אֵיךְ לַמְרוֹת כָּל הַשָּׁנִים-
וְהָאִישָּׁה, וְהַבָּנִים.
וְהַסְּבִיבָה הַמִּתְחַלֶּפֶת
וְהַצְמִיחָה, וְהַשַׁלֶכֶת.
כְּשֶׁזֶּה בָּא – אֲנִי נִשְׁאָב
בְּתֹם נִיסָן אוֹ חֹדֶשׁ אָב
שׁוּב פְּעִימָה בְּלֵב נִרְגָּשׁ
הִנֵה מַגִּיעַ זְמַן חָדָשׁ.
נוֹשֵׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים
אֶל מִזְוָדוֹת וּנְעָרִים
אֶל הַתִּקְוָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁ
צְבוּעָה בְּכָל גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת.
נִשְׁאָב אֶל תֹּם לְלֹא מְתֹם
זוֹרֵחַ עִם גַּלְגַּל חַמָּה כָּתֹם
אֶל קַבָּלוֹת – בְּלִי נֵדֶר
לִהְיוֹת מַתְמִיד, לִהְיוֹת בְּ’סֵדֶר’
וְהַתְּפִלָּה שֶׁאֶסְתַּדֵּר
עִם החַבְרוּתָא וְהַחֶדֶר.
תָּמִיד עוֹלָה בִּי הַתְּחוּשָׁה
שֶׁהַבְּרִיאָה יוֹתֵר קְדֹשָּׁה
וְהָעוֹלָם עוֹמֵד מוּכָן
מוּכָן לְיוֹם תְּחִילַּת הַזְּמַן.