיותר חשוב זה כנראה שנתניהו הבטיח לה את המקום העשירי ושריון לתפקיד שרת הבריאות.
“ממש לא. הייתי בתפקיד חיי. החלום היה להיות יו”ר הקואליציה ויו”ר ועדת הבריאות, והאמת היא – אני לא יודעת מה יהיה מחר בבוקר. הלכתי עם הלב שלי, אבל אני יכולה להגיד שאם הייתי רוצה לקבל משהו, הייתי יכולה לקבל את זה כאן ועכשיו”.
מה זאת אומרת?
“יכולתי לבקש כל מה שאני רוצה כדי לשמור על שרידותה של הקואליציה הנוכחית – אבל לא עשיתי את זה. אם הייתי רוצה, הייתי מקבלת את כל מה שרציתי”.
דיברת עם בנט לפני הפרישה, או אחריה? היא נשאלה.
“אני יכולה להגיד שבסופו של דבר הלכתי אחרי הלב שלי, עשיתי מה שנכון. מרגע שקיבלתי את ההחלטה, הלכתי על זה בכל הכוח. אני מכירה את נפתלי שנים, אבל בשלב הזה ויתרתי על מסכת הלחצים הרבה שידעתי שתגיע”.
ולכן לא ענית לשיחה? הקשה סגל.
“ולכן קיבלתי החלטה, והלכתי עליה בכל הכוח. היה חיבוק מלטף של התקשורת, כתבות, שערים. יש תקציבים, הרבה כוח ועמדת השפעה – אבל בסופו של דבר, אני מצליחה להבין למה לחברים שלי, שנמצאים שם היום, קשה לצאת משם. צריך בשביל זה הרבה אומץ”.
בנט דיבר בריאיונות על רדיפה ואלימות מילולית נגדך, והנה, האלימות ניצחה כמו שאמר ראש הממשלה.
“נכון, מילים קשות נכתבו ונאמרו. עם זאת, הבנתי שזה מגיע מדם ליבם של האנשים, אנשים שהבטחנו להם דבר אחד והם קיבלו את ההפך הגמור. אנשים שצעקו ושהיה להם קשה, אני יכולה להבין את הקושי הזה. הקשבתי להם בסוף, לא נשברתי”.
בנט ראש ממשלה טוב בעינייך? שאל סגל.
“אני לא מחלקת ציונים. אני יכולה לומר שהתחלנו לדבר באנשים, במקום בערכים. בסופו של דבר אולי היו (לבנט) יכולות, אבל אני חושבת שהתמונה מאוד ברורה והממשלה הזו איבדה את הדרך”.
מי עדיף? בנט או נתניהו? – הציב סגל את השאלה המסקרנת.
“שוב, לא מחלקת ציונים, אני רוצה לדבר בערכים ולא באנשים. אני מסתכלת על הממשלה הזו ומבינה שהיא איבדה את הדרך – והתשובה לשאלה מאוד ברורה”.
מי הבא בתור?
“לא ננהל את זה מול המצלמות, אבל אני יכולה להגיד שהבא או הבאה בתור זה רק עניין של זמן. לשאלה הבאה”.
בקואליציה אומרים: אל תדאגו, היא עוד תחזור. כמו שהלכה לצד הזה, כך תחזור לצד הזה.
“אני יכולה להגיד שהממשלה הזו חיה על זמן שאול. זה לא שאין לה רוב בכנסת – אין לה רוב בעם. אני קוראת מכאן לחברים שלי שאני איתם באותה סיעה, ולחברים מתקווה חדשה – המדינה הזו חשובה והגורל שלה בידיים שלכם”.
בנט בונה, במיוחד אחרי ההכרזה על שיקלי כפורש, על זה שתפחדי, לא תצביעי נגד הקואליציה וכך יישמר הרוב השברירי של הממשלה. מה יש לך להגיד לו?
“הממשלה הזו חיה על זמן שאול. אין לה רוב בעם, ולכן אני חושבת שהכול פה עניין של זמן כי הרכבת כבר יצאה מהתחנה”.