1.
מוצאי שושן פורים, קצת לפני כניסת השבת. ליבו של מרן הגר”ח קניבסקי זצ”ל פסק מלפעום. העולם היהודי עטה אבל.
תם עידן. ביום שאחרי, שום דבר לא יהיה עוד מה שהיה. אמנם דור דור ודורשיו, אבל עדיין כל פטירה של גדול בישראל, בסדר גודל של מרן זצ”ל, מותירה אחריה חלל שקשה למלא.
בעידן של אחרי פטירת הגראמ”מ שך זצ”ל נפתח מאבק איתנים בתוך מפלגת ‘דגל התורה’: מאבק בין הבית שברחוב חנן 10 בירושלים לבית שברחוב חזון איש 5 בבני ברק. וכמו תמיד, המאבק הוא בין החצרות, בין אנשי החצר, לא בין גדולי ישראל עצמם.
מי שהיו מזוהים עם מרן הגראי”ל שטינמן בבטאון המפלגה – ‘יתד נאמן’, נדחקו לשוליים, ל’מוסף שבת קודש’, ומבקר רוחני שנחשד בהשתייכות, הוזז כלאחר כבוד (או אי כבוד). המשכורות אמנם שולמו, אבל האנשים חשו מיותרים.
ביום שאחרי פטירת מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל עברה ההנהגה ישירות לידי מרן הגראי”ל שטינמן, אך עד מהרה יצא ‘הפלג הירושלמי’ אל מחוץ למחנה, מותיר אחריו מאבק מר שעד היום לא תם ולא נשלם.
פטירת מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצ”ל פתחה שוב מאבק איתנים בתוך ‘דגל’ – בין ‘פלג רשב”ם’ (בית מרן הגר”ח קניבסקי) ל’פלג ראב”ד’ (בית מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין).
בשנה הראשונה היה המאבק המתוקשר מר, אך בשלב מסוים השכילו אנשי החצר בשני ‘הבתים’, להתאחד ולשלב זרועות. פגישה של הנכד יענקי קניבסקי עם הנין מוטי פאלי לבית אדלשטיין, שמה קץ ליריבות ולאיום להקים עיתון מתחרה ל’יתד נאמן’.
כעת, לפני כחודש, תם עידן ‘פלג רשב”ם’ ונפתח עידן ‘פלג ראב”ד’. לכאורה, וזה מה שאמרו הפרשנים (כולל כותבת שורות אלו). שכן, הכל צפו כניסה חלקה של שליטת הבית ברחוב ראב”ד, ללא מחלוקת מבית פנימה.
האמנם? ננסה לנתח.
2.
‘פלג רשב”ם’ כולל כיום את בניו של מרן הגר”ח קניבסקי: הרב אברהם ישעיהו (המכונה, אי”ש), הרב שאול יצחק (המכונה, שוקי) והרב שלמה (ראש ישיבה). מטבע הדברים לכל אחד מהם יש ‘סובבים’ וגם יח”צנים, שינסו לגדל ולרומם את האיש אליו הם קשורים.
ויש גם את רבנים הנחשבים כמשתייכים ל’פלג רשב”ם’ – בהם חברי ‘המועצת’ הרב יצחק זילברשטיין, הרב דוד כהן (ראש ישיבת ‘חברון’), הרב ברוך מרדכי אזרחי (ראש ישיבת ‘עטרת ישראל’), הדיין הרב יהודה סילמן, ועוד. אנשי ‘פלג רשב”ם’ ינסו, מטבע הדברים, בכל כוחם לשמר את ההגמוניה ולככב את הרבנים הקשורים בהם.
אולם, אין בראש ‘פלג רשב”ם’ גדול בישראל בסדר גודל שיוכל להיחשב כמנהיג הציבור הליטאי – ואולי זו הבעיה. בעיה? לא ממש, כי נמצא לה פתרון. קצת לפני פטירת הגר”ח זצ”ל הסכימו ביניהם הנכד מרשב”ם והנין מראב”ד על המשך הברית ביניהם. כלומר, הרב אדלשטיין ינהיג, אבל האינטרסים המשותפים יישמרו, לטובת שני הצדדים.
לכאורה, פתרון שעשוי לשמור על אחדות. אבל, רק לכאורה.
כי מנגד יש את ‘פלג ראב”ד’, השולט כיום בביטאון ‘יתד נאמן’ (קשה מאוד להקים עיתון יומי חדש) ובראשו מרן הגרי”ג אדלשטיין. בראשו, אם כי מהצדדים יש הנהגה (יש שיאמרו, ממש משותפת) עם רבני ישיבת סלבודקה, ובראשם הגאון רבי דב לנדו והגאון רבי משה הלל הירש. הגר”ד לנדו נחשב כמנהיג בפני עצמו, ואולי ליורש ‘ביום שאחרי’, עד מאה ועשרים, כמובן.
בבית שברחוב ראב”ד בטוחים, שמרן הגרי”ג הוא המנהיג, ורק הוא, וכי אין הנהגה משותפת עם פלגים מרשב”ם, כך גם, לא תהיה התייעצות מוקדמת בכל דבר ועניין עם הגר”ד לנדו. הגרי”ג אדלשטיין הוא שיורה כיצד לנהוג, אליו יסורו חברי הכנסת להתייעצות – ותו לא.
בסלבודקה, מנגד, בטוחים כי דעתו של הגר”ד לנדו תישמע וגם תילקח בחשבון. הם מזכירים את גילו המופלג של הגרי”ג אדלשטיין, וכן את הערכתו העצומה כלפי ראש הישיבה מסלבודקה. גם הם, כמו פלג ראב”ד, לא מוכנים לשמוע על הנהגה משותפת עם ‘פלג רשב”ם’.
בין לבין, יש גם מי שאינם מזוהים, אולי מחוסר רצון להיות מזוהים:
• הגאון רבי שרגא שטינמן, בנו של מרן הגראי”ל זצ”ל, ומי שסביבו כבר הוקמה ‘חצר’ מסקרנת. סורו לביתו בשעות המאוחרות של הלילה ותראו כמה מגיעים להתברך ולהתייעץ. הוא יהודי חם ונעים הליכות. “נעים להתייעץ איתו, קל להעריץ אותו”, אומרים בסביבתו. מה גם, שהוא מאוד מזכיר בדמותו ובהליכותיו את אביו זצ”ל.
• הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי, שדלתו אינה נסגרת לרגע והמונים מתדפקים בימים ובלילות כדי להתברך. הוא ממעיט להתערב בפוליטיקה (ברכה לדרעי שיינצל מהמשפט אינה נחשבת להתערבות פוליטית), אבל מי יודע, אולי יום יבוא ולא תהיה ברירה.
ויש הערה חשובה, על רקע הדברים: מו”ל ‘יתד נאמן’ מקורב מאד אל הגר”ד לנדו. לא מזמן שיגר מטוס פרטי, על מנת שיופיע בפני הקהילות החרדיות בארה”ב. אחרי מרן הגראי”ל שטינמן, ראש הישיבה מסלבודקה הוא זה שנחשב למורו ורבו. את העובדה הזו יש לקחת בחשבון, כאשר מנסים לנחש במי יתמוך בטאון ה’דגל’.
בינתיים, שווה לעקוב אחר התארים של ‘יתד’. מניסיון עבר, יש לכל אחד מהם משמעות מרחיקת לכת. גם תארים המופיעים במודעות הפרסום. אל נא תהיו תמימים. שימו עין את מי מכנים רשכב”ג, את מי הגאון הגדול, מי זוכה בתואר הנחשק ‘מרן’ וכך הלאה.
תוכלו ללמוד מכך הרבה.
3.
מי יכריע בכל צומת, איך תתקבל ההכרעה, מי ייעץ, מי יקבל בסופו של עניין את ההחלטות? ימים יגידו.
הצמתים, כבר בתקופה הקרובה, רבים ולא פשוטים.
אז איך יחליטו? מה עושים עם חוק הגיוס? איך מחליטים באיזו ממשלה לתמוך, ביום שבו תתבקש הכרעה? האם להעדיף בחירות, או שמא הקמת ממשלה בכנסת הנוכחית? ואולי בכלל לדרוש להזיז את נתניהו (כפי שעושה ח”כ גפני)?
ואיך מתייחסים לפלג הירושלמי? בתקופת השלטון של ‘פלג רשב”ם’ היחס היה קצת פחות עוין. האם ‘פלג ראב”ד’ יחזיר את העוינות הישנה? או שהיום, כשהפלג כבר מפורר לרסיסים, לא כדאי לבזבז תחמושת על יציאה נגדו עם תותחים כבדים?
ועוד לא אמרנו מילה על הבחירות המקומיות, שיבואו עלינו לטובה (או לרעה, עם הרבה מחלוקות. או שלא) בעוד כשנה ומחצה. מי יהיה המועמד של ‘דגל’ באלעד? האם ממשיכים לתמוך בישראל פרוש (חביב ‘פלג ראב”ד’ בסיבוב הקודם) או שמא מעניקים לש”ס את התשורה – תמיכה במועמד יהודה בוטבול? ממשיכים לתמוך במוישה ליאון בירושלים, או אולי מעניקים את המתנה למועמד חסידי, בעד תמיכה במועמד ‘דגל’ בבית שמש (למשל, שמוליק גרינברג כמועמד)?
האם ממשיכים את מסורת בני ברק, לפיה בסיבוב הבא יהיה תורו של מועמד מגור או שמא שוברים את הכלים, חוברים לציר שלומי אמונים-בעלזא, אולי לטובת המשך כהונה של ‘דגל’ (מנחם שפירא כמועמד ‘פלג ראב”ד’ יכול לבוא בטוב לדגל דהיום), או שמא למועמד משלומי אמונים, כשבעד כך היא תעניק ל’דגל’ תמיכה בעיר אחרת (למשל, ביתר עילית, שם מצליח מאד דודי זלץ)?
לכאורה, לא אמורים להיות חילוקי דעות בין סלבודקה לראב”ד בצמתים אלו. ועדיין, אין לדעת.
תחשבו, למשל, על אופציה בה מחליט מרן הגרי”ג אדלשטיין שהסכם יש לכבד – ואם ש”ס תמכה בסיבוב הקודם במועמד ‘דגל’ באלעד, הרי שיש לתמוך הפעם במועמד שלה.
אבל אז, הסלבודקאים באלעד, שמאד אהבו בעבר את פרוש (לפני כמה חודשים עבר ביניהם חתול שחור, אך דרכם של חתולים שחורים שהם יכולים גם לפנות את מקומם לטובת ידידות פורחת) עשויים לשגר שליח אל הגרי”ג שיספר עד כמה הגר”ד לנדו מאד מאד רוצה בהמשך כהונתו של פרוש. מה אז?
בעבר ביטל הגרי”ג אדלשטיין את דעתו מפני דעת הגר”ח קניבסקי, בדיוק באותו נושא (כמו בשמירה על חוקי הקורונה). האם זה יחזור על עצמו גם הפעם? ימים יגידו.
בכל מקרה, יהיה כדאי לעקוב.