בחודש אדר אנחנו נקראים להרבות בשמחה, כמאמר חז”ל “משנכנס אדר, מרבים בשמחה”. השנה יש לנו שני חודשי אדר, וזו שמחה כפולה. אבל אדם מן השורה מתקשה להוביל הוראה זו לאפיקים ברורים ומעשיים.
מה זה אומר למעשה? איך מרבים בשמחה? בישיבות מסוימות התלמידים מארגנים ריקודים אחרי סדרי הלימוד, וזו בהחלט דרך לבטא שמחה ולהתמלא שמחה. אבל מה בדיוק אמור לעשות יהודי רגיל, שחוזר לביתו מיום עבודה?
לשמח את הזולת
אחת הדרכים היפות להרבות בשמחה היא פשוטה כל-כך, עד שאין חושבים עליה – לשמח מישהו אחר. בימים האלה אנחנו קמים בבוקר וחושבים איך לשמח את הזולת. מתהלכים עם מחשבה ומוּדעוּת איך עושים דבר מה שישמח את ליבו של יהודי שני.
ברגע שאנחנו מקדישים לכך קצת תשומת לב, אנחנו יודעים היטב מה יכול להביא שמחה לזולת. אחד ישמח ממילה טובה ומהתעניינות בשלומו. השני יתמלא שמחה אם נעזור לו לתקן משהו בבית. השלישי ישמח לקבל מתנה כלשהי. והרביעי יעלה חיוך על שפתיו למשמע בדיחה חביבה.
מי שעובדים עם בני-אדם אחרים לא צריכים להתאמץ יותר מדיי. חיוך חם, אכפתיות, תחושה שאתם באמת רוצים לעזור לפונה – והוא קורן מאושר. צוותי חינוך יכולים להרנין את לב התלמידים באמירת מילת שבח, בציון תכונה טובה שניחנו בה, בהתעניינות בנעשה אצלם.
כל אלה דברים קטנים ופשוטים שיכולים להיעשות במהלך החיים השגרתי. על-אחת-כמה-וכמה אם רוצים להשקיע יותר. לחשוב על השכנים שהפרנסה אינה מצויה בכיסם ולשמח את ליבם במשהו שאין הם מרשים לעצמם לקנותו – דבר מזון, צעצוע, כלי מטבח כלשהו, בגד וכדומה.
הררי ממתקים מיותרים
בימים האלה מתחילות הקניות של הררי הממתקים בעבור משלוחי המנות. בדרך כלל אנו שולחים אותם לשכנים ולבני משפחה שממש אינם זקוקים להם. אחרי פורים הכול מחפשים איך להיפטר מכל מוצרי המזון עתירי הסוכר שקיבלו במשלוחי המנות. אז בשביל מה אנחנו עושים את זה?
הרמב”ם קבע כי “מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשִלוח לרֵעיו; שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים”.
הרבי מליובאוויטש נהג לשלוח בפורים ‘משלוח מנות’ פשוט וצנוע לשלושה יהודים, כוהן, לוי וישראל. ב’משלוח’ היו אוזן המן, פרי ובקבוק משקה. לא צריך יותר מזה. מה עדיף, לבזבז מאות שקלים על חטיפים ובונבוניירות בעבור אנשים שאינם זקוקים להם, או לקנות למשל כמה ארגזים של פירות משובחים ולתת אותם למשפחות שישמחו לקבלם?
אם אנחנו מציבים את היעד הזה לנגד עינינו – לשמח את לב הזולת, ברור לנו איך מרבים בשמחה, ואין ספק שגם אנחנו עצמנו נשמח הרבה יותר.