בעלים של קרקע בירושלים מנהל לאורך שנים מאבק משפטי עיקש נגד העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בטענה כי אלו פלשו אל קרקע הנמצאת בבעלותו ובבעלות שותפים נוספים בסמוך לשכונת רוממה – מבלי לשלם לו על כך פיצויים, ובניגוד לשותף נוסף בבעלות על הקרקע, שפוצה באופן נדיב על ידי העירייה.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו”ד רגב אלקיים, נטען כי חלק מהקרקע ירש התובע מאביו המנוח, ואילו את יתרתה רכש התובע במטרה לבנות עליה בית מגורים – וזאת לאחר שקיבל מידע בכתב מהעירייה הנוגע לייעוד הקרקע הצפוי למגורים.
אלא שלטענתו, בשנת 1995, פלשה העירייה אל השטח, מבלי ליידע אותו ואת שותפיו לקרקע.
רק לאחר ארבע שנים הודיעו העירייה והוועדה המקומית כי האדמה הופקעה, ואז הגדילו לעשות, ופרסמו תוכנית לפיה ייעוד קרקע ישתנה, וזאת במסגרת הליכים להסדרת נתיבי התחבורה בכניסה לעיר.
בתגובה לפעולות העירייה והוועדה המקומית, הוגשו מספר תביעות על ידי חלק מהשותפים לקרקע, ואחד מהשותפים, אריה גולובנציץ, זכה לפיצוי נדיב מהעירייה בשל הפקעת חלקו בקרקע.
עו”ד אלקיים טוען בתביעה, כי זכויותיו של מרשו בחלקות זהה לחלוטין לזכויות גולובנציץ, זכויות שאומצו על ידי העירייה וקיבלו תוקף של פסק דין.
“השותפות משתרעת על כל גרגר וגרגר בחלקות, בהתאם לחלקיהם”, טוען עו”ד אלקיים, “לא ניתן להפריד פיזית בין חלקיהם של השותפים בחלקות, וכל קביעה והתייחסות באשר לזכויותיו של גולובנציץ ושוויין חייבות להיות מיושמות במדויק גם ביחס לזכויותיו של מרשי”.
בכתב ההגנה אותו הגישו העירייה והוועדה המקומית, הן טוענות כי הפיצוי הגבוה אותו שילמו לגולובנציץ, נובע מפרשה חמורה, שבה הן נסחטו, כביכול, ולמרבה הצער, כך לדברי כתב ההגנה, סייעו לגולובנציץ באותה עת גורמים מתוך העירייה.
“בכל מקרה אין הדבר מחייב את הנתבעות לפצות גם בעלים אחרים על בסיס פרשה חמורה שכזו, ולכך הסכימו גם תובעים אחרים”, נאמר בכתב ההגנה.
בתביעה מבקש עו”ד אלקיים מבית המשפט לקבל את קביעתו של השמאי, לפיה שווי הקרקע במועד הקובע עומד על 1,942,510 שקלים, נכון לשנת 1999.
התביעה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים, ולאחרונה, מונה בה שמאי מכריע.