חגי: את תושבת מודיעין עילית, ישוב חרדי, ופרשנית פוליטית באתר חרדים 10.
אור: ונכנסת לשבת עם תחושה קשה אחרי פטירתו של הרב קניבסקי.
שרי רוט: נכון, זה צנח עלינו משהו כמו שעתיים לפני שבת, ואתה מוצא את עצמך כעיתונאי צריך לסקר דבר כזה שהוא ממלא אותך ברגשות, תחושה מאד קשה. הפעם האחרונה בה זה קרה לי היה לפני כארבע שנים, בפטירת הרב שטינמן שהיה ועדיין מורי ורבי. אז שעתיים לא יכולתי לגעת במקלדת. ישבתי בהלם. ביום שישי האחרון הבנתי שאו-טו-טו שבת וחייבים לתפוס פיקוד, אבל זה היה מאד קשה.
שבת עצמה עוברת קשה, כולם מדברים רק על זה, ואתה לא יכול לחשוב על שום דבר אחר.
חגי: האמת היא שככה זה בהרבה מאד מקומות בארץ, לא צריך להיות חרדי. מחר ההלוויה.
אור: והיא תשבור שיאים, לפי כל ההיערכות של כוחות הבטחון.
שרי: נכון, וכמובן שכולנו, אחרי אסון מירון, מתחננים לאנשים להיזהר ובאמת מי שלא צריך להגיע למקום שלא יגיע – ומי שצריך להגיע שיעשה את זה בתחבורה ציבורית. מקווה שאנשים ישמעו להנחיות ושהכל יעבור בשלום בעזרת ה’.
“אתם תופסים אותי בדיוק אחרי שסיימתי להאזין לקלטת מצמררת של הדוד שלי, הגאון רבי שמעון גלאי, רב גדול בבני ברק, שניסו לקחת ממנו כמה מילים לציבור שרצה לשמוע הספד ממנו, משהו ספונטני, ולא הצלחתי לשמוע מה הוא אומר, כי רוב ההקלטה הוא פשוט בוכה. בוכה ובוכה ובוכה ובוכה.
חגי: תסביר לנו באמת, מה זה הרב קניבסקי. לא כריזמה שופעת, אבל משהו שקשור למסירת התורה. מה הרב קניבסקי בשבילך?
שרי: תראו, הרב קניבסקי זו תורה .זה קודם כל תורה. כולו תורה, הוא לא ידע שום דבר חוץ מתורה. זה היה בן אדם רוחני, שמיימי, אמרו עליו מלאך. אני כאמא לבנים שהם תלמידי חכמים והתורה אצלי היא כל עולמי והדבר הכי חשוב לי בחיים, ואני נוהגת לומר שלא משנה על איזה סקופ אצטרך לוותר בשביל התורה של אחד מהבנים שלי – אז זה יהיה הדבר הראשון במעלה – אז הדמות הזו, היא כולה תורה. היית חותך את הוורידים מוצא בפנים זורם עוד ועוד דף גמרא, עוד תורה. במטאפורה כמובן.
זה משהו שקשה להסביר למישהו מבחוץ, העם היהודי גדל על זה כל השנים, ואולי נכון לנסות להסביר את זה למאזינים שהם לא חלק מהציבור החרדי, אולי הם יבינו מה זה בשביל אם יהודיה, בשביל ילד יהודי חרדי, מה זה תורה – זו הדמות.
חגי: בשביל הציבור הכללי, בשנתיים האחרונות, הרבה חיכו למוצא פיו של הרב קניבסקי דווקא בהקשרים של הקורונה. כן לסגור ישיבות, לא לסגור ישיבות.
אור: חיסונים, לא חיסונים…
שרי: תשמעו, אני מאד שמרתי על הנחיות הקורונה, ועדיין שומרת עד היום, אבל הבנים שלי בעיצומה של הקורונה ישבו ולמדו, בהנחייתו, ולעם ישראל לפעמים היה קשה להבין את זה. ישבתי אז בהרבה אולפני טלוויזיה כדי לנסות ולהסביר למה באמת הוא אומר דברים שהם נגד הנחיות מערכת הבריאות. הוא אמנם אמר לשמור על ההנחיות, לעשות רווחים, לשים ניילונים בין לומד ולומד, אבל התעקש שהתורה היא עצם קיומנו ואי אפשר לנתק אותנו ממנה, כי זה כמו להוציא דג מהמים, שהוא ימות, אם לא מקורונה רק מזה שנהיה בלי התורה.
בעם ישראל היו הרבה שכעסו על זה. ואז קמה ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט ופתאום שמעת את הקולות, שאשא ביטון אמרה את זה כשרת חינוך, ניצן הורוביץ אמר את זה כשר בריאות, אנשים שאמרו, תקשיבו, ההורים יושבים בבית, מטורללים עם הילדים, חינוך זה קודם כל, ערכים זה קודם כל, ומעניין שאז פתאום מצאו כל מיני פתרונות שבשעתו התחננו בשם הציבור החרדי ולא קיבלו.
אגב, הוא לא אמר את זה לבנות, בבתי הספר של הבנות סגרו את השערים. הוא אמר את זה לבנים. הוא ניסה לזעוק בקולו ולומר: תקשיבו, הם לומדים תורה, זה ערך עליון בשבילנו. בבתי הספר החרדיים לא שובתים לעולם, גם אם המשכורת שם יגיעו לאפס. לא שובתים, לא סוגרים את הגמרא, נקודה. ולכן בהיכלי הישיבות והכוללים המשיכו ללמוד תורה, בכל מחיר. אולי היום קל יותר להסביר את זה לאנשים.
אור: תהיי בהלוויה, שרי?
שרי: לא, אני צריכה מתוקף תפקידי לסקר את זה מהמערכת, גם מאד מסוכן להגיע, אפילו מפחיד. הילדים שלי ילכו כמובן, הזהרתי אותם לא להתפתות להתניע את הרכב ולעשות את זה בתחבורה ציבורית.
בשנים האחרונות היו הרבה דיבורים על זה שהוא כביכול לא מבין את מה שמדברים אליו, התראיינתי על זה הרבה. אני שלחתי אליו את הבן שלי לפני כמה שנים לשאול על אבא שלי. זה היה אחרי שכרתו את רגלו בשל מחלת הסכרת, והרופאים טענו שחייבים לכרות רגל נוספת – אחרת תהיה סכנת חיים ופיקוח נפש.
הבן שלי הלך עם דף ובו הפרטים, כדי לא להקשות עליו עם השמיעה שהייתה קצת קשה עליו, ומיד הוא אמר: לא לחתוך. הבן שלי חשב שאולי לא הבין טוב את השאלה ושאל שוב ושוב, מכל הזוויות. אבל הרב התעקש. ובאמת אבא שלי נפטר זמן רב אחר כך, ולא בגלל הרגל, היא הייתה בסדר גמור, ממש מיתת נשיקה ועד היום אנחנו לא יודעים ממה, ולפחות הוא נפטר עם רגל אחת שכן הייתה אתו. וזה הזיכרון האישי שלי מהרב.