החפ”ק הסגור נחשף: מכאן מנהלים את ההצלה של יהודי אוקראינה

השעה הייתה כמעט חצות כשנכנסתי לחפ”ק המאובזר. מד”א הציבו בכפר חב”ד את חדר הפיקוד הנייד שלהם, עם עשרות עמדות, מצלמות ואמצעי תקשורת. שלומי פלס ישב שם באמצע שיחת זום עם אוקראינה, ולצידו שמחה לבנהרץ שבדיוק הגיע מקייב, אחרי מסע של 30 שעות רצופות ברכבת עד לשדה התעופה.

מדוע חשוב לשתף פעולה עם מפקד האוכלוסין השביעי של ישראל?

“300 איש נכנסו לקרון של 100 איש, העיקר לברוח”, הוא מספר לי, עדיין נרגש. “ישבנו אחד על השני. יש לנו תינוק, אבל אי־אפשר היה לקחת את העגלה שלו כמובן. גם מזוודה לא לקחנו. כלום. החזקתי אותו על הידיים, בתורנות עם אשתי, במשך 30 שעות”, הוא משחזר.

ביקשתי לשמוע לא רק את הסיפורים האנושיים, הכואבים, אלא גם על המדיניות. איכשהו בסוף כל שיחה שלי עם בכיר שמטפל באוקראינה, עלה שמו של פלס.

רשמית, הוא “מנהל אגף האבטחה של שליחי חב”ד”. מעשית, הוא אחד הקודקודים בדרמה ההיסטורית. המל”ל, משרד החוץ, הג’וינט, נתב”ג, הסוכנות, הקרן לידידות, כולם בקשר שוטף איתו, כי נראה שהוא חולש על האינפורמציה הכי חמה ומדויקת מהשטח.

“המלחמה פרצה ב־24 בפברואר, אבל מבחינתנו המבצע התחיל הרבה קודם”, הוא אומר לי. “בכל הערכות המצב אמרנו שני דברים: במלחמה יש מצב שיפילו את אמצעי התקשורת. לכן רכשנו בעוד מועד מכשירי קשר לווייניים לכל הקהילות. למדתי לקח, כי במהומות בקזחסטן איבדנו קשר עם הרב שם. ובאמת, אתמול בחרסון כולם נותקו ליממה שלמה, חוץ מהרב יוסף וולף. כשהאינטרנט נופל, יש לנו גיבוי”.

הדבר השני, לדבריו, הוא הכסף. “אני זוכר ישיבות עם ארגונים יהודיים אמריקאיים שאמרו שאם יקרה משהו, הם יעבירו כסף. אבל מה הסיכוי שהבנקים ימשיכו לעבוד? ומה הסיכוי שיוכלו להמיר דולרים למטבע המקומי? אז עשינו משהו לכאורה פרימיטיבי. הוצאנו כסף מזומן, אוקראיני, והחבאנו בכספות ברחבי אוקראינה. זה התברר כשימושי מאוד כשצריך לשלם עכשיו במזומן לנהג רכבת בחרקוב, או לשלם מחיר מופקע כדי להוציא אוטובוס מקייב”.

אני שואלת אותו מה הלאה. “רק הקדוש ברוך הוא יודע מה הלאה. הסיפור הזה יכול להיגמר מחר, ואז כולם יחזרו לאוקראינה. את יודעת שאנשים השאירו את מפתחות ביתם אצל רבני הקהילות, לפני שנמלטו? המפתחות אצלם, מי יודע עד מתי.

“לדעתי, אם זה ייגמר מהר, העולם ישקיע בשיקום של אוקראינה ויהפוך אותה לפנינה. אבל אוקראינה יכולה גם להפוך חלילה למחנה פליטים אחד גדול. זו יכולה להיות כתישה איטית וממושכת. עובדה, אנחנו בשבוע השלישי, ורוב העולם קם בבוקר והולך לעבודה ויושב בבתי קפה. מתרגלים”.

בינתיים, הוא אומר, צריך לדעת לנצל הזדמנויות. את הדברים האלה אמר גם לפרויקטור החדש שמינתה הממשלה, מאיר שפיגלר, שכבר ביקר בחפ”ק הזה. “יש כרגע פוטנציאל אדיר, שאסור לפספס. חבל שאת כמות האנרגיה שמשקיעים בדיונים על קליטת פליטים לא יהודיים, זמניים, לא משקיעים בקליטת קהילות יהודיות. יש כעת קהילות שלמות שנודדות ממקומן, בואו נביא אותן הנה. אנשים פה לא יודעים, אבל בכל העולם היהודי מפתים אותם להגיע”.

פלס מראה לי סרטונים ומודעות שקהילות קטנות מפרסמות, באירופה ואפילו באוסטרליה: קהילה יהודית ברוטווייל בדרום גרמניה מזמינה את יהודי אוקראינה להצטרף אליה. “עזרה עם סידור המסמכים, עזרה בנסיעה והגעה למקום, סיוע עם דיור ומזון כשר”. זה עוד כלום. קהילות באיטליה, הוא מציג לי פרסומים, מציעות חצי שנת מגורים ומזון בחינם, כולל סידור מסמכים ורישום בחינם לבתי הספר המקומיים.

“אלה קהילות קטנות שנעלמות, שמבינות שיש עכשיו פוטנציאל לגדול. אבל הרבי מלובביץ’ אמר שלא מחליפים גלות בגלות. יש פה הזדמנות לחיסול הגלויות, לקיבוץ גלויות. ישראל צריכה להציע קליטה קהילתית. תראי מה עשינו עם קהילת זי’טומיר, של הרב שלמה וילהלם. כ־150 אנשים ברחו יחד, כולל ילדי בית היתומים. הם התקבלו יחד בנתב”ג, והם נמצאים עכשיו באכסניה בנס הרים, כקהילה. זו קליטה שיש לה סיכוי גדול יותר להצליח.

“צריך להציע לכל קהילה מודל כזה. הרי זה מה שעשו, להבדיל, עם גוש קטיף. כל קהילה קיבלה יישוב או שכונה, כדי להישאר יחד. הם יכולים להתיישב במעלות או במושב בחבל לכיש, לא משנה, אבל צריך לבנות פתרונות שלא זורקים כל אחד להתמודד לבד”.

אבל לא כולם יעלו. מה עם כל הנותרים?

פלס אומר שלצד הדאגה שהיהודים הרבים באוקראינה ייפגעו מהלחימה, יש חשש ריאלי שהם פשוט ימותו ברעב. “במבט צופה פני עתיד, התחלנו להתעסק באספקת מזון. פשוט לשנע כמויות של אוכל, עד לכפר הכי נידח. לדעתי בתוך כמה ימים, הסכנה למות מרעב באוקראינה תגבר על הסכנה למות מהפצצה”.

אני יוצאת מהחפ”ק לקראת אחת בלילה, בדיוק כשתמונות ראשונות מגיעות סוף־סוף מהמלון בוורשה, שנשכר למען פליטים מקהילת דנייפרו. פלס מחייך ומראה לי אותן. הם הגיעו בשלום. במקביל, הוא מקבל את המודעה שעוצבה למסיבת פורים שתיערך בכפר חב”ד לכל פליטי אוקראינה. “אין כמו חג הפורים לקבל את הכוחות שהם צריכים כעת. אנחנו במלחמה גם על מצב הרוח, האמונה והאופטימיות שלהם”.

• מתוך הטור בידיעות אחרונות