‘אנשים ראו בו מלאך’: שרי רוט ברשת ב’ על עתיד ההנהגה החרדית

ליאת רגב: אני רוצה לדבר על ההמשך, על מה שיעבור על החברה החרדית אחרי פטירת הרב קניבסקי. זו חברה שעברה לא מעט משברים בשנים האחרונות, זה התחיל מהקורונה, עבור לאירועים המטלטלים של יהודה משי זהב וחיים ולדר ואסון מירון וכו’. הסתלקותו של הרב קניבסקי כעת היא המשך של האירועים שמטלטלים את החברה החרדית ואולי אפילו מפרקים אותה, לדעתך?

שרי רוט: מטלטלים בוודאי, יום קשה לכולם, טלטלה כזו לא עברנו כבר הרבה זמן. אבל שוברים, מפרקים – לא. כלומר, לא מעבר לפירוק הטבעי שמתרחש כל הזמן, עם נוער נושר וכדומה.

את השאלה הזו בדיוק שאלתי את עצמי ונשאלתי כשנפטר הרב שך זצ”ל ואחר כך כשנפטר הרב אלישיב זצ”ל ואחר כך כשנפטר הרב שטינמן זצ”ל, ממש לפני כארבע שנים. והאמת היא שאחרי פטירתו, הציבור הליטאי, של תנועת דגל התורה, נחלק לשנים בהתחלה, והיו אפילו עימותים, אני זוכרת את עצמי מתארת אותם בטורים מדממים: איך הבתים נחלקים, ויש את דגל התורה של רחוב רשב”ם, שזה הרב קניבסקי שנפטר כעת, ודגל של ראב”ד, של מרן הרב אדלשטיין.

אני חושבת שדווקא עכשיו ההנהגה תעבור באופן טבעי לרב אדלשטיין, שהוא ראש ישיבת פוניבז’, והוא ינהיג את דגל התורה, ואני לא רואה מול העיניים פילוג או פירוד, כי גם הוא היה עד עכשיו מנהיג הציבור הליטאי. הם היו ביחד. בתקופת הקורונה הוא יישר קו עם הרב קניבסקי. ולא רק אז. הייתה למשל חשיבה שונה בקשר לבחירות באלעד, הייתה פרשה מאד קשה בציבור החרדי, שנחלק אז מי יהיה ראש העיר, היו שני מועמדים מובילים. והרב אדלשטיין חשב משהו אחד, אבל הוא ביטל את דעתו בפני דעת הרב קניבסקי. כך שהם ידעו בסוף להתלכד ואפילו שני הבתים עשו ביניהם שלום בשלב מסוים והנהיגו יחד.

עכשיו, אני חושבת שבאופן טבעי ההנהגה תעבור לרב אדלשטיין מהבחינה הרוחנית, הפוליטית. חברי הכנסת יעלו אליו לשאלות, אם זה בנוגע לחוק הגיוס ואם זה בנוגע למי לתמוך לראשות הממשלה וכל יתר השאלות.

ליאת: יהיו לו עמדות שונות, לדעתך, מאלו שהיו לרב קניבסקי?

שרי: קשה לדעת. בסוף לכל רב יש הכרעות שונות.

ליאת: כי בקורונה הוא פסק אחרת. הוא פסק שכן צריך לסגור את מוסדות הלימוד.

שרי: נכון, הוא חשב, לא פסק, שצריך לסגור את מוסדות החינוך. אבל כמו תמיד, הוא ביטל את דעתו בפני דעת הרב קניבסקי. ודעת הרב קניבסקי הייתה מאד נחרצת בעניין. הוא אמר לבנות לסגור אבל לבנים לא סוגרים לעולם. כי אי אפשר לסגור את דף הגמרא. ואגב ליאת, את רואה שממשלת השינוי החדשה חשבה כמוהו, בעצם, ובאה ואמרה, גם שאשא ביטון כשרת חינוך וגם ניצן הורוביץ כשר בריאות, שאי אפשר להמשיך להשאיר את הילדים בבית עם ההורים, זה מטרלל את כל המערכת ופוגע בחינוך. והנה כבאורח פלא מצאו פתרונות איך ללמוד באופן כזה שבו כן יוכלו לשמור על כללי הקורונה.

ליאת: אפשר להתווכח על זה, מכיוון שזו כבר תקופה אחרת של הקורונה.

שרי: מבחינת מתים וחולים לא היה הבדל משמעותי, את צודקת שלא היו אז החיסונים. זה אגב מה שנתניהו אומר כל הזמן.

ליאת: הרי הייתה תקופה בה כל מוסדות החינוך נסגרו, למעט המוסדות החרדיים.

שרי: זה בדיוק מה שאני אומרת. שממשלת השינוי באה ואמרה, לא נסגור מוסדות חינוך כמו שהיה בעבר, ואגב, זו הייתה דעתה של שאשא ביטון עוד בהיותה יו”ר וועדת הקורונה.

ליאת: כשהרב קניבסקי קיבל את ההחלטה לא לסגור את המוסדות החרדיים, איך ההחלטה הזו מתקבלת בתוך הציבור שלו, בתוך הציבור החרדי?

שרי: את רואה את ההלוויה, את רואה את המראות, את רואה אנשים שלקחו שמיכות ומזרנים בלילה, לרחובות בני ברק, חלקם לנו אצל כל מיני משפחות, את רואה את ההתלכדות ההמונית של אנשים שמגיעים מצפון ועד דרום להלוויתו, ואת מבינה שהדמות שלו בעיני החרדי הממוצע, ואגב לא רק הליטאי כי את רואה הרבה חסידים צועדים להלוויתו –  הדמות שלו הייתה משהו שליכד את כולם. וכשהוא אמר משהו אנשים ראו בו מלאך שאומר משהו. לא היה בכלל ויכוח.

אנשים היו קופצים לכבשן האש אילו אמר לעשות זאת. הוא כמובן לא היה אומר את זה. אנשים הבינו שאם הרב קניבסקי אמר ללמוד תורה בכל מחיר, כמובן עם שמירת ההנחיות ולמצוא פתרונות לעשות את זה בצורה שלא תזיק ולא תגרום לחולי, הבינו שאם הוא אומר את זה סימן שזה משהו שמיימי ואנשים לא התווכחו.

ליאת: אני רוצה להסתכל איתך על המשך ההנהגה החרדית, כי אמרת, ההנהגה עכשיו תעבור לרב אדלשטיין.

שרי: ההנהגה הפוליטית. כי יש כאן עוד פלח. יש את הקטע של ברכות. האנשים, ואפילו המסורתיים, חשוב להם לבוא ולקבל ברכה מיהודי שהם חושבים שדמותו היא מלאכית, שמיימית. פעם זה היה הרב יעקב אדלשטיין, זכר צדיק לברכה, שהיה מקבל אנשים לברכה, ומאז פטירתו ביתו של הרב קניבסקי הפך לבית שואב. אפילו שר המשפטים גדעון סער, לפני חגים, היה מגיע להתברך. לאו דוקא אנשים חרדים. אנשים מסורתיים ואפילו כאלו שאינם, היו באים לבקש את ברכתו, והאמינו בברכה שלו. לא מזמן נכנס אליו שר הבטחון בני גנץ, גם להתייעץ, אבל גם היה חשוב לו בסוף לקבל את הברכה.

מי שעושה את זה היום זה הרב שמעון גלאי, הגאון הצדיק – גילוי נאות הוא דודי, אז אולי לא פייר שאני מזכירה אותו – אבל כפרשנית פוליטית אני לא יכולה שלא, כי הוא אבן שואבת לקבלת ברכות. אם תיכנסי לבית שלו בפורים יש שומרים וגדרות כי באמת זה מוצף. אני חושבת שמבחינת ברכות הוא יהיה הכתובת, אבל מאחר והוא לא אוהב או רוצה להתערב בפוליטיקה, אם הוא לא ישנה את החלטתו אני רואה שההנהגה הפוליטית תהיה מאוחדת בדגל התורה. הרב גרשון אדלשטיין יקבל הכרעות וזה יחייב את כל פלגי דגל התורה.

עד כמה זה יחייב את החברים האחרים ביהדות התורה? לא ברור, כי בעצם מאז שנפטר הרב שטינמן אין מישהו ליטאי שהציבור החסידי שומע לו. כשהוא היה בחיים לגבי חוק הגיוס, רק לדוגמה, הכרעותיו חייבו גם את האדמו”ר מויז’ניץ וגם את האדמו”ר מבעלזא, הם שמעו לו. אחרי פטירתו הם הפכו עצמאים והדעות שלהם מאד שונות.

את רואה למשל את הפלג של איכלר ופרוש, שהם פלג בתוך אגודת ישראל והם קצת יותר קורצים לממשלת השינוי של בנט מאשר החברים האחרים ובדגל התורה יש אפילו מי שכועסים עליהם. כלומר, כל אחד שם הפך להיות יותר עצמאי.

אם את שואלת האם בדגל התורה כל אחד יהיה עצמאי, כלומר האם גפני יחשוב אחרת ממקלב או מיעקב אשר או מפינדרוס? אני לא רואה את זה קורה.

ליאת: כלומר, הם יעלו לרגל לאדלשטיין.

שרי: ככה אני חושבת.

ליאת: אני מנסה לראות איתך שנים רבות קדימה, כי את מתארת תהליך שעובר על הפלג החסידי, מאז שנפטר הרב שטינמן בעצם אין מנהיג שמלכד את כל הזרמים בקהילה החרדית. יכול להיות שזה גם מה שצפוי לציבור הליטאי דגלאי בהמשך?

שרי: אז קודם כל גם בימי הרב שך, אם אנחנו הולכים עשרות שנים אחורה, גם אז הציבור החסידי נהג אחרת מהציבור הדגלאי, ולראיה הקמת המפלגה של דגל התורה.

ליאת: החסידים תמיד נהגו אחרת מהליטאים.

שרי: נכון, אבל בזמן הרב שטינמן הם שמעו מאד להכרעותיו.

ליאת: אני מנסה להבין אם את רואה איזה שהוא עתיד שבו לא יהיה רב כזה שיהווה הנהגה גם פוליטית וגם רוחנית בו זמנית, לעדה החרדית. האם אתם הולכים למקום הזה של פירוק.

שרי: אז קודם כל כבר בזמן האחרון את לא רואה את הציבור החרדי כולו, את כל המפלגה בת חמשת המנדטים או גם כשהם היו בני 7 מנדטים, נוהגים זהה. זה לא נקרא פירוק, פעם ליצמן נתן לזה שם: ‘נהרא נהרא ופשטיא’. כלומר, כל אחד יכול לחשוב אחרת ולשמוע לאדמו”ר שלו וזה בסדר.

ליאת: אבל זה פירוק ביחס למה שהיה בעבר.

שרי: זה לא פירוק. למשל עכשיו את רואה את חסידות בעלזא שהלכה כעת לכיוון החינוך הממלכתי, עם יותר לימודי ליב”ה, והרבי שלהם ככה אמר להם וזה מה שהם עושים, ואת רואה את ‘יתד נאמן’ תוקף את זה, ועדיין זה לא פירוד – כי כל חסידות שומעת לרבי שלה. השאלה אם את קוראת לזה פירוק. כל חבר כנסת או כל שני חברי כנסת שומעים לרב מסוים, שומעים להנחיותיו, ומבחינתם זה לא פירוד, זה איחוד. האם יקום רב שיאחד את כל הפלגים של ‘יהדות התורה המאוחדת’, כמו שהיא קוראת לעצמה למרות שהיא לא כל כך מאוחדת? קשה לי לראות את זה קורה, זה גם לא היה בשנים האחרונות. זה לא היה וזה לא יהיה.

השאלה היותר פרטנית היא האם בתוך דגל התורה יהיה איזה שהוא סכסוך שיפרק אותה לחלקים, מה שכמעט קרה אחרי פטירת הרב שטינמן, שהם כמעט התפרקו לשניים, היו כמה חודשים קשים כאלו. ואז הם התעשתו והתלכדו. האם עכשיו זה יקרה? דווקא עכשיו אני רואה פחות סכנה לזה שזה יקרה, כי בעצם הרב אדלשטיין ילכד את כל ארבעת חברי הכנסת שיש להם היום – גפני, מקלב, פינדרוס יעקב אשר – כל אלו יתאחדו תחת שרביט אחד.

ליאת: כלומר, יהדות התורה מורכבת משתי מפלגות.

שרי: כן. הסכנה היא כשכל פלח בין השניים מתפרק בעצמו. אז היום הפלח החסידי מפורק, יש לך את קבוצת ליצמן-וויז’ניץ, לעומתם יש לך את פרוש-איכלר שמקבלים החלטות שונות מהפלח השני ונרשמים ביניהם עימותים ואפילו היה אמור להיות ביניהם איזה שהוא הסכם גישור שלא יצא לפועל.

ויש לך את דגל התורה הליטאית, – והשאלה היא האם היא תתפרק, וכרגע אני דווקא לא רואה את זה. כנראה שיעקב אשר שמשויך יותר לחצרו של הרב אדלשטיין יהיה יותר דומיננטי, מן הסתם, באופן טבעי. פירוק ממש? אני לא רואה. הם פשוט יעלו לבית שברחוב ראב”ד, לבית של הרב אדלשטיין, לשאול את השאלות.