בעקבות שמועה משפחתית: גילתה שמחזיקה במניות ב’בנק של הרצל’

עו”ד עוז שושן, המתמחה באיתור בעלים היסטוריים של נכסים, התבקש על ידי תושבת פתח תקווה, לגלות רכוש ונכסים הקיימים לזכותה מתוקף ירושה, וזאת עקב שמועה שהתגלגלה במשפחתה של אותה אישה, ולפיה הם צאצאים של משפחה עשירה במיוחד, משפחת סלור – ממייסדי העיר פתח תקווה.

נבחרתם להשתתף בסקר אוכלוסין? השיבו באופן דיגיטלי וקבלו מתנה

ממחקר גנאולוגי אותו ערך עו”ד שושן עלה, כי האישה היא אכן נצר למשפחת סלור, שכן אחד מבני המשפחה המפורסמים הוא אבי סבתה. בשלב זה ניסה עו”ד שושן לאתר רכוש של בני משפחה שאבד ונשכח בחלוף השנים, ולמצוא לו יורשים נוספים, שעשויים להתגלות גם הם כבעליו החוקיים.

לאחר עבודה מורכבת, שכללה התנהלות מול האפוטרופוס הכללי, נבירה בארכיונים ובמאגרי רכוש ללא בעלים, ובדיקת בעלות על קרקעות בקרבת בית המשפחה המייסדת בפתח תקווה – גילה עו”ד שושן קרקעות ונכסים בסדר גודל לא מבוטל, אותם ניתן לשייך, מתוקף דיני הירושה, לאישה ולשאר בני המשפחה, קרובים שחלקם הגדול כבר מתגורר מחוץ לישראל לאורך עשרות שנים.

כבדרך אגב, גילה עו”ד שושן כי בשנת 1910, רכש אבי סבתה של האישה מניות של חברת ‘אוצר ההתיישבות היהודית’ – ומאז הן נשכחו.

‘אוצר ההתיישבות היהודית’ (אוה”ה) הינו בנק שהוקם בשנת 1902, בימי ראשית הציונות, כחלק מחזונו של הרצל. מטרת הבנק הייתה לממן את ההתיישבות בארץ ישראל.

לדברי עו”ד שושן, יהודים רבים רכשו אלפי מניות של אוה”ה, בשנותיה הראשונות של הציונות, תוך שהם רואים בכך שליחות. אותם אלפים רכשו את המניות במטרה לסייע לרעיון הקמת המדינה היהודית, אך לימים, כך מסתבר, מניות אלה הפכו לבעלות ערך לא מבוטל.

בעבר מחיר כל מניה היה לירה שטרלינג אחת, אך כיום כל מניה כזו של של אוה”ה שווה 2,500 שקלים.

לדברי עו”ד שושן, היות והנפקת המניות נעשתה בראשית המאה ה-20, ניתן בקלות לזייפן, זיופים שאף נפוצו לאורך השנים. לדבריו, ברשות האפוטרופוס הכללי קיים רישום מפורט של כל רוכשי מניות אוה”ה, וכל מי שמצא מניות כאלו בבוידעם, לא יכול היה לקבל כסף עבורן, אלא נדרש להוכיח בעלות עליהן.

בעלי מניות רבים נספו בשואה או נפטרו, וכך, לדברי עו”ד שושן, עשרות ואולי אף מאות אלפי מניות של חברת אוה”ה, נשכחו ולא נפדו עד עצם היום הזה.

כך, גם מי שנמצאו בידיו אלפי מניות, נאלץ להוכיח כי ירש אותן כחוק.

לימים הפך אוה”ה לבנק ‘אנגלו-פלסטינה’, שעם הקמת המדינה, הולאם והפך לבנק המרכזי של ישראל, ואף הנפיק את שטרות הכסף הראשונים של המדינה. בהמשך, הוחלט להנפיק את הבנק כחברה מסחרית, וכך למעשה הוקם ‘בנק לאומי’.

כעבור שנים, החלה ממשלת ישראל לפעול לרכישת מניות אוה”ה מהציבור. היו רבים שנענו לקריאה, אך חרף כך, רבים אחרים, אם לא רוב מחזיקי המניות, מעולם לא מימשו את אחזקתם.

בשל הסיבה שבעלי מניות רבים לא אותרו או לא דרשו את מניותיהם, ובמטרה לשמר את זכויותיהם עבורם ועבור יורשיהם, הוקמה חברת ‘י.ק.ט לנאמנות בע”מ’. החברה החזיקה בזכויות בעלי המניות בנאמנות, ומסרה אותן לידיהם, או לידי יורשיהם – לאחר הוכחת זכאותם.

בשנת 2010, בהתאם לצו בית המשפט המחוזי בירושלים, הועבר ניהול תיק ההשקעות והטיפול בפדיון המניות – כאלה שלא מוגדרות כ”נכס של נספה שואה” – לידי האפוטרופוס הכללי.

לדברי עו”ד שושן, הוכחת ירושה רב דורית איננה דבר של מה בכך – ועובדה זו מנעה מרבים מבין מחזיקי המניות כל דרך לממשן.

במקרה הנוכחי, עצם הקישור של לקוחתו למשפחת סלור המפורסמת – תרם באופן משמעותי להוכחת הבעלות על המניות, ולמימושן מול האפוטרופוס הכללי.