האם זה נורמלי והגיוני שערבים חוגגים חג ויהודים צריכים לפחד?

הרב מנחם ברוד
|
כ"ט אדר ב' התשפ"ב / 01.04.2022 10:13
התרגלנו משום מה למציאות מסוימת, על אף היותה מעוּותת וחסרת היגיון • הפסקנו לשאול מה קורה פה ואיך ייתכן שהתנהלות כזאת מתקבלת במשיכת כתפיים נואשת

בעוד שבועיים נסב כולנו לשולחן הסדר, והילדים ישאלו את ארבע הקושיות. אנחנו נדרשים לעורר את סקרנותם של הילדים ולגרום להם לשאול, כי לפעמים יש נטייה לקבל את המציאות כמות שהיא, בלי לשאול למה ומדוע.

גם אנחנו התרגלנו משום מה למציאות מסוימת, על אף היותה מעוּותת וחסרת היגיון.

הפסקנו לשאול מה קורה פה ואיך ייתכן שהתנהלות כזאת מתקבלת במשיכת כתפיים נואשת, ולכל היותר בהבעת התמרמרות בחוג המשפחה והחברים. אז אולי זה הזמן להזכיר כמה קושיות הזועקות לשמיים.

למה חג מפחיד?

בימים האלה חוגגים המוסלמים את חודש הרמדאן. הלכנו לברר מה עניינו של חודש זה. ובכן: “רמדאן נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה בתרבות המוסלמית”.

אז למה כוחות הביטחון נערכים היערכות מיוחדת?

בהמשך הערך מצאנו את ההסבר: “חלק ממאפייני החודש הם עלייה חדה באירועי פח”ע של ערבים מוסלמים כנגד יהודים וישראלים, ביניהם: זריקות אבנים, בקבוקי תבערה, הפרות סדר המוניות, ובמקרים רבים גם פיגועי רצח באמצעות דריסה, סכינאות, ירי וחבלה. על אף שאין מקור דתי למנהג זה, הוא נעשה נפוץ והפך באופן שאיננו רשמי לחלק ממצוות החודש”.

האם זה נורמלי והגיוני שערבים חוגגים חג ויהודים צריכים לפחד? ולמה יהודים צריכים לפחד לנסוע בכבישי הדרום? האם יש כאן מדינה ריבונית, עם צבא ומשטרה, או שאנחנו חיים בתקופה שלפני מאתיים שנה, כשכנופיות שודדים הילכו אימים על עוברי אורח?

ולמה כשהיה חשד שנערים יהודים יידו אבנים על רכב ערבי הפעילו את טובי חוקרי השב”כ והפכו כל אבן בניסיון לגלות את האשמים, ואילו כשרכבים של יהודים נרגמים באבנים בכבישי יהודה ושומרון מדי יום ביומו התגובה רופסת עד לא קיימת?

ולמה זה הגיוני שמתנדבים צריכים להתארגן לשמירה על רכושם של חקלאים יהודים בצפון ובדרום בשעה שזה תפקידה המובהק של המשטרה?

ולמה הפרקליטות ובתי המשפט מקילים כל-כך בעונשם של ערבים המבצעים פשעי שנאה, ואילו במקרים חריגים, שבהם יהודים עושים מעשים כאלה, מופיעה פתאום נחישות ומוצב רף ענישה גבוה?

ולמה אנחנו צריכים להתפלץ למראה הדיווחים מבתי הכלא הביטחוניים, המציגים רוצחי יהודים נהנים מתנאים חלומיים, בעוד הסוהרים נדרשים להיזהר שלא להכעיסם חלילה?

יש שונה ויש שונה

ולמה בני-אדם המגדירים עצמם נאורים ופתוחים, מוכנים ‘לקבל את השונה’ אם הוא נוצרי או מוסלמי, ואילו כלפי יהודים שומרי מצוות הם נעשים קנאים וחסרי סובלנות?

ולמה מי שמוכנים לוותר על ליבה של ארץ ישראל “כדי לשמור על הרוב היהודי” נאבקים בכל הכוח להצפת הארץ במהגרים לא-יהודים?

אולי כשנפסיק להשלים עם המציאות ההזויה הזאת, ונתחיל לשאול שאלות, יבינו קובעי המדיניות שדברים חייבים להשתנות.