כבר לא כיבוי של דליקות נקודתיות, אלא ביער כולו שהחל להישרף
פעמיים מאז שנכנס לפוליטיקה הרגיש בני גנץ שהסבלנות המפורסמת שלו פוקעת. שכבר לא משנה לו מה יהיו ההשלכות, הפיצוץ מבחינתו בלתי נמנע.
סובלים מבעיה רפואית? ייתכן שמגיע לכם 6,400 ש”ח בכל חודש
בפעם הראשונה זה קרה בשלהי ממשלת נתניהו. בפעם השנייה – השבוע.
אלה לא רק הפנסיות התקציביות ליוצאי הצבא, נושא שבו הוא רואה חשיבות רבה, אלא גם, ובעיקר, הזלזול. את היחס המבזה, לדעתו, הוא לא חווה רק השבוע, כאשר “בכירים בקואליציה” תדרכו נגדו שהוא ילדותי ודואג להגדיל לחברים האלופים שלו את הקצבה השמנה שהם מקבלים גם כך, אלא למעשה – מאז שקמה הממשלה.
גנץ משוכנע שמאז ההשבעה עושים נפתלי בנט, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן כל מה שהם יכולים כדי להשפיל אותו ולגמד אותו. שהם מתואמים נגדו ומפעילים את כלי התקשורת המקורבים אליהם, כדי לתקוף אותו.
גנץ בטוח שכל הדיבורים על כך שהוא עשוי לחבור לנתניהו ולהפיל את הממשלה לא באים רק מאנשי הליכוד המייחלים לכך, אלא מבנט ולפיד. הוא רואה ברשתות החברתיות את אלו שהוא מכנה ‘לפידיסטים’ תוקפים אותו ומצייצים נגדו כל יום, כל היום, וברור לו כי יש יד מכוונת לכך. הוראה מלמעלה. שזה לא במקרה.
הוא גם רואה את הזלזול של ליברמן ואנשיו בדרישותיו בענייני הרפורמה בחקלאות, וכעת בנושא שכר החיילים, ובראייתו בסך הכל מדובר ביישור קו שלו עם לפיד. הרי הרפורמה בחקלאות לא קודמה, רק הכותרות נגדו. כלומר, הוא היה המטרה מלכתחילה, לא החקלאים. כך לפחות הוא סבור.
גנץ בטוח שככל שהם מנסים לדרוך עליו – כך כוחו עולה. כחול לבן היא המפלגה היחידה שלא יורדת בסקרים, אלא רק עולה. ולטעמו – זה מה שמוציא את בנט ולפיד מדעתם.
•
בסביבתו של גנץ מאשימים את מזכיר הממשלה שלום שלמה כמי שעומד מאחורי התדרוך נגדו והאמירה שהוא “ילד קטן” הדואג לחברים שלו לפנסיות. לא בטוח אם היה זה שלמה שאכן תדרך, אולם המסר יצא בוודאות מסביבתו של בנט.
אם הדבר היה תלוי בגנץ, הוא לא היה מאפשר ללפיד להיות ראש ממשלה בעוד שנה וחצי. בשיחות סגורות אמר השבוע שאם תהיה לו אפשרות לעשות זאת, באופן שלא יעלה את נתניהו לשלטון, הוא עוד יעשה זאת.
אבל גנץ תקוע. אם יפרוש מהקואליציה והממשלה תיפול, לפיד יהיה ראש ממשלה אוטומטית. את נתניהו הוא לא מוכן להמליך. לכן הוא נשאר תקוע, כמו בלימבו, לא לבלוע ולא להקיא.
בקואליציה משוכנעים שכל התנהלותו של גנץ השבוע היא בסך הכל סיבוב פוליטי. רצון לצומי, ורצון עז למנות את עומר ינקלביץ’, מקורבתו, לתפקיד יו”ר קרן היסוד.
ככל שמועד הבחירות לראשות הסוכנות היהודית מתקרב, הם אומרים, כך הלחץ של גנץ להודיע על מינויה של ינקלביץ’ ליו”ר קרן היסוד הולך וגובר. אבל על זה גנץ לא יכול לדבר בגלוי, הם אומרים, לכן הוא עוטף את זה בדרישות אחרות
•
גנץ הוא רק סימפטום. המראה של מליאת הכנסת ביום רביעי, שבה נכחו רק חברי אופוזיציה המעבירים שלל חוקים כאוות נפשם בלא הפרעה, בעוד חברי הקואליציה פשוט הלכו הביתה בייאוש – לא נראה בבית הזה מעולם.
בזה אחר זה העבירה האופוזיציה חוקים בהיקפים כספיים עצומים, וזה עוד אחרי הפסדים רבים לקואליציה בשבועיים הקודמים.
בכל שבוע מורד תורן. כל יום בכנסת הוא קרב התשה. חברי הקואליציה דבוקים אחד לשני, כי איש מהם לא רואה באלטרנטיבות – בחירות או ממשלה אחרת בכנסת הנוכחית – אופציות טובות יותר.
לכן, אף אחד מהם לא ירים את ידו כרגע באופן אקטיבי בעד הפלת הממשלה, והמאבק עובר לזירת הכנסת, שהופכת קשה ומורכבת בכל יום שעובר. כי פערים אידיאולוגיים בין החלקים הקוטביים שבה ניתנים לטשטוש לפרק זמן מסוים בלבד. ופרק הזמן הזה, כך נראה, הסתיים בשבועות האחרונים.
לבנט תהיה אפשרות לנסות לשקם את היחסים בשבועות הבאים, כשהכנסת תהיה בפגרה, אבל נכון לעכשיו – זו נראית משימה בלתי אפשרית. כבר לא מדובר על כיבוי דליקות נקודתיות שבהן צריך לטפל, אלא ביער כולו שהחל להישרף.
• מתוך הטור השבועי של הפרשן מתי טוכפלד ב’ישראל היום’
-
גנץ משדר cool, קצת ריחוק, וזה נתפס כסוג של סנוביזם וזקיפות קומה (תרתי משמע). לדעתי יש קורטוב של קנאה בהתנהלותו זו.זה סוג של מנהיגות שקטה. “בניחותא”… וכשאצלינו רגילים לרעשים, לעימותים, לכוחניות, זה מתפרש כנחנחיות וחולשה.