1.
ביום שלישי בערב הייתה הכנסת די שוממה. שלא יספרו לכם סיפורים על עבודה סביב השעון של הח”כים במליאה. שכן, בתכל’ס, הם מתקזזים הרבה מאוד זה עם זה, נחים וישנים. נדיר שהמליאה מלאה עד אפס מקום, וגם זה קורה דקה לפני הצבעה קריטית.
כסף מתחת לבלטות או להשקיע בתיק? הרובוט יענה מה כדאי לך
באחד החרדים במשכן כונסה מסיבת עיתונאים במהלכה הופיעו, בדואט די מקורי, שרת הפנים איילת שקד וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי מ’ישראל ביתנו’. למי שהתפלא על השידוך, הן לא הסתירו את ההסבר.
באופן די מוזר, בשל חילוקי דעות בין הקואליציה והאופוזיציה, אין בכנסת הזו ועדת עליה וקליטה, אבל זה לא הדבר היחיד המוזר בה. עתה, כאשר החלו אלפי פליטים אוקראינים לזרום ארצה, מכשירי הטלפון של חלק מהח”כים זמזמו ללא הפסקה. כך גם אצל יוליה מלינובסקי, ילידת אוקראינה, שאך טבעי הוא שמצוקת האחים שם מנגנת לה על מיתרי הלב.
“החלטתי להרים את הכפפה”, סיפרה לי כשיצאנו מאולם ‘ירושלים’. נכון, הוועדה לענייני דת ותשתיות, בראשה היא עומדת, היא לא בדיוק הוועדה שאמורה לטפל בנוחתים בנתב”ג (“פליטים, לא עולים”, חשוב לכולם להדגיש), אבל במקום שאין איש, היא מיהרה להתנדב.
וכך, באחוות נשים די ראויה לשבח, מיהרו שתי הנשים לשתף פעולה ביניהן ואפילו לפרגן זו לזו במסיבת העיתונאים. די נדיר בכנסת, צריך להודות.
הנציגים החרדים – חרדים, בצדק, משטף של כניסת מי שאינם יהודים לפי חוק השבות לארץ, במיוחד כשחוק גיור, הבעייתי מאוד מבחינתם, מונח כעת על השולחן.
אבל שקד שבה והדגישה בדברים שנשאה: זו לא עלייה – ולכן שרת העלייה והקליטה לא השתתפה במסיבת העיתונאים – זו קליטת חירום, הם חתומים על טפסים לפיהם יחזרו לאוקראינה עם תום הקרבות.
או שכן או שלא.
אל תשכחו שכבר היום יש בארץ עשרות אלפי אוקראינים, השוהים פה שלא כחוק. קשה עד בלתי אפשרי לגרש. עכשיו תוסיפו אל אלה עוד אלפי פליטים. לרגע חשבתי, שיוליה נמצאת בחדר כנציגה של איווט ליברמן, ששלח אותה לטפל במצביעים הפוטנציאליים. אחרי הכל, אם הם יהיו מרוצים מהקליטה, הם יתרמו לו עוד כמה מנדטים, למה לא. אבל זה רק בציניות, כמובן.
2.
באחד ממסדרונות המשכן, פגשתי את ח”כ יצחק פינדרוס, מחויך כולו.
על מה יש לח”כ חרדי לחייך כל-כך בימים קשים אלו ליהדות החרדית? שאלתי. אבל הוא המשיך לחייך.
“הממשלה הזו לא מצליחה לתפקד, אם רק היו לנו עוד כמה שבועות עד הפגרה, היינו מפילים אותם”, אמר.
איך? תהיתי.
לדעת מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של ‘ישראל היום’, יש כעת אסטרטגיה שתפרק את הממשלה, באמצעות פיתוי ח”כ מהקואליציה לעבור אל חיק האופוזיציה, תמורת שיריון באחת המפלגות.
אסטרטגיה חמודה, אבל לא ממש חדשה. מאז הוקמה הממשלה – בעצם עוד בשלבי הבנייה – ניסו קודקודי האופוזיציה במאמץ קדחתני לגייס את אחד הח”כים. וכמו בסיפור של ‘סבתא בישלה דייסה’, הלכו לימינה, הלכו לתקווה חדשה, ניסו את איילת שקד (אין בוקר בו לא מנסים להפעיל עליה מכבש), הלכו והלכו, אבל לסבתא לא נשארה דייסה. הקואליציה הוקמה.
ואפילו הצליחה להעביר תקציב.
“אבל מאז שהועבר התקציב, שימי לב, הם נכשלים כמעט בכל זירה”, אומר פינדרוס, אופטימי באופן מעורר השתאות.
ועדיין הם על הכיסאות, ובנט במסעי דילוג, הוא והמצלמה, ברחבי העולם, הזכרתי לו.
“כן, אבל ברגע שהם לא מצליחים לתפקד ולהעביר שום דבר שטוב לשותפים שם, בסוף הם יפלו. כשלכולם שם לא נוח, כשיש כל כך הרבה בעיות, בסוף תימצא מפלגה אחת או שתיים, או ח”כ אחד או שניים, שייצאו החוצה”.
הוא מדמה את זה למצב באוקראינה. “פוטין יכול היה להיכנס בין לילה עם טנקים אל תוך רחובות הערים שם. אבל למה לו? הוא פשוט מתיש אותם. ובסוף, הם לא יוכלו לעמוד בלחץ.
“קחי את חוק האזרחות והלחץ שהוא יוצר במרצ, חוק גיור לא העבירו, חוק גיוס לא סיימו להעביר, בסוף למישהו ימאס שם. אנחנו במסע התשה, מערערים שוב ושוב את היסודות שלהם. ואז, כמו במשחק לגו, זה יפול”.
כמה זמן זה ייקח? התעניינתי.
“לדעתי, אם עד הפגרה היו לנו עוד שבועיים-שלושה, הם היו מתרסקים. כמעט הצלחנו, ואז הגיעו הדיבורים על עסקת טיעון וליכדו אותם שוב, והרחיקו את ההתמוטטות שלהם”.
טוב, אז כאשר חוזרים מהפגרה, כמה זמן ייקח לכם להפיל את הממשלה?
לזה כבר אין לו תשובה ברורה. “במומנטום של עכשיו, חודש, אבל דברים משתנים בפוליטיקה”.
תכל’ס, צריך להודות, ממשלת השינוי, גם אם רצתה, לא ממש הצליחה (בינתיים, ברוך ה’) לפגוע בציבור החרדי. חוק המעונות לא הופעל, לא בוצע קיצוץ משמעותי בעולם הישיבות, חוק הגיור לא התקדם, חוק הגיוס לא הגיע לכדי סיום. בקיצור, אולי נשתה פחות קולה, אולי נדיח קצת יותר את הכלים בכיור – אבל פגיעה משמעותית אין.
ואם תרשו לי מילה של מיסטיקה, באמונה שלי, מהרגע בו ראש ממשלת ישראל, ראש מדינת היהודים, דיבר בבוז בריש גלי על על האברכים לומדי התורה, שעון החול לקיצה של הממשלה החל לטפטף במרץ.