120 שנות אור: ככל שהשנים חולפות מתבררת עוצמת מנהיגותו של הרבי

לפני מאה ועשרים שנה, ביום שישי, י”א בניסן תרס”ב (1902), נולד בן בעיר ניקולייב שבאוקראינה. אבי הילד, הרב המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, קיבל באותו יום שישה מברקים מהעיירה ליובאוויטש, מהאדמו”ר החמישי של חסידות חב”ד, הרש”ב (רבי שלום-דובער שניאורסון). במברקים היו ברכות והדרכות מיוחדות, דבר חריג לחלוטין.

אם הילד, הרבנית חנה, גילתה כמה מההוראות: להכין מייד בעבור התינוק טלית-קטן, כיפה ונטילת ידיים. כמו-כן סיפרה כי בעלה הורה לה שבכל פעם שתאכיל את הילד תקפיד ליטול את ידיו. זו הייתה הוראה מיוחדת לילד הזה ולא לילדים הבאים, ונראה שאף זו הייתה הוראה של הרבי. ברבות השנים התבטאה הרבנית: “הוא קדוש מבטן ומלידה”.

אהבה לכל יהודי

ביום שלישי הקרוב, י”א בניסן, נציין מאה ועשרים שנה לירידת נשמתו הגדולה של הרבי מליובאוויטש לעולמנו. ככל שהשנים חולפות מתבררת עוצמת מנהיגותו וגודל המהפכה שחולל. עוד ועוד חלקים בעם ישראל נהנים מאור תורתו, נעזרים בהדרכתו המדויקת ורואים בו את מורה הדרך בדורנו הנבוך והמבולבל.

הרבי ביסס והרחיב את מפעל השלוחים לממדי ענק. הללו הגיעו לכל פינה נידחת על פני כדור הארץ והפריחו בה את חיי היהדות. הוא שמר על גחלת היהדות ברחבי ברית-המועצות, גם בימי המשטר הקומוניסטי. למעשה, הרבי העניק ביטחון עצמי, תעוזה והשראה לכל הכוחות הפעילים של היהדות.

הרבי לימד מהי אהבת ישראל לכל יהודי, יהיה מי שיהיה. כל מי שפגש את הרבי או שמע את דבריו, חש את האהבה המפעמת בליבו לכל יהודי. מעולם לא יצא מפיו ביטוי מזלזל או פוגעני כלפי יהודי. הוא חינך לחשיבה כלל-יהודית והעמדת האינטרס של העם היהודי מעל כל אינטרס קבוצתי או קהילתי. לכן גם הצליח להאהיב את האמונה היהודית ואת התורה והמצוות על רבים כל-כך בעם ישראל.

יום של תודה

כמנהיג אמיתי לא נרתע מלזעוק ולהתריע כשראה צורך בכך. חוק ‘מיהו יהודי’ הפגום, שפתח שער לרישום לא-יהודים כיהודים – הדיד שנה מעיניו. מדיניות הוויתורים והנסיגות של ממשלות ישראל טרדה את מנוחתו. הוא עשה כל שבידו להבהיר כי זו דרך מסוכנת, שלא תביא שלום, אלא תשדר חולשה ותעודד לחצים וטרור. למרבה הצער נוכחנו כולנו כמה צדק בכל אזהרותיו.

י”א בניסן הוא יום של תודה לבורא העולם על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. זה יום לקבלת החלטות טובות, ללימוד תורתו של הרבי, להגברת אהבת ישראל, להפצת היהדות, ובעיקר להתחזקות בציפייה למילוי משאת נפשו הגדולה של הרבי – הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.