זה אחד הסיפורים היפים ששמעתי על הרב חיים קנייבסקי זצ”ל, שיובא היום למנוחות:
הרב יהושע הרטמן עורך את ספרי המהר”ל מפראג. באחד מספריו, המהר”ל כותב שבדברי חז”ל מובא שתחיית המתים תתחיל במערת המכפלה. הרב הרטמן לא מצא שום מקום שבו נאמר כך במקורותינו.
הוא שאל תלמידי חכמים, חיפש במאגרי מידע ובספרים, אך לבסוף נאלץ לכתוב, בהערת השוליים, שלא מצא מקור לאמירה כזו של חז”ל.
כעבור זמן מה הוא פגש את הרב חיים קנייבסקי ברחוב, וביקש לשאול שאלה: “המהר”ל כותב שהיכן שהוא אצל חז”ל, כתוב שתחיית המתים תתחיל במערת המכפלה. איפה זה כתוב?”
ואז אירע דבר מדהים: הרב קנייבסקי המשיך ללכת לצידו ברחוב, תוך שהוא ממלמל לעצמו, כשהרב הרטמן מאזין ונפעם: “בתלמוד הבבלי… זה לא נמצא. בתלמוד הירושלמי… זה לא נמצא. במדרשי ההלכה… לא. במדרשי האגדה… לא”.
הוא בעצם ראה מול עיניו את הרב קנייבסקי מעביר בראשו את כל הספרות התורנית, בשניות ספורות, כמו גוגל אנושי. גלגלי המוח שלו פשוט סרקו את ארון הספרים היהודי במהירות, בבקיאות עצומה ובזיכרון פנומנלי.
לבסוף הגיע הרב קנייבסקי לספר המבוקש: “הזוהר הקדוש… כן”.
הוא הפנה את הרב הרטמן הנדהם למקום מסוים בספר הזוהר, שבו אכן הופיע מקור לדברים.
הרב קנייבסקי כונה “ספר תורה מהלך” כי הגיע ב-94 שנותיו לרמות נדירות של אהבה ודבקות, והראה לנו לאיזו דרגה בן אנוש מסוגל להגיע. כולנו זוכרים בעל פה את מה שהכי חשוב לנו. זה מה שהיה הכי חשוב לו – התורה.
אפשר להניח שלא נגיע לרמתו, אבל אפשר לנסות לקחת על עצמנו משהו קטן מההתמדה והמסירות הזו, לעילוי נשמתו.