‘אם איאלץ למות’: הזעקה הדרמטית של הרב משה אסמן

תיעוד מטלטל: כשבידיו ספר תורה, נעמד הרב משה אסמן, מרבני חב”ד באוקראינה, בסמוך לארון הקודש, בבית הכנסת בכפר ‘אנטבקה’  ומתחנן בפני העולם והעם הרוסי לפקוח עיניים ולעצור את שפיכות הדמים באוקראינה.

כסף מתחת לבלטות או להשקיע בתיק? הרובוט יענה מה כדאי לך

ברגעי השיא של הסרטון, אומר הרב אסמן: “אני גאה בכך שבחלקי נפלה הזכות להציל אנשים. ולהיות בצד האור, ולא בצד ההורגים. שתקתי הרבה זמן, אבל יותר אינני יכול לשתוק”.

לדבריו, “אני לא מפחד למות, לא מפחד להיהרג. מעולם לא חלמתי בחלומי הגרוע ביותר שיבוא בחלקי להיהרג מידיה של רוסיה – המקום בו נולדתי”.

בראשית דבריו  פונה הרב אסמן לרבני ואזרחי רוסיה היהודיים: “אני מקליט את הפניה הזאת, ואני פונה מכאן לרבני רוסיה. ליהודי רוסיה. וגם, לרוסים רגילים מן השורה, עם מסר אחד: אנשים, עצרו את המלחמה, אל תסכלו מה שאומרים לכם בטלוויזיה – משקרים לכם שם! מתרחש כאן פשע מלחמה. הצבא הרוסי, שהיכה בנאצים בשנת 1941, היום — מפציץ את קייב, באוכלוסייה אזרחית! את קייב! את חארקוב! את אודסה! רק עכשיו, הפציצו את באבי יאר. לפני חמש דקות. שלוש רקטות נפלו שם, בבאבי יאר. זה סמלי. בבאבי יאר, היכן שטמונים כמאתיים אלף יהודים שנרצחו על לא עוול בכפם. זקנים נשים וילדים”.

הרב אסמן סיפר: “אתמול התקשרו אליי, היום התקשרו אליי – מכל רחבי קייב. יהודים. ולא רק יהודים – אוקראינים, רוסים – ומבקשים לעזור. עזרה הומניטרית. כל יום אני מתעסק בעזרה והצלת אנשים. אוכלוסיה תמימה. זקנים נשים וילדים. מתקשרות אליי זקנות שהן הולכות למות ללא התרופות שלהן. מתקשרות אמהות שמגינות על ילדיהן מהפצצות, ומבקשות עזרה עם אוכל. המתנדבים שלנו מסכנים את חייהם ועובדים בכל העיר קייב ובכל המחוז. אני לא עזבתי, אני כאן. בגלל שאני לא אדם אדיש, ולא אעזוב את קהילתי”.

הוא הוסיף: “אני פונה אליכם – אזרחי רוסיה היקרים, יהודים יקרים, רוסים יקרים, כל אלה שאינם אדישים, זכרו – כל אלה שהינם אדישים, כל אלה שמסכימים בשתיקה – או לא בשתיקה – הינם שותפים בפשע, בפשע מלחמה, פשע נגד האנושות, ואני לא מדבר איתכם מהטלוויזיה – אני מדבר על מה שאני רואה בעיניי. אני לא מפחד למות, לא מפחד להיהרג. מעולם לא חלמתי בחלומי הגרוע ביותר שיבוא בחלקי להיהרג מידיה של רוסיה – המקום בו נולדתי, המקום בו הלכתי לבית-הספר. מקום בו יש לי הרבה חברים – שכעת הם שותקים. וכמעט אף-אחד מהם אפילו לא טלפן. מכל העולם מתקשרים אליי. מכל העולם. אפילו ערבים מארץ-ישראל התקשרו אליי, ומביעים תמיכה.

“מה קורה פה? מלחמה? מלחמה! מלחמה בקייב! אנשים, התעוררו, אני מבקש מכם. אני מברך את כל האנשים שאינם אדישים. ואם, חלילה, יקרה כך שאני איהרג – אזי שהקללה תהיה על ראש אלה ששותקים, ובשתיקתם שותפים בפשע הזה.

“אני עומד עם ספר התורה הזה, שנתן לנו הקב”ה”, הוסיף, הרב אסמן בקול חנוק, “ועם התורה אני אומר לכם – מצטער, אבל אומַר לכם מילים שאמרו אבותינו כשהלכו לבאבי יאר – שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד. מילים אלה, אומר יהודי לפני מיתתו. אני אחיה. אני רוצה לחיות. אני רוצה לעזור לאנשים. אני לא מפחד למות. ואני יודע, שביחד, עם נלך עם האור – מעט אור דוחה הרבה מן החושך. אני מברך אתכם, אנשים שאינם אדישים. תודה”.