שליחות לחומרה: איך שליחי חב”ד נאמנים כל כך לקהילות שלהם?

בימים אלו של מלחמה באוקראינה עיני כולם נשואות לשם. הדבר הבולט בכל מקום הוא התגייסות אנשי חב”ד המקומיים לסיוע בשעה קשה זו לסובבים אותם.

סובלים מבעיה רפואית? אולי מגיע לכם לקבל 6,400 ש”ח בכל חודש

כאן בישראל, ובעולם כולו – רבים עומדים משתאים: ראש הממשלה נפתלי בנט פרסם פוסט מיוחד על המסירות שלהם, שר האוצר אביגדור ליברמן כינה אותם ‘צבא ה” – ועוד רבים שלא מפסיקים לשבח את השליחים שם.

מנין הכוחות? מנין תעצומות הנפש? מנין ההנחה הפשוטה שלהם להישאר שם, על אף הסכנה?

ידועה האמרה של רבי חיים מבריסק לגבי ההיתר לאכול ביום כיפור בזמן מגיפה – שפסק זה אינו קולא בהלכות יום כיפור, אלא חומרה בהלכות פיקוח נפש. שפיקוח נפש זה הדבר הכי חשוב, ויש להחמיר בהלכה זו גם על חשבון אכילה ביום כיפור.

לפי פסיקה זו, קשה להבין את החלטת שליחי חב”ד להישאר בקהילות שלהם באוקראינה, למרות הסכנה הברורה שישנה במלחמה ולמרות שהיתה להם אפשרות לצאת למקום בטוח, לפני תחילת המלחמה.

•

לפני 30 שנה, כאשר התרחש אירוע דומה, אמר הרבי מליובאוויטש לשליחיו באותם מקומות שעליהם להישאר ולא לברוח. ככה, כמו חיילים נאמנים שכרתו ברית, נשארו השלוחים במקום שליחותם.

אחד מהם הסביר בזמנו כי לא מדובר כאן ב’קולא’ בהלכות פיקוח נפש, אלא ‘שליחות לחומרה’.

רבים מנסים להבין איך ולמה שליחי חב”ד נאמנים כל כך לשליחות באותם המקומות סביב העולם, בכל זמן ובטח בזמנים קשים – כמו אלו שאנו רואים באוקראינה.

לפני שבועיים, ביום רביעי, בלילה שלפני הפלישה, שוחחתי עם כמה משליחי חב”ד באוקראינה שהם בוגרינו ב’מכון הבינני’. שאלתי אותם מה המצב אצלם והאם הם מתכוונים להישאר או לברוח.

אחד מהשליחים הסביר לי שאין מבחינתו אופציה לברוח. “לא רואה אפשרות לסיום השליחות”, הוא אמר, “שליחות זה דבר שלמעלה מהשכל וההבנה הרציונלית, זה למעלה משינויים מקומיים ואין לזה תאריך תפוגה של זמן. זה לתמיד. וגם אחר כך אחרי 120, שם גם תהיה הקבורה”.

שמעתי פעם מחבר תיאור אודות הייחודיות של שליחי חב”ד.

משל למה הדבר דומה, פעם היה אחד ששאל את חברו – ‘אמור נא לי, מדוע לפני שעושים ניתוח מבררים אודות הרופא, מה הניסיון שלו, איזה תואר יש לו, היכן הוא למד רפואה וכו’, בעוד שכשעולים למטוס, אף אחד לא מתעניין היכן הטייס עשה קורס טייס?’

ענה לו החבר: מכיוון שבטיסה הטייס נמצא איתך על הטיסה. אז אם זה טוב לטייס, זה טוב גם בשבילך.

כך גם כלפי שליחי חב”ד. שליח חב”ד, שהוא שליח הרבי בכל מקום מקום –  כרת ברית. אין שום גבולות גזרה לתפקיד. תפקידו הוא התמסרות טוטלית למקום השליחות, ללא הגבלה. הן משך זמן השליחות, השליח נשלח שם – עד ביאת משיח. הן שעות הפעילות היומית – ניתן להתקשר אליו בכל שעות היממה, לעיתים אף בשעות הקטנות של הלילה. הן תחומי הפעילות – הגדרת התפקיד הוא כל מה שיהודי במקום צריכים. רב, מרביץ תורה, יועץ נישואין, חברה קדישא וכו’. לשליח אין “שם” פרטי. כל המציאות שלו זה ביצוע השליחות שהוטלה עליו.

שליחי חב”ד הם כמו קברניט, ולכן לא מעלים על דעתם לעזוב את קהילותיהם, ועד הרגע האחרון שרק ניתן, הם נשארים עם הקהילות. כמו הרב יוסף יצחק וולף, שאנו רואים בימים אלו כיצד הוא נשאר בעיר חרסון שנכבשה בידי הרוסים, ובחירוף נפש מנסה לעזור ליהודים שנמצאים שם.

הוא אמר: כל מה שלמדתי במשך 30 שנה, הכין אותי למצב המיוחד הזה!

כי אכן תורת החסידות, המלמדת יסודות חשובים בדת, כמו המהות האמיתית של העולם ושל מטרת בריאתו, מהותו האמיתית של יהודי, הגורמת לאהבת ישראל אמיתית, ביחד עם קשר נפשי עצום עם הרבי המשלח, נותנת כחות להתמודד גם במצבים קשים אלו.

וכן, אלו שכבר לא היתה ברירה, ונאלצו לברוח עם הקהילות שלהם, ועם ילדי בית היתומים שלהם – ממשיכים בשליחותם ולוקחים את מלא האחריות לוודא שכל אחד מצליח למצוא מקלט מתאים עבורו.

• הרב יצחק שלמה קרביצקי הוא מנהל מכון “הבינני” – המכון הגבוה ללימודי הוראה ורבנות