לכל בית כנסת גדול ומכובד יש את הקבצנים הקבועים שלו. הם באים מידי יום, עומדים על משמרתם כמה שעות ומזכים את הציבור בנתינת צדקה.
בבית המדרש המפורסם של חב”ד – 770 שבברוקלין, יש חבורה של קבצנים פושטי יד מבוגרים מיוצאי רוסיה. הם שם כבר עשרות שנים, הם חלק מתבנית נוף המקום.
בחורי הישיבה שאלו פעם אחד מהם: לו היית זוכה בלוטו האמריקני במאות מיליוני דולרים – מה היית עושה?
האיש ענה ללא היסוס: אתן לכל אחד מחברי הקבצנים מיליון דולר על מנת שלא יבואו יותר וישאירו לי לבד את כל בית הכנסת.
מצחיק, נכון? תודעה גלותית אני קורא לזה.
גם כשעני נעשה עשיר הוא חושב כמו קבצן. אדם עם תודעה גאולתית לא יחזור להיות קבצן אחרי שזכה בלוטו.
אבל האם אנו בחיינו לא חושבים כך? האם אנו יודעים לחלום לפחות, מעבר למגבלות ולמוסכמות הגלותיות שלנו? כמה פעמים אנו רוצים לעשות משהו, אבל בטוחים מראש שלא נצליח? וכמה פעמים אנחנו אפילו לא מעיזים לחלום על משהו כי הוא מעבר למושגים שלנו?
אלא שאם נאמץ תודעה גאולתית, נוכל לראות שאנו מסוגלים להרבה יותר, אולי אף נעז לחלום בגדול.
•
בפירושו לתחילת פרשת שמיני, מבאר רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל ה’כלי יקר’, שהמספר שמונה הוא מעל הטבע, שכן טבע העולם מאז בריאתו קשור למספר 7.
העולם הלא נברא בשבעה ימים והוא ממשיך להתנהל במעגלים של 7.
הוא מוסיף ומביא את דברי חז”ל במסכת ערכין, שהכינור של ימות המשיח יהיה בעל שמונה נימין.
להבנתי, הכינור של הלויים בבית המקדש היה בעל שבעה מיתרים, ואילו זה שיהיה בימות המשיח יהיה בעל שמונה מיתרים.
למה שמונה? כי ימות המשיח זהו בעצם מצב של מעל הטבע.
ובכן, אין זמן מתאים יותר מאשר שבת זו כדי להתבונן בדברים, לבחון את התודעה שלנו, ולנסות לנהל חשיבה של שמונה, חשיבה גאולתית.
לחשוב כבעל הבית ולא כשכיר. כי אחרת, גם אם נזכה בלוטו נשוב להיות קבצנים.