“אחרי מסע שארך 24 שעות חזרתי לאודסה, קיבלו אותי פה בבכי”

המלחמה באוקראינה: שליח חב”ד ורבה הראשי של אודסה,  הרב אברהם וולף, חזר אתמול (חמישי) לעירו – אחרי מספר ימים בברלין שבגרמניה.

סובלים מבעיה רפואית? אולי מגיע לכם לקבל 6,400 ש”ח בכל חודש

בשיחה שקיים עם הרצל קוסאשוילי ברדיו COL, סיפר  הרב וולף על הפעילות עם יהודי העיר בשבועות האחרונים, על המסע לגרמניה – והשיבה אל העיר המותקפת.

“לקחנו את ילדי בית היתומים שלנו ביום רביעי שעבר אל מקום מבטחים”, סיפר הרב וולף. “הבן שלנו ואשתו מושקא לקחו עליהם אחריות, יחד עם המטפלות”.

כבר בימים הראשונים לפרוץ המלחמה פתח רבה של אודסה במבצע חילוץ,  כאשר ארגן עשרות אוטובוסים ורכבים שהעבירו יהודים מהעיר אל גבול מולדובה. אבל בעיר עדיין נותרו משפחות וילדים של אנשי הקהילה.

“אחרי שראינו שהמסע של בית היתומים עובר בהצלחה, הודענו בקהילה לכל הגברים שאמורים להיות חיילי צבא – ולכן לא יכולים לצאת מהמדינה – שאנחנו מתכוונים לארגן מסע ולקחת את הנשים והילדים עד ברלין, ולהחזיר אותם אחרי המלחמה”, הוא מספר.

“ביום שישי שעבר הוצאנו 140 נשים עם הילדים, והבטחנו שאנחנו נהיה איתם – ולכן הייתי שם. אחרי יום וחצי בברלין, התחלנו לסדר את כל המסמכים לכולם – וכעת חזרתי לאוקראינה”.

הרב וולף מספר כי סידור המסמכים בגרמניה לילדים קטנים מבית היתומים, הייתה משימה מורכבת ומאתגרת.

במהלך שהותו בגרמניה נפגש גם עם נשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר, שהגיע לביקור מיוחד במרכז היהודי בברלין, שם נקלטו בסוף השבוע שעבר 120 היתומים מבית הילדים של חב”ד באודסה.

“אתמול בלילה”, מתאר הרב וולף את חזרתו לעיר, “יצאתי למסע חזרה מגרמניה, ואחרי כמעט 24 שעות – הגעתי. הבכיות שבהן קיבלו אותי כאן בתפילת מנחה, אפילו אותי, שראיתי כמה דברים מרגשים בימים אלו, הן ריגשו”.

על מצבה של הקהילה באוקראינה בכלל במהלך המלחמה – הוא אומר: “לא קל לראות את מה שקורה בקהילה. מוסדות שהוקמו ותופעלו במשך כל כך הרבה שנים מתפרקים מול העיניים. הכל נסגר. ברור שכל זה אירוע לא קל. אבל אני רואה בזה איזה שהוא תהליך שצריך לעבור”.

לדבריו, “בכלל אנחנו כל כך בעשייה שאין זמן לפרוק אלא חייב לשדר מנהיגות ושמחת חיים, ואין זמן להרגיש את הקושי. אבל אנחנו לא נשברים ולא חושבים להישבר”.

הרב וולף סיפר: “עכשיו היה ‘מנחה’ עם 40 אנשים, ונעשה קידוש בשבת עם כל הגברים בבית שלי. בשעה 7 בערב מתחיל עוצר. נתפלל בערב שבת יותר מוקדם וכל הגברים שלא יגיעו אלינו הביתה, ישנו בבית הילדים – כך שגם המיטות שם לא יהיו ריקות”.

באשר למתחולל בעיר, הוא מתאר: “אזעקות נשמעות פה כל הזמן, אבל זה התפקיד שלנו וזו השליחות שלנו. אנחנו במקום הזה בשליחות של הרבי ולא נשלחנו לכאן רק כדי לעשות ריקודים של פורים וריקודים של חתונות, אלא כל מה שצריך, וזה מה שאנחנו עושים.

“אין לי ספק שכל שליח בעולם שעושה פעילות בכל יום, אם היה נתקל בדברים שכאלה היה עושה בדיוק את מה שעשיתי ואת מה שכל השלוחים כאן עשו”.