אחרי שקרטעה בחודשים האחרונים, וכמעט שנשברה סמוך לקו הגמר, הצליחה הממשלה לשרוד את מושב הכנסת הארוך מאז הקמתה.
מדוע חשוב לשתף פעולה עם מפקד האוכלוסין השביעי של ישראל?
מתנדנדת, אבל עדיין על הרגליים.
נקודת הסיום של הכנס הזה תהיה נקודת הפתיחה של הכנס הבא. ובאופוזיציה כבר מחככים ידיים לקראת שובה של הכנסת, למושב שלפי הערכתם עשוי להיות האחרון לממשלה.
למרות הסכסוכים הפנימיים, עד כה לא הצליחו בליכוד לגבש תוכנית שתתרגם את המאבקים בתוך הקואליציה להצלחה פוליטית שתביא להפלת הממשלה. הייאוש היה כה גדול, שלאורך תקופה תלה נתניהו את יהבו בגנץ שייאות ליטול לעצמו את תפקיד ראש הממשלה ויצרף את הליכוד ומפלגות הימין.
באופוזיציה הבינו שהקואליציה במצב קטטוני ושהדרך לפירוקה קצרה מכפי שחושבים, וההערכה היא שלא תוכל להמשיך לשרוד לאורך זמן עם חידוש מושב הכנסת בעוד כשלושה חודשים.
לראשונה מאז קמה הממשלה יש לנתניהו והליכוד אסטרטגיה להפלת הממשלה ולהביא לבחירות חדשות. אין לדעת מה סיכויי ההצלחה, אולם מבחינת ראשי מפלגות האופוזיציה מדובר בסיכויים לא רעים בכלל, אפילו טובים בעיניהם.
לפי התוכנית שגובשה לאחרונה – שלה שותפים נתניהו, יריב לוין וכמה מראשי המפלגות החרדיות והציונות הדתית – בחודשים הבאים ייעשו מאמצים למצוא חבר כנסת אחד מהקואליציה שיסכים לעבור צד תמורת שריון באחת המפלגות.
לפי התוכנית, מרגע שישתנו יחסי הכוחות בין הקואליציה לאופוזיציה ל-60:60, ייקח לממשלה שבועות בודדים עד שתיאלץ לפזר את הכנסת בעצמה.
אווירת הפירוק השוררת, אמורה, לדעתם, לסייע לאסטרטגיה החדשה לפעול כבר במהלך המושב הבא. האסטרטגיה החדשה לא נובעת רק מתחושת הפירוק אלא בעיקר מקריסת כמה הנחות יסוד שהיו הבסיס לממשלה.
הראשונה היא התפוררות רשת הביטחון שהעניקה הרשימה המשותפת. ראשי הקואליציה לא השכילו לצרף את הרשימה הערבית למשימת “רק לא ביבי” לאורך זמן, וככל שנקפו הימים והשבועות, שיתוף הפעולה עם הליכוד והאופוזיציה רק העמיק.
התחושה באופוזיציה היא שהרשימה המשותפת מחויבת להפלת הממשלה, בדיוק כמו הליכוד או ש”ס. אמנם יש פערים אידיאולוגיים, אבל ממשלת ימין כבר לא מאיימת עליהם כמו הממשלה הנוכחית שיושבת עם האויב המר ביותר: רע”מ.