פסח זה ‘דיאטת מצות’? ‘בצלמו’ לנציב: הפרה חמורה של כללי האתיקה

השבוע, במהלך דיון  בעתירה על הדרישה של ארגונים אנטי דתיים לאפשר הכנסת חמץ לבסיסי צה”ל, התבטא שופט בית משפט העליון העליון יצחק עמית בזלזול רב כלפי מיליוני שומרי מצוות ומסורת  ואמר: “פסח זה דיאטת מצות”.

דבריו עוררו סערה ציבורית רחבה ואף נדרשה פסילתו בדיון בתיק.

בעקבות הדברים החמורים, שיגר מנכ”ל בצלמו שי גליק, תלונה חריפה לנציב הממונה על השופטים, השופט בדימוס אורי שוהם, בה טען כי השופט הפר כללי אתיקה רבים החלים עליו.

במכתב התלונה נכתב :

“כבר אמר נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, “אין לשופט חרב או ארנק, אלא את אמון הציבור בלבד”. לא לחינם גם הנשיאה אסתר חיות פועלת רבות לחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט.

בג”ץ דן בעניין נפיץ במיוחד – הכנסת חמץ לבסיסי צה”ל בחג הפסח. אין ספק שזוהי סוגיה משפטית סבוכה ואכן מדובר בתיק שמתנהל ברגישות רבה. למרות זאת במהלך הדיון, תקף כבוד השופט יצחק עמית את הציבור הדתי, המסורתי והחרדי, שמקפיד על חג הפסח\ וציין “שמדובר בדיאטת מצות שבעת ימים”.

במשך אלפי שנים מסרו יהודים את נפשם על “דיאטת מצות”. רוב ככל אזרחי ישראל מקפידים לקנות מצות, למרות שמדובר במוצר יקר ולא טעים במיוחד – כמו אזני המן או סופגניות – בגלל הערכה הרבה לאיסור אכילת חמץ בפסח.

אמירה זו, מהווה פגיעה קשה ביותר, במיליוני יהודים בארץ ובעולם. הדבר אף סוקר בהרחבה בכלי תקשורת רבים”.

גליק מזכיר, כי  “סעיף 11 לכללי האתיקה של שופטים קובע כי במהלך המשפט ובהחלטותיו בכתב יימנע שופט מהערות פוגעניות או מעליבות כלפי כל אדם. בהביעו דעה על אדם שלא היה צד להליכים, ייתן השופט דעתו לשאלה אם ניתנה הזדמנות לאותו אדם להציג ענינו כהלכה לפני בית המשפט”.

מנכ”ל בצלמו מוסיף: “אין כל ספק, שאמירת השופט פוגעת בחזות האובייקטיבית והמקצועית של השופט. לסיכום, כבר נאמר ‘חכמים הזהרו בדבריכם’, כל שכן שופטים וכל שכן שופטי בית המשפט העליון. קל וחומר, בדיון בנושא כה רגיש.

“אודה לך על חידוד דברים אלו כלפי השופט יצחק עמית בפרט וכלפי שאר השופטים בכלל, במיוחד כאשר מדובר בתיקים רגישים.

“אינני מתערב בפסיקה, חופש הפסיקה הוא ערך עליון, ועדיין וביתר שאת על השופטים לשים לב, שלא לפגוע במנהגי דת של הציבור היהודי. לא לחינם נקבעה בחוק העונשין עבירה של “פגישה ברגשות דת”.

מנכ”ל בצלמו אמר לחרדים 10: “לו היה מדובר במנהג מוסלמי, אין ספק שהשופט היה מכבד. אבל במנהגי היהדות ניתן לזלזל. אנחנו לא נוותר עד שאותו שופט יינזף ויתנצל. הבושה עוברת צד”.