
סגל כותב: "בנט הסביר אז כי שתיקה לנוכח תעמולה שקרית היא מתן לגיטימציה לפעילות נגד אזרחי ישראל". הפרשן ממשיך ושואל בטורו: "מה היה אומר בנט של אז על בנט של השבוע? צריך לקרוא שוב את הטקסט ההזוי של מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, בעודו עומד ליד ראש ממשלת ישראל: 'דנו בדרכים לעודד פסח, רמדאן ופסחא שלווים ברחבי ישראל, עזה והגדה המערבית, ובמיוחד בירושלים. וזה אומר למנוע פעולות מכל הצדדים שעלולות לגרום מתחים, כולל הרחבת התנחלויות, אלימות מתנחלים, הסתה לאלימות, הריסות, תשלום למחבלים, פינוי משפחות מבתיהן'.
"מה יש פה? ארבעה סוגים של פעילות יהודית אלימה לכאורה, בתוספת מס שפתיים על תשלום למחבלים. מה אין פה? הכרה בקיומה של אלימות ערבית. 'תודה', אמר בנט, ונפרד מהעיתונאים. ז'בוטינסקי צדק: שקט הוא אכן רפש, הפקר דם ונפש". לדברי סגל, גל הטרור אמנם התפרץ ללא קשר להרכב הממשלה, אולם הממשלה הנוכחית תתקשה למגר טרור שלשורשיו היא מסרבת לרדת. "את הרעיון שאלימות המתנחלים היא הגורם מספר אחת הרי אישרר באוזני האמריקנים השר לביטחון הפנים עמר בר לב", כותב סגל, "ההתבטאויות האומללות באמת שלו אינן פליטות הפה על לכידת מחבל שמת, אלא התבצרותו בסירוב המשונה, בסגנון עדות ברק אובמה, לומר את צמד המילים 'טרור מוסלמי'. "לא רק הוא: למקרא ציוציהם של כל חברי הקבינט מהאגף השמאלי אפשר לתהות: מי הוא זה ואיזה הוא שחולל את הפיגועים האחרונים? ראש הממשלה החליפי לפיד כתב על 'טרור אלים ואכזרי שפוגע באזרחים חפים מפשע', ואחרי עוד פיגוע על 'ניסיון של קיצונים אלימים'. מרב מיכאלי, אחת שיודעת עד כמה סמנטיקה משנה מציאות, דיברה על 'קיצוניים בטרור' ו'אויבי השלום והנורמליות'. איש מהם לא קרא לילד המופרע בשמו: טרור מוסלמי נגד יהודים חפים מפשע. לו היה מדובר בריסוס כתובת על מסגד, כבר הייתם שומעים אותם עולים על גדותיהם מזעם. ''כל עוד יימשך המרדף הפתטי של שרים אחר הזדמנויות צילום עם מממן הרוצחים מרמאללה, יתקשה ראש הממשלה למגר את הטרור. בימים אחרים הוא היה מוציא הודעה חריפה נגד המבקשים להיפגש איתו ונגד מערפלי הניסוחים. בנט של היום, זה ש'השאיר את הפוליטיקה מחוץ ללשכה', שותק".