תופעת הצהרונים: אולי די כבר?

לא מעט סיפורי פולקלור יהודיים נולדו סביב הזקנה היושבת קבוע בעזרת הנשים בשבת קודש ומאזינה לבעל הקורא, אחד המפורסמים בהם הוא אודות מכירת יוסף. בשנה הראשונה היא ישבה מרותקת מאזינה לעלילה הנרקמת וככל שמתקרבים למכירת יוסף היא הולכת ומתחלחלת עד שפורצת בבכי על מר גורלו ולא מבינה איך האחים עושים לו עוול כזה.

בשנה השנייה היא כבר זוכרת את הסיפור ותוהה בליבה האם הפעם הוא יישמר ויזהר מהתנכלותם של האחים כלפיו, אולם שונה אותו סיפור ושוב הוא נזרק לבור ומשם נמכר לאורחת ישמעאלים. בשנה השלישית היא ממלמלת כל העת הישמר לך יוסף זה מלכודת, אבל בעל הקורא אינו מתייחס למלמוליה וממשיך בסיפור מכירת יוסף, והיא? היא כבר לא מרחמת, הפעם היא אומרת: לא למדת לקח, מגיע לך.

לא פעם אני חש בדיוק כמו אותה זקנה מעזרת הנשים כאשר שוב ושוב אני נתקל בעניינים המתרחשים סביבי שעניינם היה ידוע מראש, ושוב ושוב אנו נתפסים ברגע האחרון כאילו נתקלנו בהם לראשונה. אחת הדוגמאות המקוממות זה עניין הצהרונים בגנים ובתי הספר.

מי לא זוכר את האביב הישראלי של שנת 2011? מחאות שהוציאו אלפים רבים לרחובה של עיר אולם בניגוד לזה הערבי, אצלנו זה היה יותר כמו פסטיבל קיץ בתל אביב שסיפק לציבור בידור וליוזמים ג’וב בכנסת. כיום ברור שכמעט כלום לא יצא מזה, מלבד פונקציה אחת הנוצרת לאחר כל מקרה בישראל: וועדה, וועדת טרכטנברג.

לא אלאה אתכם במסקנות הוועדה, בעיקר כי אני עצמי לא יודע. דבר אחד כן אוכל לספר, הוועדה המליצה על מימון צהרונים או במילים אחרות \ יום לימודים ארוך כדי לתת שוויון הזדמנות לכלל האוכלוסיה להרחבת אופקים.

המטרה העיקרית שעומדת מאחורי ההחלטה במתן צהרונים היא, עידוד יציאה לעבודה של נשים שאלמלא הפתרון של צהרון לא משתלם להן לצאת לעבוד, מאחר שהשכר שלהן בניכוי הוצאות מטפלת או פתרון אחר של שמירה על הילדים בזמן העבודה, לא ממש שווה את המאמץ.

בשנה הראשונה זה היה משרד התמ”ת שהוטל עליו לממן את הצהרונים. לקח להם זמן להתארגן, לא היה ברור אילו ערים כלולים בפיילוט, אבל איכשהו זה עבד ונכנס למסלול.

כמו רבים אחרים ציפיתי שבשנה שאחריה יהיו הצהרונים חלק אינטגרלי מפתיחת שנת הלימודים, אולם לצערי ולהפתעתי –  כמו אותה זקנה מופתעת מעזרת הנשים – גם במקרה דנן עם פתיחת שנת הלימודים לא נפתחו צהרונים, למה? פניתי למשרד התמ”ת אולם הם הסבירו שהעניין כבר לא באחריותם והפנו אותי למשרד החינוך.

שם, לאחר כמה שבועות חזרו אלי עם תשובה מעניינת במיוחד. לדבריהם הם אכן התכוננו לצהרונים שייפתחו, אולם בניגוד לצהרונים חינם שפעלו שנה קודם על ידי משרד התמ”ת, במשרד החינוך ביקשו להשית על כל הורה בצהרונים השתתפות כספית בהסדר של ‘צהרון מסובסד’, אולם בסופו של דבר בממשלה החליטו לא לאשר גביית כסף מההורים ומשרד החינוך לא היה ערוך לצהרונים חינמיים. כה היו דבריה של הפקידה שאפילו לא יכולתי לומר לה מה אני חושב על משרדה מאחר שהיא רק פקידה שמדקלמת תשובות.

לתומי חשבתי שהשנה חבלי הלידה סוף סוף מאחורינו, ולא נצטרך לסבול עוד פעם חודש שבו כל יום צריך לעזוב באמצע יום עבודה ולדאוג לילדים לפתרון של תעסוקה ותזונה לכל ילד בשעה שונה, אך שוב, כמו בסיפור הזקנה שלנו מעזרת הנשים, גם השנה מסתמן כי לא יהיה לנו צהרונים בתחילת שנת הלימודים, למה? שוב כי במשרד החינוך ישנם עניינים תקציביים ושוב הפתרון הוא להכות באוכלוסייה שאין לה ברירה.

שוב החליטו שם להתנות את פתיחת הצהרונים בהשתתפות של כ-300 שח לחודש, ובמינימום 22 ילדים בכיתת גן, מה שאומר שחלק נכבד מהציבור לא יוכל להרשות לעצמו הוצאה נוספת זו על ההוצאות המרובות בלאו הכי, ושוב ייעשה חשבון על התועלת שביציאה לעבודה מוך ההוצאה של צהרון, ולבסוף שוב נראה פגיעה אנושה בתעסוקת נשים ותעסוקת חרדים.

ואני תוהה לעצמי אם אכן מטרת הבירוקרטיה התמוהה הזו היא כדי לחסוך כסף, ותעסוקת נשים וחרדים לא באמת מעניינת מישהו, מדוע שלא ישאירו את הצהרונים על תילם, ואת הכסף החסר יקחו מתקציב הפרסום המיותר שמעודד נשים וחרדים לצאת לעבוד?

ובנימה רצינית יותר אני פונה לכל מי שיכול לעשות משהו בעניין אנא מדובר בנושא חשוב במיוחד שיש לו השפעה רבה על חיינו, יש נושאים רבים חשובים פחות שניתן לקצץ מהם במקום לפגוע בכיס של שכבות הביניים ומטה.