איבדנו את ר’ חיים: הנשיא יצחק הרצוג סופד למרן הגר”ח קנייבסקי

יש אנשים גדולים המשפיעים לדורם, ויש אנשים ענקים, שהשפעתם איננה רק על דורם, אלא על דורות רבים אחריהם.

‘שר התורה’, הגאון הרב שמריהו יוסף חיים קנייבסקי זצ”ל, היה מאותם גדולים שהשפעתם איננה מצטמצמת לדורם או לחוג מכרים ואוהדים קרוב, השפעתם היא השפעה לדור ולדורות.

גדולים ממני בתורה כבר העלו על נס את שליטתו המופלאה בכל מכמני התורה, התלמודים, ספרות השאלות והתשובות, מדרש, אגדה וקבלה. יש שהדגישו את ספריו בהם עסק בכל מקצועות התורה ובמיוחד בתחומים נדירים וייחודיים. היו שציינו את התמדתו ונכונותו להתעסק בשאלות קטנות כגדולות ואת אלפי השאלות, אותם נשאל ועליהן ענה, בכל תחום ובכל עניין. ואילו אחרים תארו בצורה ציורית את התמדתו העצומה והבלתי פוסקת, מחויבותו ל’סדרים’ ול’חובות’ אותם הציב לעצמו ועליהם שמר בזמני שגרה וחירום, חגים וימי חול, רגעי עצב ושמחה.

אלא שמי שצפה בהמונים הצועדים אחרי מיטתו וראה את גווני הגוונים של יהדות רבת פנים, חסידים ומתנגדים, חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, גדולי-עם ויהודים של יום יום, הצועדים אחר מיטתו הבין שבעיקר בעיקר איבדנו את ‘ר’ חיים’, ככה בפשטות.

אכן לא כולנו למדנו בספריו. לא כולנו עסקנו בתורתו. אבל כולנו חשנו כאילו איבדנו את אחד מיהלומי הכתר של העם היהודי, שהלך לעולמו.

כי ר’ חיים היה למדן, אבל לא רק למדן. כגודל למדנותו כן גודל ענוותנו ופשטותו. וכפי שנוכחתי בביקורי אצלו, ביתו לא היה רק בית ועד לחכמים, אלא בית של הציבור כולו, כשהוא לא מפסיק לרגע מתלמודו, וחוזר לאותיות הקטנות, מייד לאחר שקיבל את הבא אליו בחמימות ומתיקות מיוחדת.

לפני מספר ימים, כאשר נפגשתי עם נשיא צרפת, ניסיתי להסביר לו מי היה ר’ חיים.

סיפרתי לו על אדם, שלא היה מדען או זוכה פרס נובל, אך גאונותו וּשקידתו הַיוּ למופת. סיפרתי לו על ענק רוח שחכמת התורה הייתה תשוקתו הגדולה. אדם שהתרחק מן הכבוד, וסירב לשמש בכל תפקיד רבני רשמי. אדם שלמרות הסתגרות והתרחקותו מכל משרה הייתה לו השפעה אדירה על העם היהודי. אדם שגילם את האידאל היהודי של תורה לשמה.

אדם שכל כך הרבה אנשים שלא בהכרח הכירו אותו חשו כלפי הערכה עצומה ועזבו הכול כדי ללוותו בדרכו האחרונה. סיפרתי לו על ר’ חיים.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.