1.
חשבתם ש’גוש נתניהו’ חי בהרמוניה והחריקות נשמעות רק מכוון ‘גוש השינוי’? שווה לכם לחשב מסלול מחדש, כי הדברים אינם פשוטים כלל.
מזה שבועות משמיע יו”ר דגל התורה, ח”כ משה גפני, שברי משפטים, שמרימים גבות בימין: האם הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר?
בתחילה אמר גפני, שאם נתניהו לא יכול להרכיב ממשלה בקדנציה הנוכחית, לא יקרה כלום אם מישהו אחר בליכוד ירכיב. הוא אמר זאת במילים אחרות, אבל זה היה הרעיון. כשראה שנתניהו לוקח די קשה את האמירה (הפוגעת, צריך להודות. אחרי הכל, הוא זה שעל גבו הגיעו המנדטים לליכוד, מה גם שכל אחד מוזמן לעשות סדר בביתו פנימה ולא להתערב בביתו של השכן) טשטש, חזר בו, ושוב אמר משהו דומה, ושוב חזר בו.
ממש כמו בריקוד תימני. צעד קדימה, שניים אחורה.
האם גפני יחבור לממשלת השינוי? אין סיכוי. אבל עדיין שמורות לו אופציות רבות, שאינן כוללות את כיסו החמים של נתניהו.
תם עידן, לא עוד.
2.
האינטרס של החרדים הוא להקים ממשלה חדשה, אבל לא לרוץ שוב לבחירות (מלבד אריה דרעי, שהאינטרס שלו הוא לצאת לבחירות בזק, שלאחריהן הוא יוכל לשוב למליאה ולשולחן הממשלה).
מדוע? כי מדובר בסיבוב בלתי נגמר, ברולטה, בניסויים בבשר החי – שבסיומם נחזור כנראה לאותו מצב.
סמוטריץ’ לא מוכן לשבת עם עבאס, ליברמן לא מוכן לשבת עם נתניהו, לגוש הימין בלי ליברמן אין רוב, ולכן חייבים את שירותיו הטובים של עבאס – וחזרנו שוב לנקודת ההתחלה. אם זה היה קשה בסבבים הקודמים (4 מערכות רצופות), הפעם זה יהיה נורא עד זוועתי, שכן בממשלות המעבר יישבו כל הגורמים של גוש השינוי – כשבראש בנט או לפיד (ממש לא משנה מבחינת החרדים).
במקביל, נמאס לסיעות החרדיות לשמוע הבטחות של ‘או-טו-טו מגיעים עריקים’. את הזמזום הזה הם שומעים כבר שנה תמימה, אז אמנם עידית סילמן ערקה, אבל לא לגמרי – ובינתיים הממשלה יציבה. יהיו עוד עריקים? תוך כדי כתיבת השורות, ובמהלך כל התקופה האחרונה, יש כל הזמן דיבורים. והם עולים ויורדים, נראים כמעט מבשילים אבל אז קורסים, מסיבות שונות. פעם נתניהו לא מתלהב, פעם הם מתחרטים, פעם הדרישות שלהם מוגזמות, ופעם בנט מחייך וכובש שוב את ליבם.
בשורה התחתונה: ‘גוש נתניהו’, לצד ‘המשותפת’, מונה כיום 60 חברים בלבד, ועם זה לא מפילים ממשלה בישראל.
3.
חייבים לצאת מהלופ הזה, יודעים החרדים. כי לדעתם, הם המפסידים הגדולים מממשלת בנט-לפיד. הליכודניקים יכולים לעמוד בהעלאת מחירי החד-פעמי, זה האברכים שקורסים. ומחירי הדלק. וחוק הגיור. וחוק הכשרות. והרפורמה בסלולארי, ומה לא.
לכן, בחירות אינן פתרון, להמשיך עם הממשלה הנוכחית גם בלתי אפשרי. אז מה עושים?
אולי מזיזים את נתניהו ומרכיבים ממשלה כאשר מישהו אחר בראש הליכוד? – אני מנסה לגשש בזהירות מול בני שיחי בצד החרדי של המפה, והם די נרתעים להודות בגלוי שאין להם בעיה עם זה. אבל הרושם שלי הוא שבאמת אין להם בעיה עם מהלך כזה. תם עידן ביבי, מבחינתם. נמאס להם.
שיעשה מעשה, שירכיב ממשלה – ואם הוא לא מצליח, שייתן למישהו אחר שכן יכול.
אתם מנסים לחנך אותו? אני מנסה להבין.
כן, הם מנסים לחנך אותו. אם מספיק אכפת לו מארץ ישראל, כמו שהוא מדבר גבוהה-גבוהה, אם באמת אכפת לו מהמדינה – שיקריב את מעמדו למען הכול. שיפנה את הזירה. הוא הרי נכשל שוב ושוב ושוב ושוב.
הגוש החסידי, לפחות ח”כ ישראל אייכלר, אקטיבי יותר מ’דגל’. הוא אפילו ניהל מו”מ עם גורמים בקואליציה, והכשיר את הממ”ח (החסידי), ולא פעם נעלם בחניון. ב’דגל’ קצת עדינים יותר, השאלה היא עד מתי.
אגב, כל המהלכים הללו מגובים באישורים מצד גדולי ישראל, ובראשם מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין, שגפני התייעץ עמו שוב ושוב בנושא הפוליטי, ושמע מפיו דברים נחרצים.
כך או כך, הדרישה התקיפה שלהם מנתניהו: תציב את טובת המדינה לפני טובתך האישית.
4.
ונתניהו, שאשף פוליטי הוא, לא יודע על כל הטוב הזה? וכי לא קלט בחושיו המחודדים שהחרדים כבר לא בכיס חליפתו המהודרת?
כאן נגענו בנקודה כאובה, מבחינת ‘דגל’ לפחות, אבל לא בטוח שהיא לא מרגיזה גם את ציר פרוש-אייכלר. זוכרים שיהדות התורה מפוצלת לשנים – אגודת ישראל ודגל התורה)? זוכרים שאחרי הבחירות המקומיות בירושלים השתנה המערך ביניהם ל-60% לטובת דגל?
אז מה היה לנו שם, בצד החסידי?
40 אחוז מכלל ‘יהדות התורה’, כשגם זה מפוצל לשניים: ציר פרוש-אייכלר וציר ליצמן-טסלר. כלומר, במקרה הטוב, חסידי גור שמסתובבים בלשכת ביבי ואומרים את דעתם בכל עניין (כפי שהמתחרים בסיעה מתבטאים, ובכעס גדול) מייצגים 20 אחוז בלבד. האם נתניהו מודע לכך? לדעתם, ממש לא.
או משום שאין לו כיום יועצת חרדית (טוב, יש יועץ גוראי) או משום שגם אם היא תסביר לו את הנתונים הללו – הוא לא יקשיב.
ובכך, בכל פעם שחברים בסיעה שומעים על עוד ישיבה משמעותית בה השתתף נציג מציר ליצמן-טסלר – הם זועמים. עכשיו תבינו, למה הראיונות שלהם בתקשורת מקבלים טון עצבני.
אני מנסה להבין: האם באופק צפוי קמפיין חרדי ישיר בסגנון ‘לך’ כלפי נתניהו? לא ממש ולא ככה. אבל זו המשמעות הסופית למי שמבין עניין. יכול מאד להיות, שתם עידן נתניהו והחרדים.
כלומר, גם אם מחר בבוקר מגיעים ארבעה עריקים אל לשכת יו”ר האופוזיציה, ואף אם הוא מרכיב בקלי-קלות את ממשלתו הבאה, החרדים יניחו לו על הידיים עשר טון של מכשולים בדרך ליעד הנחשק. הם גמרו להיות פראיירים, כפי שהם אומרים.
בשנה החולפת הם למדו, שדברים עליהם אמרו להם בליכוד ‘אין אופציה’, ‘זה בלתי אפשרי’, התרחשו בין לילה בממשלת בנט-לפיד. אז אולי מישהו עבד עליהם? זלזל בכוחם? מעתה לא עוד. הם לא יכנסו בכל מחיר.
ועוד משהו הכעיס אותם מאוד. הוועדות. אין כמו הח”כים החרדיים מומחים לענייני ועדות. הם השיגו שם הישגים, הם יודעים את העבודה. באו הליכודניקים בעת הקמת הממשלה, ואמרו – לא נכנסים לוועדות. חרם.
אבל אז, כשהגיעו חוקים קריטיים (למשל, החוק שהפריש חזרה את אופיר סופר למפלגת האם שלו הציונות הדתית) הם שיתפו פעולה עם גוש השינוי. רק כשעלו חוקים שהם ציפור נפש של הציבור החרדי, חזר החרם לככב.
חרם? מקלב נוהג לספר תמיד סיפור על יהודי שהגיע להצגה כשהוא חובש לראשו כובע. שוב ושוב העירו לו שהכובע מסתיר, אבל הוא בשלו. הגעתי עם כובע, לא אוריד אותו. ואז, יהודי חכם, השליך חפץ לעבר הכובע, שנפל ארצה וחשף תחתיו… קרחת מבריקה. אז הסיפור לא היה ה’כובע’, אלא ‘יש לי קרחת’.
לדעת חלק מהח”כים החרדים עמם שוחחתי, הליכוד ממאן לאייש את הוועדות כדי לא ליצור לנתניהו כאב ראש. רק זה חסר לו. תארו לעצמכם שהוא מחלק את הוועדות ולמישהו מאנשיו ‘לא נשאר’. אתם מבינים איזה ברדק יהיה לו? אל תשכחו: ‘תקווה חדשה’ התרוממה רק משום שנתניהו הציב את זאב אלקין בתפקיד לא מכובד כשר המים ושר ההשכלה הגבוהה. אילו כיבד אותו כשר חוץ, היינו היום במקום אחר לגמרי, לכאורה.
אז לא נוח לליכודניקים להתעסק עם תפוח האדמה הלוהט ששמו ועדות, טוענים במפלגה החרדית, והם גורמים לנו להפסיד. בש”ס, אגב, נצמדים לשולי גלימתו של נתניהו, מפחד לאבד את הבוחר הש”סי הממוצע, שנתניהו קרוב לליבו.
ומה עם המצביע האשכנזי הצעיר? הוא לא אוהד-ביבי? אז זהו. שבמפלגה משוכנעים בסתר ליבם שהחברים הימניים, כמו הצעירים החדשים והמודרנים, כבר מזמן לא מצביעים ליהדות התורה. כך שאותם איבדו זה מכבר. וכל השאר, הגרעין הקשה, ממילא יעשה ‘ככל אשר יורוך’.
תמצאו פתרון, יקראו הח”כים החרדיים לחבריהם בליכוד. כי אנחנו הנפגעים העיקריים מממשלת בנט-לפיד וסבבי הבחירות. אתם הבאתם אותנו למצב בו אנו נמצאים כיום (יחד עם סמוטריץ’, לו יש חלק ביצירת הבעיה), אז קחו אחריות.
הקש ששבר את גב הגמל היה, כשהחרדים ראו שלא פעם הם הגיעו לוועדות כדי לדאוג לליכודניקים בנושאים חשובים להם, ואז, כשהתחננו לעזרה בנושאים ‘שלנו’, כמו גיור, גיוס, שבת – דיברו לקיר.
חתול שחור עבר בין החרדים לנתניהו? “זאב שחור”, יש מי שמגדירים לי את המצב.
5.
לפני מספר ימים, כשהתנהל הליך ההפרשה של עמיחי שקלי מ’ימינה’, הזעיק יריב לוין את חברי הכנסת, וביקש השתתפות של כולם. החרדים ענו לו: ‘אנחנו פה מינואר, איפה אתה היית?’.
הוא לא הגיב.
פניתם לביבי עם תיאור הבעיה? שאלתי. והם סיפרו, שגפני עצמו פנה לא פעם לנתניהו, שאחרי פורים היה קרע עמוק בין השניים, אבל כלום לא נעשה.
מגיע ישראל כץ ומציע לכם: בואו נסגור על ממשלה בהרכב של יש עתיד-תקווה חדשה-ימינה-חרדים-חלק מהליכוד – תסכימו? כשאני שואלת ישירות את השאלה הזו, אני שומעת תשובה מהוססת. לא בטוח שהם ירצו להצטייר כבוגדניים עד כדי כך. מצד שני – תלוי מה יגיד הגרי”ג אדלשטיין על הרעיון. יש מצב, גם אם אין לכך סיכויים גבוהים, שהתשובה תהיה: לכו על זה.
ואיך נתניהו עוד לא הבין את כל זה? ביבי נואם דגול, אשף פוליטי, איש מוכשר, אבל את השינויים שחלו בשנים האחרונות בתוך יהדות התורה טרם הצליח ללמוד ולקלוט, הם מסבירים. וזה יהיה בעוכריו, הם מוסיפים.
לדברי הגורמים איתם אני משוחחת, לקח לנתניהו הרבה זמן לקלוט את השפעת מרן הגר”ח קנייבסקי זצ”ל. לפעמים היינו בהלם, כעת לוקח לו זמן להבין את התנודות שחלו. אין גוש ימין אמיתי, כל אחד דואג לעצמו, ובעתיד – כל אחד יעשה את שטוב בעיניו.
ואם נתניהו ינקום בחרדים יום אחד לא בהיר? הוא הרי נקם בעבר באויבים פוליטיים שלו, ומה אם יסגור על ממשלה ללא חרדים? הם לא נבהלים. בכל מהלך פוליטי טמונים סיכונים, אבל חייבים לעשות שריר. אי אפשר להמשיך כך.
החתול השחור, כבר כאן. והוא מיילל בחוזקה.