נס מתמשך: גם אחרי 74 שנים אנו זקוקים לעזרה משמיים בכל יום ויום

אחרי שבעים וארבע שנות קיומה של המדינה צפוי היה שהיא תתקבל כמציאות בלתי-מעורערת; כעובדת חיים בסיסית. כמו הולנד ושווייץ, ארגנטינה ויוון. כבר חי כאן דור רביעי או חמישי שבעבורם קיומה של מדינה יהודית הוא עובדה קיימת.

ואולם המציאות המרה היא שהקיום שלנו כאן הוא נס מתמשך. אויבינו לא השלימו לרגע עם המציאות הזאת.

מהם המדברים בגלוי על שאיפתם להשמידנו, והאחרים חותרים להשגת יעד זה בדרכים מתוחכמות יותר. גם מדינות ידידותיות לכאורה משקיעות הון עתק, באמצעות עמותות שונות ומשונות, במאמץ לרוקן את רעיון המדינה היהודית מתוכן, ולהשליט על התודעה שיח ליברלי-אזרחי, שאת המילה ‘יהודי’ הס מלהזכיר בו.

כשהשלטון חלש

בהגדה של פסח אנו אומרים “שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב”ה מצילנו מידם”. מציאות זו לא השתנתה גם אחרי שבעים וארבע שנות קיומה של המדינה. אם מישהו השלה את עצמו לחשוב שהמדינה היהודית תוכל להתקיים בכוחות עצמה, המציאות מוכיחה שאנו זקוקים לעזרה משמיים בכל יום ויום.

ועם זה, התורה מצווה אותנו לפעול ולעשות בדרכים הטבעיות ולא לסמוך על הנס. הברכה משמיים באה בתוך העשייה של האדם, כמו שנאמר “וּבֵרַכְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה”. לכן אנו נדרשים לעמוד על המשמר ולהיערך אל מול הסכנות המאיימות עלינו.

אחת הסכנות החמורות, שמתעצמת לממדים מפחידים בעת האחרונה, היא התחושה המחלחלת ללב קבוצות לא-מבוטלות בציבור הערבי, שכוחה של המדינה רופס בהתמודדות עם גילויי האלימות מצידם. יהודים בערים המעורבות, שראו לחרדתם את אוזלת ידה של המשטרה בעת הפרעות אשתקד, מזהירים שוב ושוב כי גל פרעות נוסף, ואולי אלים יותר, עומד בשער.

מדברים הרבה על אובדן המשילות בדרום, ועל ממדי הפשיעה של מקצת הבדואים. צריך להבין שזו אינה בעיה נקודתית אלא סכנה קיומית. כדאי לקרוא את הספר ‘מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל’ (מאת הד”ר רבקה שפק-ליסק) כדי להבין את גודל הסכנה.

הנה ציטוט אחד (עמ’ 128): “מהתקופה העבאסית (750) ואילך הארץ סבלה מפשיטות שוד, ביזה ורצח על-ידי שבטים בדווים […] כאשר השלטון היה חזק הם רוסנו, וכאשר השלטון היה חלש הם חידשו את פשיטותיהם”.

ללמוד מההיסטוריה

הפשיעה הזאת גרמה בעבר לחורבנם של יישובים שלמים. תושביהם נטשו אותם ונמלטו לאזורים בטוחים יותר. דרכי הארץ שממו בשל פשיטות שוד על עוברי דרכים. כל מי שעיניים בראשו רואה שהמציאות הולכת לשם, אם לא תיבלם ביד חזקה, כאן ועכשיו.

עלינו להודות לבורא העולם על חסדיו הגדולים עד עתה, להתפלל שיוסיף לעמוד לימיננו ולהצילנו ממבקשי רעתנו, ובה בעת עלינו לפעול בכל האמצעים שבידינו כדי שיהודים יהיו בטוחים ומוגנים בנחלת אבותיהם.