המחלקה לחקירות שוטרים הגישה היום (חמישי) לביהמ”ש המחוזי בירושלים ערעור על הכרעת הדין שניתנה בבית משפט השלום בעיר, במסגרתה זוכה נצ”מ שמעון מרציאנו, מפקד תחנת ‘לב הבירה’ בירושלים, משתי עבירות תקיפה של נערים חרדים – אשר יוחסו לו בכתב האישום.
סובלים מבעיה רפואית? אולי מגיע לכם לקבל 6,400 ש”ח בכל חודש
על פי כתב האישום, באוקטובר 2020 פיקד קצין המשטרה על כוח משטרתי אשר אבטח הפגנה רבת משתתפים של מפגינים מהמגזר החרדי שנערכה בשכונות חרדיות בירושלים, וכן פעל למניעת הפרות סדר.
במהלך ההפגנה, החל הקצין לרוץ לעבר קבוצת מפגינים אשר עמדה סמוך אליו ברחוב שבטי ישראל, ואשר על פי החשד השליכו אבנים לעבר הכוח המשטרתי.
נער בן 13 אשר עמד יחד עם יתר המפגינים במקום, החל לברוח מקצין המשטרה, כמו רוב המפגינים. הקצין תפס את הנער, אחז בו ודחף אותו בחוזקה לעבר קיר אבן שמצוי במקום. כתוצאה מכך הוטח הנער בקיר ונפל ארצה.
בשלב זה, בעוד הקצין רוכן מעל הנער, הצטרפו אליו שני שוטרים נוספים. אז, בעוד הנער ישוב על הקרקע ושב וצועק “לא עשיתי כלום” – וזאת מבלי להתנגד או לעשות כל פעולה אחרת – סטר לו הקצין בפניו, ללא כל סיבה.
סמוך לאחר מכן, בהמשך הפעילות, הבחין הקצין בנער נוסף בן 15 אשר אחז בידו טלפון נייד ותיעד בצילום את הובלתו של הנער בן ה-13 על ידי שוטר אחר.
הקצין אחז בצווארון חולצתו, באזור העורף, הדף אותו בחוזקה והפילו ארצה, לעבר שיחים המצויים במקום. כתוצאה מכך נגרמו לו שפשופים בברכו הימנית.
במסגרת הערעור, שהוגש באמצעות עורכי הדין רונן יצחק ועדי וולנרמן, נטען כי השימוש בכוח שהופעל כנגד שני הנערים היה שלא כדין.
על פי הודעת הערעור, ברגע שהנער בן ה-13 נפל לקרקע ונוטרל, ולצידו, מעבר לקצין המשטרה שני שוטרים נוספים – הסתיימה סמכותו של הקצין לעשות שימוש בכוח נגדו.
בעניינו של הנער בן ה-15, נטען כי הוא לא הפריע לעבודת השוטרים אלא עמד וצילם וכי בנסיבות הללו לא הייתה הצדקה לדחוף אותו. בהודעת הערעור נכתב כי “המערערת תטען כי בית המשפט קמא שגה – וזאת בכמה וכמה צמתים, בעיקר משפטיים – ובכך סטה באופן בולט מהמדיניות המשפטית המקובלת והראויה.
“כפועל יוצא, התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא – עת הורה על זיכויו של המשיב משתי העבירות שיוחסו לו, חרף העובדה שלפחות לגבי א’ קבע כי רכיבי עבירת התקיפה מתקיימים – משדרת בנסיבות העניין מסר שגוי, וממילא מבלבל, רב משמעי ובלתי מאוזן, המחייב התערבות בו.
“המערערת עותרת במסגרת ערעור זה לא רק לתקן את ששגה בית המשפט קמא אלא גם להציב את הרף הנורמטיבי במקום הראוי לו. לטענת המערערת, הכרעת הדין אינה מתייגת נכונה את חומרת מעשיו של המשיב, ואף יש בה כדי לשדר מסר סלחני וחלילה מסוכן, בנושא רגיש ובעל משמעות חברתית ומשפטית מן המעלה העליונה לא רק לאזרח הפרטי בו מדובר אלא – ויש לומר בעיקר – לציבור כולו.”