מה כדאי לשתות במשתה חג פורים? • המומחה עושה סדר בשתיית היין

מאז שמריחים את פורים בפתח, ובמילים אחרות בערך חודש לפני, אני מקבל עשרות שיחות טלפון, פלוס מסרונים, ביום.

“מה אתה מציע” – לי, לאבי, לחמי או ל’חמותי’… כיד הדמיון הטובה. מה צריך לשתות בפורים?

ובעיקר: “כמה?”

זו שאלה מורכבת ביותר.

אחד לא אוהב יבש, כי זה חמוץ לו. השני לא אוהב מתוק. לשלישי הרופא אסר מתוק. הרביעי לא אוהב יין בכלל. החמישי פוחד מוודקה, תסביך יַלְדוּת. לשישי עושה הליקר פריחה. השביעי טוען שיין עושה כאב ראש (והוא צודק).

בקיצור מתחילה שאלה סבוכה:

חצי מתוק? חצי יבש? אדום? לבן? רוזה? שמפניה? בירה? וודקה? ערק? ויסקי? ועוד הרבה שמות של משקאות, שסביר להניח שרוב הציבור אפילו לא שמע עליהם.

ככה אפשר להמשיך ולהמשיך.

תכל’ס, מה שותים בפורים?

קודם נעשה קצת סדר

השאלה הראשונה צריכה להיות: מה זה אלכוהול, מה הוא עושה לנו? איך שותים אותו?

נלך בעקבות החכם, שנאמר עליו בפרקי אבות שהוא עונה “על ראשון ראשון”.

כל דבר אורגני שתוסס – הופכים הסוכרים בזמן התסיסה ל’אתנול’, ואם זה משהו מתוק, הרי שיש בו הרבה ‘אתנול’. האלכוהול שנמצא במשקאות הוא למעשה ‘אתנול’ המורכב מפרודות מאוד קטנות, שמצליחות לעבור את המחסומים בדרך אל המוח, וזה מה שגורם לאותה הרגשה של שמחה ורוגע.

כשזה מגיע בכמות מופרזת, זה מבלבל; בכמות עוד יותר מופרזת זה גורם לניתוק קשר עם הסביבה; ובכמויות מוגזמות מאד גם עלול לגרום לנזק חמור.

אבל אנו מדברים על כמות מאוזנת, סבירה וחיובית.

לא על בטן ריקה

יש הרבה סוגים של משקאות חריפים, שכל אחד עשוי מחומר שונה, אחוזי כהל שונים, ולכן לכל אחד מהם יש טעם, ריח, צבע ותכונות שמאפיינות רק אותו, ומייחדים אותו לעומת שאר המשקאות.

ראשית, לא כדאי לשתות על קיבה ריקה, כי אז האלכוהול משפיע לא רק מיידית אלא גם יותר בחוזקה, בעוד שבזמן הארוחה מתערב האלכוהול עם עיסת המזון בקיבה, ומשתחרר באופן הרבה יותר מְבֻקָּר ואיטי. על כן, לצורך איזון ההרגשה, מומלץ לאכול ארוחה משביעה ומלאה, ועוד יותר מומלץ לאכול דווקא מאכלים שמנים, שאז שכבת שומן מרפדת את הקיבה והאלכוהול משפיע פחות, ועושה את זה יותר לאט.

לשם כך, אגב, לא צריך לאכול אליה של כבש, או שני ק”ג אסדו, אלא די בשתי כפות שמן זית לפני השתייה. זה גם בריא, אבל כאן זה לא טור של דיאטה…

עוד המלצה חשובה: לשתות מים במקביל למשקאות החריפים, בערך כוס מים על כל כוס יין, כי אז האלכוהול מתדלל בערך למה שהגוף מסוגל להתמודד.

המלצה חשובה נוספת: לא לערבב משקאות חריפים שונים, ליקר עם וויסקי למשל, כי ליקר הוא מתוק, והסוכר מזרז את הספיגה בדם והדבר מאיץ את ההשתכרות. בוודאי שלא עם משקאות מוגזים, כי הגז דוחף ומאיץ את שלב הכניסה למעיים, וזה גורם לפרץ אלכוהול בדם.

תם ככבש וגיבור כארי

על נח כתוב: “וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם”, את המילה ‘ויחל’ מבארים חז”ל שזה לשון ‘חולין’, כלומר: הוא נתבזה, “וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן” אמרו חכמים בו ביום נטע, בו ביום עשה פירות, בו ביום בצר, בו ביום דָּרַךְ, בו ביום שתה, בו ביום נשתכר, בו ביום נתגלה קלונו.

עוד אומרים חז”ל: כשבא נח ליטע כרם, בא שטן, עמד לפניו ושאל: מה אתה נוטע?

‘כרם’, השיב נח.

“מה טיבו”? שאל השטן.

ענה נח: פירותיו מתוקים בין לחים, בין יבשים ועושים מהן יין המשמח לבבות, שנאמר: “וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ” (תהילים קד/טו).

אמר השטן: הבה ונשתתף שנינו בכרם זה.

נח הסכים להצעה ואמר: ‘לחיי’!

השטן מילא את חלקו בשותפות, ושחט כבש תחת הגפן, אחר כך הביא אריה וגם אותו שחט למרגלות הגפן, אחר כך הביא חזיר ועשה לו אותו דבר, עוד המשיך והביא גם קוף וניקז את כל דמו תחת הכרם. כך התערבבו כל הדמים הללו באותו הכרם והשקוהו.

ממשיך המדרש: במעשים אלה רמז השטן, שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש, שאינו יודע להערים ולעשות מזימות. שתה כראוי הרי הוא גבור כאריה (בעיני עצמו), ואומר: “אין כמוני בעולם”. כיוון ששתה יותר מדאי, נעשה כחזיר המתלכלך במי-רגלים וברפש. המשיך להשתכר עוד, נעשה כקוף, עומד ומרקד ומשחק, ומוציא לפני הכל ניבול הפה, ואינו יודע מה הוא עושה (תנחומא נח י”ג. ילק”ש בראשית רמז ס”א).

אבא שלי שיחיה – הרב חנוך גבהרד, מסביר ואומר, שאין הכוונה שהשטן שחט באופן מעשי את בעלי החיים הללו והשקה את הכרם של נח, אלא הוא עושה את זה כל הזמן עד עצם היום הזה, בכל בקבוק ובקבוק של יין.

וכעת הלכה למעשה

מה קורה פיזית למי ששותה משקה כהיל?

• כשריכוז האלכוהול בדם מגיע ל’פרומיל’, דהיינו: אלפית אחת =0.1%, מתחילים להופיע שינויים בפעילות המרכזים העליונים של המוח – מצב הרוח מתרומם, ועימו משתפר הביטחון העצמי.

מאידך יכולת הריכוז יורדת, זמן התגובה מתארך, ורגישות הרפלקסים נחלשת. למי שאינו צריך להחזיק בהגה המכונית, זו תחושת שלווה נעימה.

• כשריכוז האלכוהול בדם מגיע ל-0.2% המעצורים הנפשיים ממשיכים להתרופף, מה שגורם לשיחה חופשית יותר ולפעמים אף נטייה לאלימות. הקואורדינציה ממשיכה לרדת, וייתכן גם טשטוש בראייה, העיניים מזדגגות קמעה, לעיתים נגרמת הרגשה של כבדות ועייפות.

• כשריכוז האלכוהול בדם מגיע ל-0.3% הקואורדינציה ממשיכה לרדת, וקיים קושי ניכר לעמוד ישר או ללכת בצורה יציבה. גם כושר הביטוי נפגע, ולעיתים גם חלק מהחושים. השיכור חש סחרחורת, בחילות ולרוב גם הקאות. מעצוריו הנפשיים כבר רופפים לגמרי.

• כשריכוז האלכוהול בדם מגיע ל-0.4% השיכור נעשה אפאטי ואינו מגיב לסביבתו. החל משלב זה נמצא האדם במצב של סכנת חיים.

• כשריכוז האלכוהול בדם מגיע ל-0.5% המצב מידרדר לרוב לחוסר הכרה, חום הגוף יורד, והאדם מאבד שליטה על סוגריו.

• במצב בו ריכוז האלכוהול מגיע ל-0.6% ומעלה, האדם נמצא בסכנת חיים חריפה.

כאן אני חייב להרגיע, כוס יין אחת לא תביא את המצב הזה, גם לא שתיים.

כמו בכל כלל, גם כאן יש יוצא מהכלל. מי שרגיל בשתייה חריפה בכל ימות השנה, יכול לעבור שלבים אלו בקלות רבה יותר, וממילא לצרוך יותר אלכוהול.

כמובן שגם כאן עד גבול מסוים.

צילום: פלאש90

יין, מגדר ותרופות

בשכרות אין ‘הדרת נשים’, הן משתכרות יותר מהר מגברים והפירוק של האלכוהול יותר איטי, לכן גם ההשפעה שלו אצלן מתמשכת זמן יותר ארוך.

יש תרופות מסוימות, שהנוטלים אותן אסור להם לשתות בכלל אלכוהול. לפעמים הם סותרים זה את זה, ולפעמים הם מזרזים זה את זה. גם זה וגם זה עלולים להיות מסוכנים.

כמו כן היות וכללים אלו כתובים על ריכוז אחוזי האלכוהול בדם, יש הבדל ענק בין ילד קטן ששוקל 8 ק”ג, לאדם מבוגר ששוקל 80 ק”ג. הבדל זה בא לידי ביטוי גם בין איש רזה לשאינו כזה, רחב, שמן וגבוה. המסה שלו יכולה לספוג יותר הרבה כוהל, ועדיין להישאר באחוז נמוך, וזה אומר שהוא יכול לשתות כמויות יותר גדולות של אלכוהול.

שתיית אלכוהול מבוקרת והגיונית גורמת להעלאה במצב הרוח, עלייה בביטחון העצמי והרגשה כללית נינוחה של רצון לחגוג ולשמוח.

שתייה רבה יותר מביאה לידי השתטות והתנהגות פרועה, איבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, איבוד שווי המשקל והרגשה פיזית ונפשית לא נעימה, זה מתבטא בסחרחורות, כאבי ראש, בחילות, והקאות.

אגב, שלב ההקאות הוא אולי החלק הטוב בעניין, כי בדרך כלל כששיכור מקיא הוא מיד מרגיש הקלה, בגלל עודפי האלכוהול שהוא שיחרר.

ההתייבשות

אחרי שעברנו כבר את כל השלבים , שתינו, השתכרנו, השטתינו, שמחנו, נעצבנו, הקאנו והתפכחנו, זה עוד לא נגמר, עכשיו באה ההתייבשות! הרגשת הצמא והיובש בפה וכמובן כאבי הראש. ‘הֲלוּם יין’ =’הנג-אובר’ בלועזית, זוהי התראה על התייבשות נוזלים במוח.

שתיית הרבה אלכוהול מייבשת את הגוף, כי הוא זקוק לעוד ועוד נוזלים, והקב”ה העניק לנו מנגנון מופלא להרגיש צמא, כדי להרבות בשתיית מים. עודפי כהל גורמים מהר מאד למחסור במים בגוף, ואז הוא מושך את כל הנוזלים שהוא מוצא ובכללם גם מהמוח, וחוסר הנוזלים במוח הוא הגורם לכאבי הראש.

איך נמנעים מה’הנג-אובר’ הזה?

אפתח בחשיפה של סוד גדול היודע למתי מעט, אולם זו היא ההזדמנות להביא אותו לדעת הקהל: “אם לא שותים, הוא לא בא”!

רק שאת הסוד הזה לא ידענו, וכן שתינו והוא כבר פה, אי אפשר להעלים אותו לגמרי, אבל אפשר להפחית את עוצמתו, עד שכעבור זמן מה הוא ייעלם.

הפתרון פשוט: לשתות הרבה מים, לשתות לאט לאט, לגימה ועוד לגימה, אכילת פירות וירקות ועוד דברים שמתעכלים מהר, ובעיקר מנוחה.

מקלחת חמה ושתיית קפה לא מומלצים, כי שניהם מאיצים את מערכת הדם, וזה מגביר עוד יותר את השפעת האלכוהול שנמצאת בגוף.

מיין יבש לא מקיאים?

תכל’ס, לפני שנספר מה כן לשתות, נצטרך לשחוט “פרה קדושה” אחת, אבל לא נשחט אותה תחת הגפן של נח, אלא למרגלותיהם של שליחי הת”תים למיניהם, שבאמצע יום העבודה שלהם הם כבר שרועים שיכורים.

נערים פתיים אלה הם כבר הדור השלישי או רביעי של מנחילי המיתוס: “מיין יבש לא מקיאים”. הם מעבירים הבל זה לילדיהם, וזה ממשיך לנכדים, ואנו פוגשים בחדרי המדרגות שלנו כבר את הדור החמישי של מכריזי השטויות הללו.

השירה שלהם מהדהדת בחדר המדרגות, מיד כשהם נכנסים שתויים למחצה, דבר ראשון ששומעים מהם הוא: “רק יין יבש!”, “תנו לשתות רק יבש, ממנו לא מקיאים”. “לא וִיסְקִי, לא ווֹדְקָה, לא יין מתוק, מהם מקיאים”.

להוי ידוע שזה שטויות.

מי שלגם הרבה אלכוהול, יקיא בכל מקרה, גם אם הוא שתה אך ורק יין יבש. כמות גדולה של אלכוהול עושה בחילות וגם הקאות.

אלא מה?

יין מתוק עושה את הבחילות קצת יותר מהר, בגלל כמות הסוכר הרבה, ובגלל זה הוא זכה בצדק לשם: “יין פטישים”, כי בעזרת הסוכר מכה הכהל בראש כמו פטיש.

גם מי שיאכל חבילה של סוכריות טופי יהיו לו בחילות, ועם האלכוהול זה בא יותר מהר, ומוסיף עוד כמה תופעות לוואי.

גם מבירה מקיאים

גם מי ששותה הרבה משקאות חריפים בעלי אחוז אלכוהול גבוה, כמו וודקה וויסקי יקיא הרבה יותר מהר, בגלל כמות האלכוהול הגבוהה שיש שם. כך גם מבירה זה יקרה, אלא שאם הבירה היא רק 5% כהל, יצטרך השיכור לשתות כמה וכמה בקבוקים, כדי להדביק את כמות הכהל שיש לחברו ששתה ויסקי עם 40 אחוזי כהל.

לעומת כל אלו, היין היבש יש בו אלכוהול, אבל לא כל כך הרבה ואם הוא מעובד נכון, הרי שאין בו סוכר, ממילא, הזמן עד שמקיאים הוא רק ארוך יותר.

למסקנה: תשתו מה שאתם אוהבים ורק אותו, וקחו בחשבון שבמוקדם או במאוחר משתכרים ומקיאים, כאמור כשזה תלוי כמות ואחוזי אלכוהול.

מה שהכי חשוב בעסק הזה, הוא לקיים את אחת ממצוות היום, כמו שכתוב בהלכה: “ישתה יותר מכדי תלמודו”, ובזה כל אחד ואחד יכול לשער מהו ‘תלמודו’, ולדעת מהו יותר ממנו, וישתה עד שישתכר וירדם מתוך שכרותו, ומתוך שנתו יקיים את הכתוב: חייב אדם להשתכר עד דלא ידע בין “ארור המן” לבין “ברוך מרדכי”.

פורים כשר ושמח.

• שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, עורך ערבי יין וסיורי יקבים