להיות כמו טייס: ללמוד לתת אמון מלא ולהכיר במגבלות של השכל

כרבע מכלל התאונות של מטוסים צבאיים נגרמות בשל תופעה המכוּנה וֶרְטִיגוֹ. זה מצב שעלול להתרחש בעת טיסה בתוך עננים כבדים, בערפל או בלילה חשוך מעל ים. הטייס מאבד פתאום את תחושת ההתמצאות המרחבית. נדמה לו שהשמיים הם הארץ ולהפך.

מלמדים את הטייסים להתעלם במצב כזה לחלוטין מתחושות הגוף ומההכרה האישית ולסמוך לגמרי על המכשירים.

אבל טייסים שעברו חוויה זו מעידים כי היא קשה מנשוא. אתה מרגיש שאם תציית למכשירים – תתרסק. תחושתך והכרתך אומרות לך שאתה צולל למטה ולא ממריא למעלה.

כאן נדרשת משמעת ברזל, לדחות את כל מה שאתה מבין ומרגיש ולתת אמון מוחלט במכשירי הטיסה.

לא הכול ניתן להבנה

זה אחד האתגרים הגדולים גם בחייו של יהודי מאמין. קל יחסית לקיים מצוות שאנחנו מבינים את משמעותן ומרגישים את יופיין. במצוות האלה יש לנו תחושה נעימה, וגם נשמח להציגן בגאווה לעיני אחרים, כלשון הפסוק “וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת”.

אך כשאנו באים למצוות שאיננו מבינים את טעמן ואת ההיגיון שבהן, עלולה לחלחל לליבנו תחושה לא נוחה. מי שרגיל לחשוב בהיגיון ולהתנהל בדרך מושכלת מוצא את עצמו בסיטואציה מביכה, שבה עליו להזיז הצידה את שכלו והבנתו ולציית ציות עיוור.

זו בעצם משמעותה של פרשת פרה אדומה שנקרא השבוע – ההכרה במגבלותיו של השכל ובכך שיש דברים שאינם נתפסים בגדרי ההיגיון.

מצווה זו מחנכת אותנו להכיר בחוסר היכולת שלנו להבין הכול. היא מחדירה לליבנו את ההכרה שיש דברים שעלינו לקבלם בקבלת עול ובתחושה של “חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה”.

המצוות האלה, הבלתי-ניתנות להבנה, הן בעבורנו כמו הכשרת הטייסים למצבי ורטיגו. כשם שהטייס נדרש במצבים כאלה להתעלם לחלוטין מהבנתו והכרתו ולסמוך לגמרי על המכשירים, כך המצוות העל-שכליות מחנכות אותנו להתעלם מאי-היכולת שלנו להבינן ולסמוך לגמרי על הבורא.

שילוב השכל והאמונה

חשוב בהחלט ללמוד, לדעת ולהבין, אך בו בזמן היהודי נדרש גם לעבוד את ה’ מתוך קבלת עול, ומתוך הכרה שאין לצפות מהבורא האין-סופי להיות מובן בהגיונם של בני-האדם. ככלות הכול, התורה היא תורתו של הבורא והמצוות הן מצוות-ה’. לצורך זה נתן לנו הקב”ה מצוות על-שכליות, ואפילו מצוות המנוגדות להיגיון, כדי שנזכור שהשכל וההיגיון אינם חזות הכול.

האמונה והשכל הם שני צדדים משלימים, אבל אינם יכולים להחליף זה את זה. שכל אינו אמונה ואמונה אינה שכל. עלינו להבין את הניתן להבנה, כדי שנוכל לקיים את הדברים מתוך הזדהות פנימית והכרה שכלית, ועם זה עלינו לזכור את היסוד העל-שכלי שבבסיס הקשר שבין האדם לבוראו.