הפיתוח הישראלי שלא משאיר סיכוי לקומנדו הימי של חמאס

אחד האירועים הבולטים שייזכרו ממבצע “צוק איתן” הוא חיסול חוליית הקומנדו שחמאס שלח דרך הים אל עבר חוף זיקים כדי שזו תבצע בשטח ישראל פיגוע ראווה. אין ספק שהסיכול של כל העניין הזה הוא הישג גדול מאוד בהרבה מובנים: גם בהיבט המענה המבצעי המהיר, גם בהיבט של ההתמודדות עם הלוחמים, אבל לפני הכול בהיבט של הגילוי המוקדם שאפשר להיערך לאיום הזה בהתאם.

אותם הצוללים שעשו את הדרך מעזה לשטח ישראל, עברו בתווך שבחיל היםמכנים “מי אפסיים”. מדובר במי הים בעומק של כמה עשרות מטרים מהחוף, אזור בו ניתן לשחות, אבל המים לא מספיק עמוקים כדי שהכלים של חיל הים יוכלו לסייר ולפעול בו. הודות למערכות גילוי מתקדמות, גם תחום מי האפסיים מכוסה, מה שמקשה על חדירות לשטח הארץ מאזור זה. אירוע זיקים למעשה, העלה מעל לפי השטח, איום שמדאיג את העולם כבר כמה שנים האיום בתווך התת-מימי. איום שלמעשה ישראל מהמובילות בעולם בהתמודדות מולו עם מערכת Aqua Shield שלא משאירה ללוחמי קומנדו של האויב סיכוי.

כיום יש בעולם שתי חברות שיודעות לתת מענה לאיום התת-ימי, המכונה “סונר”. אחת מהן היא חברת DSIT הישראלית שהיא מובילה עולמית בתווך התת-ימי.

“יש היום 3 איומים עיקריים בתווך הזה”, מסביר יקי ברנס, אנליסט בכיר בתחום הביטחוני מחברת הייעוץ והמחקר פרוסט אנד סאליבן שערכה מחקר בנושא. “איום אחד הוא צולל רגיל שבכוחות עצמו שוחה, חודר לתחום סגור או מתקרב לתשתית של אנרגיה בלב הים או על שפת הים. איום נוסף הוא צוללים שרכובים על רכב תת-ימי והאיום השלישי שהפך בשנים האחרונות ליותר רלוונטי הוא מערכות תת-ימיות בלתי מאוישות שניתן להפעיל מרחוק מבלי לסכן חיי צוללים”.

כשהגילוי הוא מוקדם כל-כך, כמובן שלא משאירים לאויב יותר מידי סיכוי.

אז מה היא קפיצת המדרגה שהתחום עבר בשנים האחרונות? “בעבר, סונר הייתה טכנולוגיה שהייתה בסדרי גודל מאוד גדולים ומסורבלים. היא הייתה זמינה לספינות מאוד גדולות שהורידו את הסונר לתוך המים עם מנוף ייעודי. היא שימשה לגילוי עצמים גדולים כמו צוללות” מספר יקי. “עם השנים, הטכנולוגיהנעשתה טובה יותר. איכות האות והעיבוד של האותות עברו בערך את אותו התהליך שעבר המכ”ם. הטכנולוגיה הפכה להיות זעירה עד לרמה של סונר לגילוי צוללנים שיכול לשאת אותו אדם על סירה, להוריד אותו מהדופן ולהשתמש. כמעט ואין צורך במפעיל או באדם שיפענח את האותות. המערכת עושה הכול”.

בנוסף לניידות ולאמינות שלה, המערכת הישראלית הגדילה את טווח הגילוי מרדיוס של מאות מטרים בודדים לרדיוס של כמה קילומטרים, מה שנותן למשמר החופים או לחיל הים זמן רב מאוד להיערך מול אותם האיומים.

שליטה בשוק של מאות מיליונים

בעולם, לא רק בישראל, כך עולה מהמחקר שערכה החברה, מביטים על האיומים הללו ברצינות רבה. בשנים הקרובות הולכים לגדול היקפי קידוחי הנפט והגז הטבעי בלב הים והסחר הבינלאומי ימשיך להיעשות דרך הים. פגיעה במתקנים אסטרטגיים בלב הים או בחוף (כמו קידוחי נפט, קידוחי גז, תחנות כח על החוף, מתקני גרעין ועוד), יכולה להסב נזקים כבדים מאוד לכלכלות שלמות ואף לשתק מדינה למשך כמה ימים.

חברות הקידוחים השונות וכן מדינות הגובלות בים, משקיעות סכומי עתק בנושא והמרוויחה הגדולה היא DSIT שמציעה היום את אמצעי הגילוי המתקדם ביותר בעולם. ההערכה של פורסט אנד סאליבן היא שבשש השנים הקרובות יושקעו בתחום ברמה הגלובלית למעלה מ-200 מיליון דולר, DSIT שולטת היום בכשבעים אחוזים מכלל המכירות של סונרים בעולם.

מוצרי הדגל בתחום הסונר אשר DSIT מציעה היום לשוק הם AQUA SHIELD, סונר יבשתי המיועד להגנה על יעדים נייחים כמו מתקני חוף ואתרי קידוח. תחום הגילוי של הסונר הזה הוא כמה קילומטרים. כמוכן, היא מציעה את ה-POINT SHIELD המיועד לכלי שיט הניידים בלב הים. מדובר במערכת קטנה יותר וניידת שמעניקה טווח גילוי קצר יותר.

באיזה אופן המבצע השפיע על שוק המכירות של הסונרים?

“תמיד הייתה תפיסה שהאיום התת-ימי הוא איום”, הוא מסביר. “השקיעו בעל ימי כל הזמן כי צוללן צריך לרדת למים מאיזה חוף או כלי שיט. תמיד קיים הסיכון הזה. הם רק הגדילו את תחום הגילוי גם לתווך התת-מימי. האירוע הזה הוא מחזק מאוד. זה מטיבם של איומים. מכירים באיום, אבל כשהוא נהיה מוחשי, השוק מקבל דחיפה”.

יש לציין כי מבצע “צוק איתן” הוא לא הפעם הראשונה שבה ישראל מתמודדת עם איומים מסוג זה. חמאס ניסה לא פעם לשלוח שחיינים לשטח מדינת ישראל בכדי שאלו יבצעו פעולות ולא בכדי שנמלי הים של ישראל מאובטחים על ידי יחידת סנפיר וילת”ם.